הבלוג של גלית סביליה

מבוסס על סיפורים אמיתיים

פסיכותרפיסטית גופנית בגישת ביוסינתזה. מלווה נשים בתהליכי שינוי ומשבר בחיים ונשים בתהליכי התמודדות והחלמה מסרטן. אני מטפלת כי אני נמשכת אל העיסוק במרכיבים העמוקים והמהותיים של החיים ולעבודה קרובה ואינטימית עם אנשים... +עוד

פסיכותרפיסטית גופנית בגישת ביוסינתזה. מלווה נשים בתהליכי שינוי ומשבר בחיים ונשים בתהליכי התמודדות והחלמה מסרטן. אני מטפלת כי אני נמשכת אל העיסוק במרכיבים העמוקים והמהותיים של החיים ולעבודה קרובה ואינטימית עם אנשים ועם עולמם הפנימי. בשבילי, ללוות אשה בתהליכי התמודדות עם קושי ותהליכי שינוי פנימיים משמעותיים, להיות איתה במקומות פגיעים וכואבים וגם במקומות שמחים ומרחיבי לב, להרגיש איתה את השינוי קורה לאט לאט ולשמוע אותה אומרת שהיא מרגישה את עצמה שונה, טובה יותר – זה המקום שבו אני רוצה להיות, זה מה שאני מבקשת לאפשר לאחרות.

עדכונים:

פוסטים: 36

החל ממרץ 2013

מה בסך הכל רצתה קלייר? חיבוק, יד מלטפת, להרגיש אהובה. האם הכל מותר באהבה? ביום שישי התארחתי באדיבות ׳סלונה׳ בהקרנת העיתונאים של הסרט ׳מי אתה חושב שאני?׳.

20/10/2019

קלייר היא גרושה בשנות החמישים שלה ואם לשני ילדים, שמנהלת רומן עם גבר צעיר ממנה בהרבה. כשהרומן ביניהם נגמר היא מחפשת דרך להתעדכן בחייו דרך פייסבוק, ומשהו שם מקבל תפנית לא צפויה.

כשהתחיל הסרט, בראש שלי נשמע הקול הצדקני שלי ששופט אותה על הרומן הזה, ובו בזמן איחלתי לעצמי למצוא בי מעט מן האומץ ומן הרשות הפנימית ללכת עם מה שעושה לי טוב. ככל שהתפתחה העלילה, הרגשתי את הביקורתיות שלי מתפוגגת ואת הלב שלי נפתח אל האשה הזו, שנותנת לעצמה להישאב אל העולם הוירטואלי והיא מושכת מתוכו חוטים אל העולם האמיתי.

יש בו, בסרט הזה, כל מה שהופך סרט למשובח: מדובר בסיפור טוב שכתוב היטב, שיש בו תשוקה ואהבה, יש בו צחוק ועצב, מתח והפתעה, שחקנים טובים וז׳ולייט בינוש אחת נהדרת באמת.
מה שהופך אותו לנוגע ללב באמת היא קלייר, הגיבורה, שרק רוצה להרגיש אהובה, מחוזרת, מוערכת. כמו כולנו, היא רוצה שיגעו בה, ילטפו אותה, יחבקו אותה ויאהבו אותה. והיא הולכת עם זה רחוק. אולי אפילו רחוק מדי.

וירטואלי ואמיתי מתערבבים | צילום: גלית סביליה

וירטואלי ואמיתי מתערבבים | צילום: גלית סביליה

ברקע של הסיפור נמצאת שאלת הלגיטימציה. הרגשתי שאני יודעת שהיא לא אמורה לעשות מה שהיא עושה, ובו בזמן הלב שלי היה איתה לגמרי, ואפילו דגדגה בתוכי הקנאה בה על האומץ שלה ללכת עד הסוף עם מה שמגיע, בלי לחשוב על ההשלכות.
קלייר ואני בנות אותו גיל בערך, במצב משפחתי דומה, ולפרקים ראיתי בה את כל מה שאני כנראה לא אהיה בגילגול הזה. בתוכי היו שני קולות: האחד שקיווה שהיא תתעשת ותעצור, והאחר שייחל להפי אנד בסגנון אגדות האחים גרים – הגרסה הפמיניסטית.

הסרט מעורר שאלות על הגבול הדק ולעיתים מטושטש שבין אמת לבין שקר, ובין אמיתי לבין מומצא, ועל הקלות הבלתי נסבלת של חציית הגבול הזה. הוא בוחן את כוחן של הרשתות החברתיות ועד כמה העולם הוירטואלי הוא חלק אמיתי לגמרי מהחיים שלנו.

בדרך הביתה, מדוושת על אופניי בגינת קרית ספר, שמדשאותיה זרועות במשפחות צעירות ובזוגות מאוהבים, תהיתי ביני לביני האם זהו סרט על כוחה של אהבה? על התנהלות ראויה או שגויה? על יחסים בין אנשים? ואולי בכלל זה סרט על בחירות ועל אפשרויות שנפתחות בפנינו בחיים? נדמה לי שכל התשובות נכונות.

׳מי אתה חושב שאני?׳ בבתי קולנוע ברחבי הארץ.

עוד מהבלוג של גלית סביליה

תצוגה מקדימה

לעשן כמו גבר

פרידה קאלו היתה ציירת של קושי. החיים לא האירו לה פנים, והיא, בעוז הרוח שאיפיין אותה, לא רק שלא נכנעה להם, אלא העזה לחיות אותם במלואם ככל שיכלה. היא היתה אישה סוערת, יצרית ובלתי מתפשרת והאיכויות האלו שלה נכחו על הבמה מהרגע...

תצוגה מקדימה

שנת הסרטן שלי

לפני כך וכך שנים חליתי בסרטן השד. השנה של היותי חולה היתה שנה של ניגודים וקטבים: היו בה ימים של קושי פיזי ונפשי עצום וימים של תמיכה ואהבה מרחיבי לב מצד הקרובים לי, היו ימים של שבר פנימי וימים של תעצומות נפש שלא יכולתי...

תצוגה מקדימה

כוחה של פגיעות

  אני מכורה ל-ted.com. אני אוהבת מאוד את הגישה שאורזת רעיונות מופלאים בתוך מסגרת של לא יותר מרבע שעה. אצל טד אני פוגשת מספרי סיפורים, לפעמים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה