הבלוג של HadashulA

קרועה

חובבת שטויות רצינית. שחקנית ויוצרת.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מנובמבר 2013

התחלנו. פלרטטנו. צחקקנו. נפגשנו. ניהלנו שיחות על כלום בוואצאפ. שתינו בירה. צחקנו. התנשקנו. יצאנו. יוצאים. ואז… “תשמע/י…אני מרגיש/ה שזה לא מתפתח לכיוון מסוים”. “וואלה”.

אוף אוף אוף. שוב לא הצליח. שוב הייאוש מתגנב. שוב קשה לי לדמיין את המצב הזה בו אדם זר לחלוטין יהפוך להיות תוך חודש-חודשיים-חצי שנה האדם הקרוב אליי ביותר. ועוד בדייטינג?? שני אנשים שמנסים לדוג נושאי שיחה משותפים ולרוב משחקים ב “שלוש, ארבע ו… בוא נכיר!” (אחלה שם לתוכנית היכרויות אם היינו בניינטיז עכשיו).

עד מתי?

פתאום זה נראה לי כל כך סתמי. הכול כל כך סתמי. התיקיות במדף של “יצאנו פעם, איזה שבועיים-שלושה”. וגם התיקיות במדף השני שעליו נמצאים “הוא שבר לי את הלב”.ו-”הייתי מאוהבת בו אבל הוא כנראה לא ממש”. נראות פתאום כאלה סתמיות. ודווקא בתוך התיקיות האלה יש דוגמיות של ציפיות (של כריות וגם לא רק בעצם…) רטובות מדמעות וכמה ריבועי טישו מקומטים. למה זה כל כך קשה?? בסך הכול למצוא בנאדם להיות איתו, בתקווה לאורך זמן ואולי גם להקים משפחה, לבנות חיים ביחד, לקנות רהיטים ואולי מדיח או סתם לריב על מי ישטוף כלים. דווקא יש איזה כמה אנשים שנראה שהצליחו לעשות את זה – יש להם מלא תמונות מחויכות בפייסבוק. אז למה אני לא מצליחה? *קללה בערבית*.

איזה חמודיםםם. והוא כל כך אוהב אותה שלא איכפת לו שהלק מתקלף..

עוד פעם הסיפור הזה על הדרך עם המכשולים והמהמורות וכל השיט הזה? הפעם אין לי סבלנות. הפעם אני עוצרת בצד, מדוממת מנוע. כוסאומו המדינה הזאת בנאדם רוצה לאהוב ולהיות נאהב. איפה הטופס שחותמים עליו? איפה הדפים שצריך למלא ולהגיש עם חותמת יפה עם מלל שאף אחד לא באמת קורא?

לפני כמה זמן בא אליי איזה דוד ואמר לי “נוו?? מתי באים לשמוח קצת??” (אצל פרסים הדבר החשוב בעולם הוא חתונה ושה”טאדיג” בתחתית הסיר לא יישרף) מר דוד יקר שלום, אני יכולה להמליץ לך על כמה דאנס ברים ואתה יכול ללכת לרקוד ולשמוח שם. או אולי לראות איזה מערכון טוב או סיטקום בטלוויזיה. בתקווה שזה ישמח אותך. אתה חושב שזה קל?! בינינו, זה גם לא שאם זה יקרה יום אחד ואני אתחתן “ההטרדה הדודית” תיפסק שם. הרי אח”כ יש “נוו??? מתי נראה אותך משמינה??”. ואח”כ “נוו?? הוא לא צריך איזה אח?” אבל אני נסחפת פה לנושא אחר…

“בזמנו” ב”תקופת הדודים” לא היה מבחר. פעם היו משדכים לך איזה בנדוד מדרגה שנייה או משהו והייתה לך או האופציה הזאת או הבן של הזגג. זהו. היום… היום יש כל כך הרבה “אופציות” וגם כל כך הרבה “דרישות”. זה כמו לחפש שואב אבק שגם עושה ספונג’ה ומשמש כאופנוע ים. *שיהיה חכם, יפה, בלי כרס גדולה מדיי או בכלל לא, מצחיק, עדיף שיהיה לא עני או אולי אפילו אמיד, שתהיה לו משפחה נורמאלית. (כאילו לא מספיק קשה למצוא בנאדם על כל המשתמע מכך אז גם שהמשפחה שלו תהיה נורמאלית). שיאהב את המשפחה שלי. שיהיה מגניב. שיסתדר עם החברות שלי. שלא יחטט לידי באף. ושיהיה _____ ושיהיה ____ ושיהיה _____.

לא מצאתי בגוגל

ושאני אוהב אותו. והוא אותי. איך? איפה? אהההה! עזבו אתכם אני מוותרת…

אבל יש שמועות שאומרות שצריך רק אחד… וכבר אמרנו שיש כמה אנשים שעשו את זה.. אז אולי אולי גם אצלי זה יעבוד? מתישהו?.. אז למען הסיכוי שבאמת אני אמצא כזה איש שהוא בשבילי, אני אוריד “אמברקס” ואמשיך לנסוע בדרך הזאת עם ה”באמפרים”. ומדי פעם לשתות לגימות של יין חופה, להיאבק על הזר של הכלה ולאסוף טופי מבריתות. שיהיה, מה?.. ;)

*הערה: גברים פנויים ומתוקים שקוראים את זה – להישאר רגועים ולפנות אליי בפרטי.

עוד מהבלוג של HadashulA

תצוגה מקדימה

פתיחת "עונת האזכרות"

"היום יום הולדת היום יום הולדת היום יום הולדת לגלעד". היום יש יום הולדת לאחי גלעד. הוא היה אמור להיות בן 37 (וואוו) אבל הוא עדיין בן 20. ולא בגלל שהוא יישם את האיחול "עד 100 כ20" אלא כי הוא נהרג לפני כמעט 17 שנים באסון המסוקים בשאר...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

ים הרחמים

"הייתם קרובים?" שאלה כזו שלפעמים שואלים אותך כשאתה מספר לחבר שמישהו מהחברים/ משפחה נפטר. האמת? שבמקרה הזה לא היינו קרובים במיוחד אבל לא ניתן להתעלם מהעצב, מהכאב ומהכעס שהסיטואציה הזו – אדם יקר שהכרתי ואהבתי הלך לעולמו...

תגובות

פורסם לפני 6 years

שלום או מי אני ומה שמי.

היי, אז מי אני בעצם? שמי הדס מושל, יש המכנים אותי שולה (זה לא שמי השני והסיפור הקטן שמאחורי השם בטח יגיע בהמשך). מה אני עושה? (בכללי) מעבר לכל הדברים הרגילים של לנשום, לאכול, לשתות, לראות חברים ולעיתים להתעצבן על ישראלי/ת...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה