הבלוג של הדר גור אריה

hadarg

עדכונים:

פוסטים: 3

החל ממאי 2013

הייתי במצפה רמון השבוע. בתקופה עד שנעבור לשם, אני על הקו, משלבת פגישות עבודה, וסידורים שונים לקראת המעבר.

אני חוזרת מהנסיעות האלו מלאת אנרגיה, מלאת מחשבות הארות וצפייה.

זאת היתה הפעם הראשונה ש”ירדתי לשטח”, ראיתי קצת מצפה של יום יום. הסתובבתי בבניין המועצה לרשום את הגדולה לגן, קפצתי לביקור בשני משפחתונים  לקטנצ’יק, חתמתי על חוזה שכירות – והבנתי כמה הכל אחר. זה מרגיש קצת כמו מדינה אחרת. קפיצה קטנה לחו”ל. אני מתהלכת סביב ומסתכלת על הכל במבט כפול- זה של התיירת “במדינה חדשה”, כזרה מתבוננת מבחוץ, וישר אחר”כ מנסה לחשוב מתי כל זה ירגיש רגיל, כמו בית.

במשפחתון של גילה, פגשתי את גילה. היא מנהיגה קבוצה של קטנטנים שאחד מהם הוא הפרטי שלה. השביעי (!!!) הפרטי שלה. חייכנית, סבלנית, מחוברת לילדים. לאחר הטיול היומי בחוץ היא לוקחת אחד אחד אל האמבטיה ומרעננת את פניהם. בתפאורה מינימלית, בחלל הביתי המשפחתי שלה, מתערבבים חיי הגן עם חיי הבית. לצד ערימת הכביסה הביתית שירדה מהחבל לקיפול, מתיישבים הקטנים לשולחן היצירה שלהם. הציוד, הריהוט, כל מה שהוא חומר – פשוט מקבל פה עדיפות משנית.

המחשבות שלי רצות לשאלות על ניקיון, בטיחות. העיניים שלי מחפשות אסתטיקה ואסטניסיות, ואני תוהה איך זה לעזאזל שכל המשפחתונים מסתיימים פה ב- 13:30?

אני מבינה שיהיו לי הרבה שיעורים ב-  Letting Go, לחזור למה שפשוט וחשוב, לחשוב מחדש על היומיום שלי.

צעדנו להביא אוכל מהמרכז המסחרי הצמוד למשרדי מקאן ואלי, מרחק 200 מטרים. באמצע הרחבה בין הבניינים ניצב חבל כביסה ארוך מאולתר עמוס בגדים, מעין מתקן שכונתי קבוצתי. ספק מיצג אומנותי ספק מציאות אחרת.

באמצע משטח חצץ ואבנים מתקן שעשועים בודד של שני סולמות מוקשתים. כאילו התחילו לבנות אזור משחקים ובאמצע התחרטו… האם באמת ילדים משחקים כאן?

ברחוב ליד, בין מבני שיכונים ישנים, בניין לבנים אדומות שנראה כאילו הונח כאן בייבוא אישי מברוקלין. בית חבד אני מניחה. בין בנייני השכונה המדבריים – הוא נראה כמו תפאורה של סרט. מקרטון – לא אמיתי…

וכאילו כדי לצבוע סופית את הכל בגוון רומנטי בעיניים שלי, עיני התיירת המתלהבת, אנחנו נתקלים בשלט הבא בשווארמייה:

” חייל, אל תשאר רעב גם אם אתה קצר בכסף, תפנה לגיל, מה שחסר לך עלינו!!!”

אני מחייכת  תוהה לעצמי מתי והאם כל המראות הללו יתחילו להרגיש כמו בית? נוו כבר מתי עוברים!?

עוד מהבלוג של הדר גור אריה

כמה זמן לוקח למשפחה תל אביבית ממוצעת להחליט לקפל את חייה ולעבור למצפה רמון? בערך שבוע וחצי...

הכל התחיל כשהחלטתי לפרוש מעבודתי לפני כחודשיים. הייתי מנכ"לית של משרד פרסום בינוני, ואחרי 3 שנים תחושת המיצוי מילאה אותי. בלי לדעת לאן אני הולכת, קפצתי למים הקרים של מחוסרי העבודה.  או כמו שכינתה אותי חברתי-...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

העצמה נשית אעלק!!!

הפוסטר לאירוע היה מאמם. משהו שמשלב בין הקסם המדברי ועולמות המערב הפרוע- עם מכונית מעופפת סטייל תלמה ולואיז שמבטיחה רמת אסטרוגן במינוני שיא. בתפריט – פגש נשים סביב כלי הבלוג-...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה