הבלוג של HadashulA

קרועה

חובבת שטויות רצינית. שחקנית ויוצרת.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מנובמבר 2013

פעם היינו כותבים לדף, ואז עורכים ואז מוחקים בקו לאורך המילה או עם טיפקס. ואז כותבים שוב (ואם זה על הטיפקס אז הכל נמרח או בקושי רואים..). אולי מעבירים את מה שכתבנו לדף חדש, נקי או למסמך וורד. כדי שיהיה מסודר ומתועד. ואז שמים במגירה. או אולי מקריאים למישהו או שולחים לדפוס. או שולחים בדואר אחרי שעברנו שוב על הטקסט שכתבנו.

ואז הגיעו האסמאסים. וכל אות עלתה לנו כסף – אז חשבנו קצת על המילים והאותיות שלנו – מה נשים אחרי מה. ואילו מילים נבחר. לשלוח? לא לשלוח? אולי אני אכתוב מחדש? הגעתי כבר כמעט לכל מכסת האותיות שהוקצבו לי…רגע, אני אוריד פה רווח אחד. (זה לא רק אני נכון?..) חסכנו על המילים והתחלנו לדבר בעברית קצת יותר “גבוהה” ותיקנית”: אני אברר = אברר. חסכתי מילה!

קשה לי לבחור אחת..מה אתם אומרים?

קשה לי לבחור אחת..מה אתם אומרים?

היום – הכל חופשי על חשבון הברון: סמסים ללא הגבלה, אינטרנט ללא הגבלה, יותר גדול, יותר מהר – אכול כפי יכולתך. בעידן הפייסבוקים והסמארטפונים ובטח כשהרוחות מתלהמות – “האצבע קלה על המקלדת” ויש לה כוח למקלדת. היא מגיעה למקומות רחוקים. מגיעה למסך המחשב האינטימי שלי או לפלאפון בחדר האינטימי שלי. אני רואה את ה”תסמונת הטוקבקיסטית” לפעמים גם אצלי (משתדלת שלא) בה אדם רואה משהו, ומבלי שלב העיכול והנשימה – מייד פולט את מחשבותיו המבולגנות לתוך הפיד. וזה אכן פיד – אנחנו סוג של ניזונים ממנו. לפחות יכולה להעיד על עצמי שאני הרבה (מדי) פעמים (לצערי) מבלה במרחב הוירטואלי-חברתי הזה.

ואנחנו שוכחים לפעמים כמה כוח יש למילים שלנו. לפני כמה זמן כתבתי את זה, אמנם בהקשר אחר אבל נראה לי שזה מתאים ומשקף את תחושותי בנושא.

————————————————–

מילה.

צבר סדור של אותיות.

מילה יכולה להפיל אותך לתוך תהום העצמי.

מילה יכולה להרים אותך סנטימטר מעל האדמה וכמה מילים במשפט קצר אולי אף לשניים.

והיא יכולה לסלול שביל ולבצוע סדק.

 

לפעמים המילים מתאגדות לכדי שורות.

וצריך לקרוא מביניהן.

ולפעמים מרב מילים כבר לא ניתן לראות.

רק מילים,  ללא שורות. מילים מבולגנות. נערמות. לא קשורות.

ישנן מילים שעומדות בפני עצמן

כמו: שרפרף, תוף, אנפילאות, בקבוק, וגזוזטרה.

וישנן כאלו שאילו הוצאו מהקשרן לא היו יודעות דבר על מקום הימצאן.

כמו: את ,נעל ,עם ועבד.

 

נדמה שפעם למילים היה משקל ומשמעות.

כל מילה הייתה מוענקת כמו פרח רענן וארגמני,

נעטפת בצלופן שקוף שקשור בסרט שסולסל במספריים.

והיום המילים נזרקות, נירקות, מפוזרות.

הן  עומדות ריקות ואין מאחריהן דבר.

כמו צללית של קרטון העומדת על כפיס עץ רעוע.

פרסומת נקייה לבנק כלשהו,

עם גבר חייכן מעוטר בשיניים לבנות.

 

כמה מהן אולי מצומצמות לראשי תיבות.

נהפכות למילה חדשה.

וכמעט לא נותר זכר למילים ההן.

לעיתים המילה מקוצצת ומקוצרת.

כי למי יש זמן למילה שלמה?

 

ומה בעניין התמונה?

תמונה שווה אלף מילים.

לפעמים היא לא שווה כלום. התמונה.

וגם המילה.

—————————————

אז בואו נחשוב שנייה או שתיים לפני שאנחנו כותבים או אומרים משהו. ולסיום, כמה מילים חיוביות: אהבה, שחרור, חיבוק, חום גוף, נשימה, חיוך, שמחה, חברות.

מקווה לימים שקטים יותר.

הדס (שולה) מושל או ה.ש.מ תמיד.

* במקור נכתב מהסמארטפון שלי ;) – הוא יודע גם לעשות כמה דברים טובים (לא מה שאתם חושבים-זה לא קשור לרטט)

** ולמי שמעוניין – יש גם שיר פזמון באדיבות שלמה גרוניך ומרגול : https://www.youtube.com/watch?v=he6ZZNosazY

עוד מהבלוג של HadashulA

תצוגה מקדימה

פתיחת "עונת האזכרות"

"היום יום הולדת היום יום הולדת היום יום הולדת לגלעד". היום יש יום הולדת לאחי גלעד. הוא היה אמור להיות בן 37 (וואוו) אבל הוא עדיין בן 20. ולא בגלל שהוא יישם את האיחול "עד 100 כ20" אלא כי הוא נהרג לפני כמעט 17 שנים באסון המסוקים בשאר...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

ים הרחמים

"הייתם קרובים?" שאלה כזו שלפעמים שואלים אותך כשאתה מספר לחבר שמישהו מהחברים/ משפחה נפטר. האמת? שבמקרה הזה לא היינו קרובים במיוחד אבל לא ניתן להתעלם מהעצב, מהכאב ומהכעס שהסיטואציה הזו – אדם יקר שהכרתי ואהבתי הלך לעולמו...

תגובות

פורסם לפני 5 years

שלום או מי אני ומה שמי.

היי, אז מי אני בעצם? שמי הדס מושל, יש המכנים אותי שולה (זה לא שמי השני והסיפור הקטן שמאחורי השם בטח יגיע בהמשך). מה אני עושה? (בכללי) מעבר לכל הדברים הרגילים של לנשום, לאכול, לשתות, לראות חברים ולעיתים להתעצבן על ישראלי/ת...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה