הבלוג של הדר קורין

מקפיאה זיכרונות

עדכונים:

פוסטים: 12

עוקבים: 11

החל מנובמבר 2011

אייל נמר עזב עמדה בכירה בחברת הייטק על מנת להיות מורה. הוא משקיע משאבים רבים בעבודתו במטרה לשנות את מעמדו של המורה בחברה ושרית חדד ההשראה שלו, הכירו את המחנך של דור ה- Z

04/09/2016

את אייל נמר, הכרתי כשישבתי לצידו בלימודי הסבת אקדמאים להוראה. אי אפשר היה לפספס אותו, מכיוון שמהשיעור הראשון קולו נשמע כשהוא נותן דעתו לגביי התכנים ואופן ההתנהלות של המוסד בו אנו לומדים. הצורך לעסוק בחינוך נכח בחייו מגיל צעיר עוד בצופים, המשיך לתנועת בית”ר ולאחר שירותו הצבאי בלט בפעילות העירונית של קריית אונו בה גדל והתחנך. לטענתו, רק בזכות הגב הכלכלי שצבר קיבל ביטחון לפנות למקצוע הנחשק עבורו כשהוא נוטש ג’וב נוצץ בחברה הייטק גדולה.

IMG-20150522-WA0007

קודם כל לחבר את התלמידים למקום שבו הם גרים

אני התחלתי את השנה במסלול ההסבה כשפניי עתידות אל ההוראה ואילו אייל בן ה-36, החל את לימודיו כמורה במגמת תיירות ומחנך בתיכון בדרום תל אביב. בתור מי שרגלה עוד לא פסעה במסדרות בית הספר וביחד עם חבריי ללימודים, אייל היה זה שהציג מולנו את המורכבות של הכניסה לעולם החינוך בישראל. את הסיפוק והכיף, אך גם את הסיזיפיות של העבודה אל מול התנאים החסרים ואילו שיש ביכולתנו לדרוש. אייל היה שם להזכיר כמה שכר אנחנו מקבלים תמורת מה ומתי לשים גבול למערכת.

ניראה כי הנוכחות הבולטת של אייל נובעת מכך שברוב חייו היה מעט שונה מהלך הרוח סביבו. אני מיד שיערתי שהשוני בלט מהיותו גיי מוצהר, אך אייל ממש לא מבין על מה אני מדברת. מבחינתו זה שם וזה קיים ולא כאן טמון הקונפליקט. באופן מפתיע לטענתו תחושת הייחודיות דווקא נובעת מעמדותיו הפוליטיות והערכיות, אל מול הבחירה שלו לעסוק בחינוך. עוד בנעוריו זכה לתשומת לב כפעיל ימין מזרחי, בקריית אונו האדומה דאז (כינוי המדגיש את זהותה המפא”יניקית של העיר) ואותה תשומת לב ממשיכה ללוות את התנהלותו, עד היום בלימודי ההוראה.

unnamed (3)

לימודיי ההוראה חייבים להתחבר לשטח

הייחודיות של אייל אכן הורגשה במהלך הלימודים, במסדרונות האקדמיה קיים מעין דיון לא כתוב שהעוסקים בחינוך משתייכים ל”זרם מסוים”. זה לא נאמר מפורשות אך זה קיים בתחושה וצף לפרקים; מרצה שמשרבב במהלך הרצאה בדיחה מקטינה על השרה מירי רגב כאילו היה זה מובן מאילו שכל הנוכחים מחזיקים באותה דעה. בדומה, מרצה אחר מציג לסטודנטים את דעותיו הפוליטיות כעמדה אובייקטיבית ללא דיון וכן קורס בנושא תרבות ישראל שמתמקד רק בתרבות אשכנז. יש לציין כי הדיון הסמוי מנותק מהמציאות של הסטודנטים, כמו כן זהו לא הניתוק היחיד שקיים בין השטח להכשרה האקדמאית.

אני מציגה בפני אייל את הטענות הללו אשר קפצו לעיניי במהלך השנה ואייל מסכים איתי אך כאמור, זוהי תחושה שאינה זרה לו. לדבריו הוא כאן בכדי לשנות בדיוק את הדבר זה, כשהמשימה הראשונה שלו היא להתחבר לשטח. שנתו הראשונה כמורה הייתה לא פשוטה, אם זאת גם מלאת סיפוק לדבריו. את עיקר הביקורת שלו ללימודי ההוראה, מפנה כלפי חוסר הקניית הכלים והתמודדות עם בעיות בוערות. לטענתו לימודיי הוראה מועילים באמת, יהיו מורכבים מ-80% מעשי ורק 20% תאוריה “במקום לדבר באוויר על תאוריות שנכתבו לפני 70 שנה, הלימודים צריכים להתחבר למה שקורה ומעסיק את תלמידים בפועל בכיתה”. כמורה בתחילת דרכו, הרגיש שאין לו מענה אמיתי בקורסים הנלמדים להתמודדות היום יומית מול התלמידים והמערכת, “התאוריות תלושות מהמציאות והאתגרים החינוכיים שקיימים בשטח”. התלישות הזו שאייל מדבר עליה הביאה את רוב הסטודנטים שנכחו עמנו בלימודיי ההוראה, למעט תסכול. הרגשנו שאנחנו נזרקים למים ללא מצופים וזו אולי אחת הסיבות שמורים רבים, נושרים כבר בשלב הלימודים.

unnamed (2)

אופטימיות נחושה

הנחישות של אייל הצליחה להשאיר אותו במערכת, על אף הקשיים. אולי זו תחושת השליחות ואולי זו האופטימיות שמלווה כמעט תמיד בפסקול של שרית חדד, כי לא רק שאייל לא טבע השנה הוא גם מקיים ומרכז מגמת סייבר בבית ספרו. מגמה שבה יוכלו תלמידים שחזקים במקצועות ההומניים להצטיין. לאייל יש משנה סדורה לגביי תפקידו של החינוך והוא מתאים אותה על פי תפיסתו למציאות הישראלית. לדבריו הסיסמא העומדת לנגד עיניו “ציונות לפני ציונים” (אותה הטמיע בתפיסתו, יוסי נשרי ראש עיריית קרית אונו לשעבר) נותנת לתלמידים משמעות, מעבר למסגרת הבית ספרית. אייל נחוש לחבר את התלמידים קודם כל למקום שבו הם חיים ולהעריך אחד את השני. בנוסף חשוב לו לקדם תכניות חינוך השמות דגש על יישום ולא על שינון, להוסיף טכנולוגיה וחדשנות ללמידה, להוריד עומסים מיותרים מהתלמידים ולעודד למידה מחוץ לזמן בית ספר. באותה נשימה אייל שם לעצמו למטרה להעלות את מעמדו של המורה בחברה ולשפר את תגמול המקצוע.

המטרות של אייל הן גדולות, ולעיתים אף נשמעות כבלתי אפשריות. אבל אייל מביא את כל כולו לעבודתו כמורה ומנסח לעצמו על פי תורתו, את תפקידו בעולמם של התלמידים. הייחודיות היא מה שמניע אותו ומה שמניע את כל מי שעובד מולו להאמין בו. ההתמדה שלו להיות –הוא, מעוררת השראה ומיד גורמת לי לרצות לנסח גישה סובייקטיבית משלי כמורה. הגישה שלי תהיה שונה משל אייל, אך את השאיפה לשמור על נאמנות למי שאני, לטוב ולרע ולייחודי אגנוב ממנו. אתחיל בהאזנה לשיר האהוב עליו “ימים  של שמחה” של שרית חדד, להידבק קצת באופטימיות הנחושה.

עוד מהבלוג של הדר קורין

תצוגה מקדימה

חתונה כזאת עוד לא ראיתם

מעולם לא רציתי להיות כלה ובאמת, אף פעם לא התחתנתי. אני בזוגיות מגיל 22, יש לנו 2 ילדים. על השאלה מדוע אנחנו לא מתחתנים אני נוהגת לענות, ״כי לא צריך את זה״. נכון, יש איזו סברה רווחת, שילדות נוהגות לעטוף בדמוי הינומה את ראשיהן...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

ברוכים הבאים למופע של הנקה

נכון חלום הילדות הזה שחוזר על עצמו, שאת מגיעה ערומה לבית ספר ומסתובבת בין ילדים לבושים כשגופך חשוף, כולם רואים שאת ערומה ואין שם אף ילד שצועק היא ערומה! אבל את עדיין מרגישה את המבוכה. החלום הזה הופך להיות אימת המציאות שלך...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

אופק בוכריס בחסות הנורמה

  לא הכרתי את אופק בוכריס, על אף ששירתתי בגולני. לא ניראה לי שהוא בכלל היה קצין בבסיס בתקופתי, או בגולני בכלל. שירתתי אז כמשקי״ת חינוך והחוויה הצבאית שלי, דווקא הייתה טובה....

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה