הבלוג של הדר גור אריה

hadarg

עדכונים:

פוסטים: 3

עוקבים: 7

החל ממאי 2013

הכל התחיל כשהחלטתי לפרוש מעבודתי לפני כחודשיים. הייתי מנכ”לית של משרד פרסום בינוני, ואחרי 3 שנים תחושת המיצוי מילאה אותי. בלי לדעת לאן אני הולכת, קפצתי למים הקרים של מחוסרי העבודה.  או כמו שכינתה אותי חברתי- בטיטו.

הסתובבתי, נפגשתי, חוזרתי, ובעיקר המשכתי להגיד לעצמי שאני צריכה לאפשר לדברים להציג עצמם בפני.  שלא תהיה טעות, כבת לאם מפרנסת יחידה, חוש האחריות וההישרדות שלי מנווט אותי בהחלטותיי. לא היתה לי שום כוונה לנוח, לזרום, או לשחות עם דולפינים.  חיפשתי את הדבר הנכון.

מוצ”ש אחד, קרוב לחצות- קיבלתי הודעה ממעסיקתי לשעבר במקאן. היא רוצה להיפגש. דבר ראשון התמלאתי גאווה- לא שכחו אותי שם במקאן! ושבו בנים לגבולם…!  ואז ניסיתי לחשוב מה היא רוצה להציע לי…  “היא רוצה שתנהלי את השלוחה שמקאן פתחו במצפה רמון!” ניחש בעלי. כמה חודשים קודם הוא היה זה ששלח לי את הלינק לידיעה אודות מקאן ואלי- מרכז ניו מדיה במצפה רמון שמקאן אריקסון, משרד הפרסום הגדול בישראל, פתח במטרה להציע שירותי קידום לעסקים קטנים ובינוניים בדרום, עם מטרה ברורה ונחושה של עשייה חלוצית, פיתוח הדרום ע”י יצירת מקומות עבודה,  ועשייה למען תושבי המקום. נזכרתי כמה נדהמתי והתלהבתי מהיוזמה.

שאלתי אותו אם הוא חושב שהיינו מוכנים לעבור דרומה. “ברור” הוא ענה לי. מאז שהכרנו  אנחנו מדברים על “לעבור מפה” – מהצפון התל אביבי המפונק, מג’יפים על מדרכות, מילדות בשורטס צועדות לבית ספר, משיחות על מגרשי נדלן וקניית בתים, מההתמכרות לשופינג האינסופי, מהלופ הסיזיפי של בניית הקריירה …

שנייה אחר”כ הזמינה אותי חנה לעשות לייק לעמוד של מקאן ואלי בפייסבוק. זהו! עכשיו זה בטוח!

נפגשו. היא- כל כולה מוכרת לי ג’וב בסטארט אפ כזה או אחר… ואני כולי אכזבה. עוד סטארט אפ? חנה, למה את לא מציעה לי למנכ”ל את מקאן ואלי?

צריך להבין. מקאן ואלי זה הבייבי של חנה רדו, משנה למנכ”ל במקאן אריקסון. חנה מלאת רוח חלוציות ואנרגיה לעשות טוב. ואין מישהו יותר טוב ממנה – להפוך חלומות למציאות! היא יודעת לחולל קסמים, לייצר יש מאין ובעיקר לרתום ולהדביק ברוח העשייה. היא מיד ביקשה שאפגש עם מיכלי. שותפתה ליוזמה.  מיכל רומי, ילידת מצפה רמון, המייסדת העורכת והמוציאה לאור של עיתון כביש 40. כזה קליק מהיר כמו עם מיכלי- לא היה לי כבר הרבה זמן.

בבוקר יום שישי של אותו שבוע כבר מצאתי עצמי בדרך למצפה עם חנה ובעלי. קיבלתי סיבוב דאווין מלא: פגישה במלון בראשית עם מנכ”לית המלון, ראש המועצה של מצפה, נציגת קרן מיראג’ וגברות נכבדות אחרות- כולן בולדוזוריות של להזיז דברים, לגרום להם לקרות, לשתף פעולה לכדי כח שאין לעצור אותו!

משם נסענו לראות את משרדי מקאן ואלי. באמצע שכונה מתקלפת, מיושנת עומד מבנה משופץ לתפארת. חלל שמשלב בצורה מדהימה צניעות והשתלבות בנוף המקומי, עם חלל פנימי צבעוני ומתוקתק, מאובזר לפי תקן המשרדים השווים של מקאן בתל אביב. הרגשתי שאני לגמרי רואה את עצמי מגיעה לכאן כל בוקר באהבה.

ישבנו לארוחת צהריים של אוכל ביתי מעולה במסעדת “הקצה”. אכלנו כשישה אנשים, שתינו בירות וכשהגיע החשבון על סך 300 וקצת ₪ לא האמנתי למראה עיני…  את הקינוח לקחנו אצל “לשה” במאפיה המדהימה שלה, ואפילו הצצנו לרגע במועדון הג’אז של גדי- שהחלטנו לקחת כפרויקט ראשון לקידום.

נראה שאת רוב ההחלטות הגדולות של חיי לקחתי מהר. כי כשהבטן מרגישה נכון זה הכי פשוט. וכמו שבעלי תמיד אומר- אם זה לא פשוט – זה פשוט לא יהיה. כל חלקי הפזל נפלו למקומם בזה אחר זה: התפקיד עם האתגר המקצועי שבו, האנשים שפגשתי הקסימו אותי, הפרויקט שחנה רדו ומיכל רומי ייסדו סחף אותי ברמת הפוטנציאל שלו לשנות מציאות. אפילו מצאנו בית תוך 5 דקות ביד 2.

לפני כמה ימים כשהבאתי את ביתי לגן בבוקר, לקחה אותי הגננת הצידה ואמרה לי: ” מיכאלה אומרת לילדים שאתם עוברים למצפה רמון”. זה נכון עניתי לה. היא הביטה בי בתדהמה.  מבט התדהמה הזה ליווה אותנו כמעט אצל כל מי שסיפרנו לו על תוכניתנו. הוא מהר מאוד התחלף בהשתאות, בהבעת עניין, אה וכן- מסתבר שלכולם יש סיפור טוב על מצפה, חבר קרוב במצפה, שירתו באזור, חולמים לבוא לגור שם מאז ומתמיד. נראה כי המחשבות על שינוי ומעבר מסתובבות בראש של הרבה אנשים…

מאז אנחנו בעננים. עם צפייה להרפתקה חדשה שתנער את חיינו ותכניס אליו קצב אחר, עשייה אחרת, סביבה אחרת והמון הזדמנויות. הרבה חשש האמת שאין. זה מרגיש קצת כמו לפני נסיעה גדולה להודו… כמו לפני היום הראשון ללימודים באוניברסיטה.

ולכל המצקצקים- לא התחרפנו, זה לא משבר גיל הארבעים, כל המשפחה הקרובה מאוחדת וזורמת (כן אני עוברת למצפה רמון עם הילדים והבעל!!!) והמשפחה המורחבת גאה ותומכת. יש גנים נהדרים לילדים, בריכת שחייה מקומית, אין סופרפארם ולא שום חנות של רשת גדולה (חוץ מסניף קפהנטו) אבל השכנים נאים בעיני.

יאללה- מי עוד בא?

עוד מהבלוג של הדר גור אריה

תצוגה מקדימה

התל אביבית מתחילה לראות את מצפה- פוסט ויזואלי

הייתי במצפה רמון השבוע. בתקופה עד שנעבור לשם, אני על הקו, משלבת פגישות עבודה, וסידורים שונים לקראת המעבר. אני חוזרת מהנסיעות האלו מלאת אנרגיה, מלאת מחשבות הארות וצפייה. זאת היתה הפעם הראשונה ש"ירדתי לשטח", ראיתי קצת מצפה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

העצמה נשית אעלק!!!

הפוסטר לאירוע היה מאמם. משהו שמשלב בין הקסם המדברי ועולמות המערב הפרוע- עם מכונית מעופפת סטייל תלמה ולואיז שמבטיחה רמת אסטרוגן במינוני שיא. בתפריט – פגש נשים סביב כלי הבלוג-...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה