הבלוג של הדס ארנון-שרעבי

לובשת דעה

שמי הדס, אמא לשלוש בנות ונשואה לשי. עורכת דין, מנהלת ידע, בעלת תואר שני במדעי הרוח. פעילה חברתית. בעלת המון תחומי עניין, מאופנה וקיימות ועד פוליטיקה.. כנראה בגלל אהבתי הגדולה לידע:)

עדכונים:

פוסטים: 6

החל מאפריל 2017

הדס ארנון-שרעבי מספרת, מנקודת מבט אישית, על כוחו של בגד להוות הבעת עמדה חברתית ולעיתים אפילו תחליף לקול הפיזי, גם אם זה בניגוד לתכתיבי האפנה ולדעה הרווחת.

14/10/2017

אני מתלבשת בשביל לחשוב. מתלבשת לפי מצב הרוח. לפי ה- state of mind שלי. והמדד לידיעה אם בחרתי בלבוש טוב הוא כשהלוק מביא לי התלהבות ושמחה ללב או תחושת סיפוק. אז אני יודעת שהצלחתי להתלבש בהתאם לתחושת הבטן.

המקומות אליהם אני מגיעה במהלך יום – עבודה, פגישה, מסיבה, הופעה, חתונה וכיו”ב – הם רלוונטיים, אך גבולות התאמת הלבוש אליהם בדר”כ נמתחים, כדי להסתנכרן עם הרגש וה-vibe של אותו היום.

לא תמיד פשוט להחליט איזה בגד ישקף את מצב הרוח

לא תמיד פשוט להחליט איזה בגד ישקף את מצב הרוח

אני חושבת שהלבוש באופן הזה קשור לכך שתמיד היו לי המון תחומי עניין, שאהבתי מגוון גדול של תחביבים וראיתי אותם מהמון כיוונים. דיבייטורית דעות אובססיבית. כל נושא ניתחתי בראשי מכל הכיוונים, על יתרונותיו וחסרונותיו, בעד ובנגד. אבל גם מכך שאף על פי שכמעט על כל דבר היה לי מה לומר, לרוב לא היה לי, בצעירותי, הביטחון לבטא דעותיי בקול. בייחוד כשהיו אלה הדעות הפחות אהודות. כך יצא שכילדה ונערה, נהייתי דיבייטורית בלב.

התמהיל של תחומי עניין מגוונים וחוסר בטחון לבטא את דעותיי, בעיקר כשהן פחות “פופולריות”, הולידו לבוש יצירתי. לבוש שהוא אמנות, לבוש שהוא דעה והוא (במקום) קול. דיבייטורית של לבוש.

הבגד הפך, עבורי, לביטוי, לדרך לתקשורת ולהעברת מסר. דרך לחשיבה אינדיוידואליסטית. למרידה במוסכמות. להתרסה. לקבלה. להזדהות. דיבייטורית בגדים ודעה.

בקבוצת חברות ילדותי, שמנתה ארבע חברות לב ונפש, לכל אחת היתה האמנות בה ביטאה עצמה, ונהגנו לומר שאחת מצלמת, אחת כותבת, אחת מציירת ואחת מתלבשת. כי לבוש הוא לגמרי אמנות.

שמלת טול ומחוך כשבא לי להרגיש חגיגית במיוחד

שמלת טול ומחוך כשבא לי להרגיש חגיגית במיוחד

שמתן לב בכמה הקשרים בחיים יש קוד לבוש או תלבושת אחידה?  מבתי הספר ועד למקומות עבודה, מחוגים ועד למסיבות והופעות. בכולם יש את מה ש”מקובל” ללבוש ומה ש”פחות מקובל”. לטעמי, זה כמו השתקת המחשבה, להפוך אותנו לעוד חוליה בשרשרת, לעדר. כיום, אני מתאימה עצמי להקשר אבל במובן הרחב ביותר הניתן, שיגרום להרמת גבה, לתהייה, לשאלה. מבחינתי, זו הזדמנות להשתמש בלבוש כהצהרה.

אבל בצעירותי זה לא היה פשוט כלל, תנו לי לספר לכן. והחיים לימדו אותי שלבוש לפי האג’נדה שלנו מצריך לא פעם אומץ לפחות כמו להביע אמירה לא אהודה. קחו, למשל, מקרה בבית הספר בו למדתי, שהיתה נהוגה בו תלבושת אחידה כל השבוע מלבד יום שישי, שאז היה “לבוש חפשי”. זוכרת שחיכיתי ל”יום הביטוי העצמי” כמו אוויר לנשימה. באחד מימי השישי, התלבשתי באווירת שעשוע לקראת סוף השבוע הקרב, גרבונים צבעוניים עד הברך – שמלת מיני חלקה עם גולף – וכובע קטיפה. בחיי, אחלה הופעה! בעודי יורדת מההסעה, נתקלתי בקבוצת חבר’ה מהשכבה, אלה מהתנועה – שהחליפו את תלבושת בית הספר רק בתלבושת חלופית של מדי התנועה – לבושים כולם ב”מדים” של יום שישי, ג’ינס וטישרט (מהסוג שהיה אז הכי מקובל ו”אופנתי”). למראה הלבוש שאינו כשלהם ושאינו עונה ל”מדי יום שישי”, פרצו בגעיות שמחה והצביעו משל הייתי חייזר. המבוכה היתה גדולה, רציתי רק שתבלע אותי האדמה. רציתי להראות כמו “כולם” כפי שרציתי במידה מרובה לחשוב כמו “כולם”. אבל לא יכולתי.

סתם יום של חול..

סתם יום של חול..

ברגע מכונן זה הבנתי על בשרי כמה כוח ביטוי יש בבגד, כמה קול והבעת דעה יש בו וכמה לא פשוט להיות אינדיוידואליסטית ולהיות את עצמך בתוך חברה ששואפת לאנשים “כמותה”. אבל  הבנתי גם שמי שמסוגלת לזה ונשארת נאמנה לדעתה – מרוויחה את עצמה. לימים, עם ההתבגרות ואיתה ההשלמה העצמית, ופיתוח התעוזה לדבר ברור גם את מה שפחות אהוד, הבנתי כמה יופי יש בתעוזה להיות בעלת מראה ייחודי וחשיבה עצמאית. וכבר אמר שלום חנוך: “אדם נשאר אדם, אל תקרא לי עם”.

לבוש לפי תחושת בטן הוא ביטוי לחשיבה עצמאית. דרך להיות כנות עם עצמנו, עם הטעם שלנו, ההעדפות שלנו, החשיבה שלנו. ללבוש את עצמנו, גם אם לא לכולם זה יראה יפה, אבל אם נחוש בטחון בתוך זה, לנו זה יראה נפלא, כי זה שלנו.

לכן מציעה לכל אחת, שכשאת באה לבחור את הבגד לעצמך, לפני הארון או בחנות, היי דיבייטורית הבגדים של עצמך. דיבייטורית למען עצמך. עצרי והקשיבי פנימה, מה מהמבחר משמח אותך, איזה צבע עושה לך להרגיש נפלא ובטוחה. לא בהכרח הצבע שנקבע כצבע האפנתי העונה ולא הצבע שהחברה המליצה, אלא מה הכי יפה לדעתך. לבשי אותו וצאי בביטחון לעולם. כי בגד הוא כמו מראה חברתית – אם תעזי ללבוש את עצמך, סיכוי טוב שתוכלי גם לבטא יותר בנינוחות ובקול את דעתך, גם אם אינה הדעה הרווחת, אבל היא שלך.

"אדם נשאר אדם אל תקרא לי עם"

“אדם נשאר אדם אל תקרא לי עם”

עוד מהבלוג של הדס ארנון-שרעבי

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

דיון חירום בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בסימן הפסח

אחד מי יודעת? אחד אני יודעת! אחד כינוס חירום שהתקיים אתמול בכנסת, לדון במקרי הרצח המרובים של נשים מאז תחילת השנה. הדיווחים הדחופים על רצח נשים, באלימות מסלימה וחסרת בושה, הביאה למסקנה שכאן דחוף להרים דגל אדום ולברר כיצד זה...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

בוקר כחול עמוק

יום אחד מתקשרת אלי חברתי, מיכלי. "שומעת", היא אומרת, "מתי יש לך יום פנוי?" "לאיזו מטרה?" עניתי והתחלתי להתמלא שמחה, כי כשמיכלי מתקשרת לסגור מועדים, לרוב מדובר בפרויקט התנדבות שממש רוצים לקחת בו חלק. "סמכי עלי, את תהיי בעניין",...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה