הבלוג של גלית סביליה

מבוסס על סיפורים אמיתיים

ההיסטוריה שלנו מכתיבה את ההווה שבו אנו חיים, ובתוך זה יש לנו תמיד אפשרויות בחירה. ההיסטוריה שלי הובילה אותי לבחור וללמוד מקצוע חדש בתחילת העשור החמישי לחיי ולהתאהב בו. אני מטפלת בביוסינתזה - פסיכותרפיה ממוקדת גוף, ואחד... +עוד

ההיסטוריה שלנו מכתיבה את ההווה שבו אנו חיים, ובתוך זה יש לנו תמיד אפשרויות בחירה. ההיסטוריה שלי הובילה אותי לבחור וללמוד מקצוע חדש בתחילת העשור החמישי לחיי ולהתאהב בו. אני מטפלת בביוסינתזה - פסיכותרפיה ממוקדת גוף, ואחד הפרקים בסיפור חיי הוביל אותי לתחום העיסוק העיקרי שלי - אני מלווה אנשים שחלו בסרטן בדרך אל גילוי כוחות הריפוי של הגוף ותמיכה בהם.

עדכונים:

פוסטים: 32

החל ממרץ 2013

לפעמים, כשאני רק מסכימה להפסיק להתאמץ כל כך ולאפשר לחיים להתנהל, דוקא אז מופיעות ההפתעות הכי לא צפויות. הסיפור הזה, על אף שהוא כולו אמת, נדמה לי לעיתים כהמצאה של דמיוני הפרוע.

06/02/2015

לפני כך וכך שנים שכרתי יחד עם חברי אביב משרד מוזנח הצופה אל גן החשמל. הרבה מחשבה ולב השקענו בשיפוץ המקום עד שהפך לסטודיו המקסים שלנו. בשבילי הסטודיו היה המקום שלי, מותאם לי בדיוק ובו יכולתי לתת ביטוי רחב מתמיד ליכולותיי המקצועיות ולראות ברכה, ולא רק כלכלית, בעמלי. אלה היו השנים הטובות ביותר של הסטודיו שלי והוא שגשג ופרח.
ואז חליתי. בהתחלה עוד הגעתי לסטודיו, שהיה עוגן של שפיות בטירוף שהיה החיים שלי, בהמשך כבר היה לי קשה ואת מעט העבודה שהיתה לי עשיתי מהבית. ההנחה היתה שלכשאבריא אחזור לעבוד משם, והכל ישוב לקדמותו. המציאות היתה שונה, ולמעשה כשהחלמתי והחזרתי את עצמי למעגל העבודה, לא הצלחתי לשקם את הסטודיו ולהצדיק חזרה אל המקום שהיה לי לבית שני. בצער רב נפרדתי מאביב ומהסטודיו, ומאז אני נושאת בתוכי את הגעגוע למקום, לשותפות, למה שהיה.
לפני כך וכך שבועות הזדמנתי לשכונת החשמל. הגעגועים לסטודיו ולאביב התגנבו מהחדר האחורי בו הם ספונים בדרך כלל והציפו אותי. כך יצא שהתדפקתי על דלת הסטודיו שכבר כמה שנים אינו שלי וחיפשתי את אביב. לא היה איש בסטודיו, אבל בלי שבכלל התכוונתי, יצא שמצאתי לי משרד ריק בהמשך המסדרון, והוא הפך להיות הקליניקה שלי, המקום שתפור בדיוק למידתי, שבשתי ידיי (ועוד זוג ידיים אחד או שניים) בניתי אותו על פי צרכיי וטעמי.

השבוע ארחתי לסדנה בקליניקה 6 עמיתות-בלוגריות. הרבה חששות ליוו אותי בימים שקדמו לה וגם התרגשות גדולה: האם יכיל החדר הקטן שלי את כולן, האם יחושו בנוח, האם אני באמת מוכנה להכניס אנשים זרים אל המרחב האישי שלי? בערב שלפני כן הגעתי לסדר ולארגן. מלמטה ראיתי שבסטודיו של אביב דולקים האורות. דפקתי בדלת ומייד נשאבנו, אביב ואני, לחיבוק של געגוע. סיפרתי לו על הסדנה ועל ההתרגשות והחשש. אחר כך, כשהכל היה מוכן, הזמנתי אותו לבוא לראות והתרגשנו ביחד. בערב הסדנה, כשהתגלו כמה תקלות של הרגע האחרון, אביב התגייס מייד לעזור, וביחד סידרנו את הדורש סידור.
הסדנה היתה מוצלחת מאוד. יכולתי להרגיש את האורחות שלי מסירות לאט לאט את החששות ומתמסרות למה שקורה באווירה האינטימית שחלקנו. לחלקן היתה חוויה מטלטלת, לאחרות העמקה של חוויות מוכרות וכולן, כולל אני, יצאו עם תחושות קצת שונות. אחרי שהתפזרו וסיימתי לסדר, האורות בסטודיו של אביב עדיין דלקו. נכנסתי ושיתפתי אותו בחוויה העמוקה שהיתה לי, ושוב יכולתי להרגיש את הלבבות שלנו נפתחים ואת הגעגוע, שמקבל מענה חדש-ישן, משתנה וחוזר להיות קירבה, שיתוף וחברות של אמת. בדמיון שלי הסטודיו שלו והקליניקה שלי הופכים למרחב אחד, גדול מסך חלקיו, של יצירה וריפוי.

בשבילי זהו פלא גדול ואני מרגישה בת מזל על שבלי שתכננתי, מצאתי לי את המקום הזה, וחזרתי אל הבניין שהיה לי לבית שני, אל השכנים בקומה שקיבלו את פניי בשמחה אמיתית של הלב ובחום אנושי שאין שני לו ואל הקסם שנוצר אז, בשותפות ההיא עם אביב וממשיך ממש כמו אז ואפילו יותר. בשבילי זהו עוד עמוד של יציבות בגשר שאני בונה לי בין העולם הישן לחדש.

אם שינוי זה מה שנחוץ לך, אני מזמינה אותך להיות איתי בקשר

עוד מהבלוג של גלית סביליה

תצוגה מקדימה

לעשן כמו גבר

פרידה קאלו היתה ציירת של קושי. החיים לא האירו לה פנים, והיא, בעוז הרוח שאיפיין אותה, לא רק שלא נכנעה להם, אלא העזה לחיות אותם במלואם ככל שיכלה. היא היתה אישה סוערת, יצרית ובלתי מתפשרת והאיכויות האלו שלה נכחו על הבמה מהרגע...

תצוגה מקדימה

שנת הסרטן שלי

לפני כך וכך שנים חליתי בסרטן השד. השנה של היותי חולה היתה שנה של ניגודים וקטבים: היו בה ימים של קושי פיזי ונפשי עצום וימים של תמיכה ואהבה מרחיבי לב מצד הקרובים לי, היו ימים של שבר פנימי וימים של תעצומות נפש שלא יכולתי...

תצוגה מקדימה

כוחה של פגיעות

  אני מכורה ל-ted.com. אני אוהבת מאוד את הגישה שאורזת רעיונות מופלאים בתוך מסגרת של לא יותר מרבע שעה. אצל טד אני פוגשת מספרי סיפורים, לפעמים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה