הבלוג של גלית סביליה

מבוסס על סיפורים אמיתיים

פסיכותרפיסטית גופנית בגישת ביוסינתזה. מלווה נשים בתהליכי שינוי ומשבר בחיים ונשים בתהליכי התמודדות והחלמה מסרטן. אני מטפלת כי אני נמשכת אל העיסוק במרכיבים העמוקים והמהותיים של החיים ולעבודה קרובה ואינטימית עם אנשים... +עוד

פסיכותרפיסטית גופנית בגישת ביוסינתזה. מלווה נשים בתהליכי שינוי ומשבר בחיים ונשים בתהליכי התמודדות והחלמה מסרטן. אני מטפלת כי אני נמשכת אל העיסוק במרכיבים העמוקים והמהותיים של החיים ולעבודה קרובה ואינטימית עם אנשים ועם עולמם הפנימי. בשבילי, ללוות אשה בתהליכי התמודדות עם קושי ותהליכי שינוי פנימיים משמעותיים, להיות איתה במקומות פגיעים וכואבים וגם במקומות שמחים ומרחיבי לב, להרגיש איתה את השינוי קורה לאט לאט ולשמוע אותה אומרת שהיא מרגישה את עצמה שונה, טובה יותר – זה המקום שבו אני רוצה להיות, זה מה שאני מבקשת לאפשר לאחרות.

עדכונים:

פוסטים: 36

החל ממרץ 2013

כל חיי אני אשה ששתי רגליה נטועות עמוק בקרקע, אז איך קרה שמצאתי את עצמי מעופפת מעל אזור השרון בכלי טיס שהוא בעצם שילדת מתכת אוורירית ושני כסאות?

12/10/2017

אני ישובה חגורה בכסא מרופד, קסדה לראשי והקרקע הרחק הרחק מתחתיי. מאחוריי נוהם ברעש גדול מנוע לא גדול ואני פורשת את ידיי לצדדים ונהנית מהרוח הנעימה של לפני השקיעה. שרון, שיושב בכסא שלפני, מצביע לכאן ולשם תוך שהוא נוקב בשמות היישובים עליהם אנו משקיפים. השמים צבועים בגווני כתום-אדום של שקיעה נהדרת ואני מקשיבה לו ונותנת לחוויה להתפשט בתוכי ולהשקיט את ארועי היום.

Me

הכל התחיל לפני אי אילו שבועות, כאשר אחד מחבריי העלה תמונות של יום כיף שלו עם בתו, מעופפים להנאתם במצנחי רחיפה. התמונות העלו ממעמקי זכרוני תמונות מלפני קצת יותר מעשור, בהן אמא שלי, כמעט בת 70, רתומה למצנח רחיפה ומרחפת בהנאה עצומה מעל צוקי החוף של לימה, פרו במהלך חופשה משפחתית. אל מול התמונות התעוררו בי 2 קולות: אחד שגרס שמדובר בחוסר שפיות זמני, והאחר שקינא ורצה גם. בצירוף מקרים מפתיע, באותו יום ממש עלתה בסלונה הזמנה לרחף מטעמה בטרקטורון מעופף. התגובות להזמנה התחלקו לשני סוגים: הרוב היו ׳אני!!!!!!!׳ עם יותר או פחות סימני קריאה, ומיעוטן היו וריאציות שונות על ׳אין שום סיכוי בעולם שאני עולה על זה׳. בעקבות הסמיכות לאירועים שהזכרתי קודם ואפיזודה קצרה של אי שפיות זמנית, כתבתי בהיסוס ׳אני?׳. השתלשלות העניינים מאותו רגע לוטה בערפל, וסופה בריחוף בטרקטורון המעופף של שרון אל מול שקיעה מרהיבה מעל שדות השרון.

Early sunset

הדרך אל מנחת עין ורד בתחבורה הציבורית היתה, איך לומר, מייגעת עד מייאשת, ונראה היה שהיקום מנסה בכל כוחו לעצור בעדי מלהגיע. בתום סאגה מייגעת ונסיעה עם נהג מונית חינני הגעתי למנחת, בביטחון מעורער ובלב מייחל שהכל יהיה מאחורי מהר ככל שניתן. המונית עצרה בלב השטח הפתוח ושרון פתח לי בחיוך את דלת המונית. משהו בתוכי נרגע.

צעדנו לכיוון הטרקטורון, ותוך כדי שהוא פורש את המצנח המחובר אליו, תיאר לי שרון מה עומד להתרחש. התארגנות אחרונה, וממריאים. רעש המנוע מתערבב לי עם המילים של שרון שעוברות אלי דרך מערכת הקשר ועם נהמת הרוח סביבי. בראשי מהדהד המשפט שאמרנו בילדותנו במשחק המחבואים: ״מעלי, מתחתי, מצדדי ומכל עברי״. ככה בדיוק הקיף אותי הקסם, כשאין דבר שמפריד ביני לבין הנוף או מסתיר חלקים ממנו מעיניי.

Sunset

שרון מטפח את תחביב הטיסה בטרקטורונים מעופפים כבר 16 שנים, ולפני שנתיים הפך את התחביב למקצוע במסגרת ׳אקסטרים ישראל׳. אפשר להרגיש את האהבה של שרון למה שהוא עושה וההנאה שלו מגיעה גם אלי ומתרווחת בתוכי. דקה או שתיים אחרי שהמראנו כבר לא זכרתי את קוצר הרוח ואת החששות שלי, והתמסרתי לחוויה ולנוף הצבוע בגווני השקיעה. שרון דאג לברר איתי מראש וגם תוך כדי הטיסה מה הייתי מעדיפה: חוויה רגועה ומעודנת או שמא חשקה נפשי באדרנלין דוהר ובחווית אקסטרים סוערת. בחרתי, איך לא, להתחיל ברגוע ולא הרבה זמן אחר כך כבר ביקשתי לטעום גם מהאקסטרים, כי הילדה חובבת רכבות ההרים שאני התעוררה ורצתה את הריגוש שלה.

Landing

20 דקות אחרי שהמראנו החלה לרדת החשיכה ונאלצנו לנחות. שרון רחב הלב פינה עבורי זמן לטיסה ארוכה הרבה יותר, אבל אני הגעתי מאוחר מדי. כך קרה שכשהגוף שלי אך התחיל להתמסר באמת לשחרור ולהנאה, נותרו דקות בודדות. על הקרקע, תוך כדי שאני משתחררת מהקסדה ומהחגורות ומתבוננת בשרון מארגן את הטרקטורון, נזכרתי בפחד ובחשש בטרם הגעתי ושמתי לב שהם לא עלו איתנו לטיסה. שרון מספר שהרבה פעמים מגיעים אליו אנשים שסובלים מפחד גבהים, ומכיוון שהטרקטורון יכול לרחף בגובה מטר מהקרקע או כמה מאות מטרים מהקרקע, הטיסה מאפשרת להם להתמודד בהדרגה עם הקושי. בכלל, בטרקטורון יכול לטוס כל אחד, גם בעלי מוגבלות פיזית. מי שיכול לשבת, יכול לטוס.

מה למדתי מהחוויה?

  • הפחד הוא בראש. הטיסה בטרקטורון גמישה, ואפשר להתאים את רמת האקסטרים לכל נוסעת.
  • טיסה של 20 דקות יכולה ללמד אותך על עצמך המון דברים. אני נזכרתי איך זה לבטוח באחר ולהתמסר להנאה בלי חשבון. זו יכולה להיות מתנה נפלאה לציון יומולדת עגול או ארוע משמעותי.
  • כשאני סומכת על עצמי ומוכנה להתמודד עם הפחד ולא להימנע – צפויה לי חוויה מרנינה שהיא כמו פרס.

 

לאתר של אקסטרים ישראל | לדף הפייסבוק | לערוץ היוטיוב

צילומים: שרון ברעם, גלית סביליה
הכותבת היתה אורחת של ׳אקסטרים ישראל׳

רוצה לפרוץ את הגבולות של עצמך? מתמודדת עם פחד משתק? אני מזמינה אותך להיות איתי בקשר
Bio_B.Card_Livuy 2

עוד מהבלוג של גלית סביליה

תצוגה מקדימה

לעשן כמו גבר

פרידה קאלו היתה ציירת של קושי. החיים לא האירו לה פנים, והיא, בעוז הרוח שאיפיין אותה, לא רק שלא נכנעה להם, אלא העזה לחיות אותם במלואם ככל שיכלה. היא היתה אישה סוערת, יצרית ובלתי מתפשרת והאיכויות האלו שלה נכחו על הבמה מהרגע...

תצוגה מקדימה

שנת הסרטן שלי

לפני כך וכך שנים חליתי בסרטן השד. השנה של היותי חולה היתה שנה של ניגודים וקטבים: היו בה ימים של קושי פיזי ונפשי עצום וימים של תמיכה ואהבה מרחיבי לב מצד הקרובים לי, היו ימים של שבר פנימי וימים של תעצומות נפש שלא יכולתי...

תצוגה מקדימה

כוחה של פגיעות

  אני מכורה ל-ted.com. אני אוהבת מאוד את הגישה שאורזת רעיונות מופלאים בתוך מסגרת של לא יותר מרבע שעה. אצל טד אני פוגשת מספרי סיפורים, לפעמים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה