הבלוג של גלית סביליה

מבוסס על סיפורים אמיתיים

פסיכותרפיסטית גופנית בגישת ביוסינתזה. מלווה נשים בתהליכי שינוי ומשבר בחיים ונשים בתהליכי התמודדות והחלמה מסרטן. אני מטפלת כי אני נמשכת אל העיסוק במרכיבים העמוקים והמהותיים של החיים ולעבודה קרובה ואינטימית עם אנשים... +עוד

פסיכותרפיסטית גופנית בגישת ביוסינתזה. מלווה נשים בתהליכי שינוי ומשבר בחיים ונשים בתהליכי התמודדות והחלמה מסרטן. אני מטפלת כי אני נמשכת אל העיסוק במרכיבים העמוקים והמהותיים של החיים ולעבודה קרובה ואינטימית עם אנשים ועם עולמם הפנימי. בשבילי, ללוות אשה בתהליכי התמודדות עם קושי ותהליכי שינוי פנימיים משמעותיים, להיות איתה במקומות פגיעים וכואבים וגם במקומות שמחים ומרחיבי לב, להרגיש איתה את השינוי קורה לאט לאט ולשמוע אותה אומרת שהיא מרגישה את עצמה שונה, טובה יותר – זה המקום שבו אני רוצה להיות, זה מה שאני מבקשת לאפשר לאחרות.

עדכונים:

פוסטים: 36

החל ממרץ 2013

עטופה בשמיכה של חושך מלא, כזה שבו איני יכולה לראות מאומה, מלווה על ידי שי ואחר כך על ידי גבי אל הכסא שלי, פגשתי את השליטה שלי. יותר נכון, את הצורך הקיומי שלי להיות בשליטה כל הזמן. וכמעט מייד יכולתי להרגיש את הגוף שלי משחרר את הכיווץ ומתמסר לביטחון שהגיע מידו של שי שאחזה בידי והובילה אותי בבטחה אל גבי, שבתורו אחז גם הוא בידי והוביל אותי אל הכסא שלי, אל טעימה בחשיכה.

22/12/2014

לא פשוט לאדם רואה להתנהל בחשיכה גמורה. דיאלוג בחשיכה, תערוכה שמבקשת לתת לנו, הרואים, טעימה לרגע מעולמם של לקויי הראיה והעיוורים, חוגגת בימים אלה עשור. לכבוד הארוע יזמו במוזיאון הילדים בחולון, הבית של התערוכה, כמה שיתופי פעולה מרתקים שכולם בודקים עוד ועוד פנים לדיאלוג שבין העיוורים לבין הרואים, כמו למשל שירה בציבור בחשיכה, מופע סטנד אפ בעלטה גמורה ועוד. אני הוזמנתי על ידי יקבי כרמל לטעימת יינות בחשיכה. בשבילי, החושים שלנו הם הגשר שלנו אל העולם שסביבנו וכפסיכותרפיסטית גופנית וכאישה הם מסקרנים ומעסיקים אותי הרבה מאוד. יותר מפעם אחת בעבר לקחתי חלק בטעימת יינות מודרכת ואני מכירה קצת את העניין: טעימת היינות מערבת את כל חמשת החושים, כך שההזמנה לטעום יינות בעלטה סיקרנה אותי מאוד. העניין הוא שלא צפיתי איך הגוף שלי יגיב לסיטואציה הבלתי מוכרת. אודה ולא אבוש: אני ׳קונטרול פריק׳ בגמילה. כלומר: עד לא מזמן, לא להיות בשליטה מלאה כל הזמן היה בשבילי איום קיומי. היום אני כבר יודעת אחרת ויכולה להרפות יותר ויותר. מה שלא הייתי ערה לו הוא שבשבילי חשיכה כל כך חד משמעית ובלתי מעורערת היא סוג של חוסר שליטה מהסוג המאיים והמפגש הראשוני עם העלטה גרם לגוף שלי להתכווץ מיידית ולהיכנס לכוננות. את זה אני מכירה, יחד עם התחושה שאני לגמרי לבד וצריכה לדאוג לעצמי. נכנסתי כשידי הימנית מגששת על הקיר שמוביל אותי פנימה אל מעבה העלטה וקריאות ׳שי, גלית בדרך אליך׳ נשמעות באוזניי, שכמו גדלו כאוזני פיל ונדרכו לשמוע מאין תגיע הסכנה הבאה. וראו זה פלא, מתברר שהגעתי אל שי, שאחז בידי בעדינות מלאת ביטחון, ומייד השתחרר הגוף, הכוננות הוסרה לאלתר ואני התמסרתי לידו של שי שהוליכה אותי אל גבי, שבתורו הוביל אותי אל הכסא שלי, תוך שהוא אומר באוזניי מילים שאיני יודעת מה היו, ועם זאת אני יכולה עדיין להרגיש את הביטחון שנסכו בי. עד שהגעתי לכיסא שלי כבר הייתי בשלה לחוויה עצמה – טעימת היינות.

shutterstock_234246550
צילום: ShutterStock

מירה איתן, מנהלת התקשורת של יקבי כרמל ומנחת הטעימה שלנו, הובילה אותנו במשעולי ההיסטוריה של היין בישראל, והדריכה אותנו איך טועמים יין. אלא שהפעם, מכיוון שלא ראינו את היינות שהוגשו לנו, נוספה אווירה מסתורית קצת לטעימה. מירה כיוונה אותנו להפנות את תשומת הלב שלנו אל חוש הריח ולבדוק אילו ריחות מוכרים עולים מכוס היין שלנו ואחר כך לטעום ולנסות לנחש אם מדובר ביין לבן או אדום. כך טעמנו ארבעה יינות שונים, כולם מסדרת vinyard: שני לבנים – גוורצטרמינר ו-וויוניה ואחריהם שני אדומים – קריניאן ופטיט סירה. ברקע יכולתי להרגיש את שרית, שי וגבי דואגים שהכל יתנהל כראוי: מכוונים אותנו אל צלחת החטיפים שמונחת ממש לפנינו, מציעים למזוג עוד כוס יין לזריזים שבינינו, נזעקים אל מי שידו המגששת הפכה את כוס היין שלו ומוודאים עם כל אחד שהכל בסדר, ואנחנו בטוב. כך חלפה לה שעה נעימה, ועם כל טעימה נוספת האווירה הפכה לקלילה וצוהלת יותר, ואני יכולתי להרגיש לרגע שאולי באמת החשיכה הזו לא רק שאינה גורעת מהחוויה, אלא אפילו מעצימה אותה. למען הסר ספק, כשיצאנו אל המבואה המוארת יכולתי להרגיש הקלה גדולה. בכל זאת ׳קונטרול פריק׳, לא?

דיאלוג בחשיכה מבנה חד ש, צילום דוד זגוריבחוץ פגשנו את גיל עומר, מנהל מוזיאון הילדים בחולון, שסיפר על תערוכה שנפתחה לחצי שנה ומשכה עוד ועוד מבקרים והנה היא חוגגת עשור. הוא דיבר על הגשר שנוצר בין הרואים לבין לקויי הראייה, וסיפר שהביקור בתערוכה גורם לאנשים לשנות מהקצה אל הקצה את ההתייחסות שלהם לעיוורים ולבעלי מגבלות בכלל. בעיניו, אחד המדדים לשינוי העמוק מתבטא בקושי לגייס עובדים עיוורים לתערוכה, שהרבה פעמים מעדיפים להשתלב בעבודה במקצועות שלמדו, כמו כל אחד מאיתנו. אחר כך המשכנו לעמוד במבואה, ולשוחח עם המארחים שלנו שרית, שי וגבי. בשבילי החוויה החזקה היתה התחושה שהם מגיעים מעמדה של הכרה בערך עצמם, בלי טיפה של רחמים עצמיים או בקשה להקלות מכל סוג שהוא מהחברה שסביבם. נדמה לי שמעבר לחוויה העוצמתית שנותנת ׳דיאלוג בחשיכה׳ למבקרים בה, היא מהווה גם קרש קפיצה תומך וחם לעיוורים ולקויי ראייה, שבזכותה מוצאים בתוכם את המשאבים והיכולות שלהם ומשתלבים במקומות עבודה המתאימים להכשרתם המקצועית.
‘דיאלוג בחשיכה’, הזמנת כרטיסים בתיאום מראש בלבד בטלפון: 03-6503000 או באתר www.childrensmuseum.org.il (צילום: דוד זגורי)

אני מזמינה אותך להיות איתי בקשר

עוד מהבלוג של גלית סביליה

תצוגה מקדימה

לעשן כמו גבר

פרידה קאלו היתה ציירת של קושי. החיים לא האירו לה פנים, והיא, בעוז הרוח שאיפיין אותה, לא רק שלא נכנעה להם, אלא העזה לחיות אותם במלואם ככל שיכלה. היא היתה אישה סוערת, יצרית ובלתי מתפשרת והאיכויות האלו שלה נכחו על הבמה מהרגע...

תצוגה מקדימה

שנת הסרטן שלי

לפני כך וכך שנים חליתי בסרטן השד. השנה של היותי חולה היתה שנה של ניגודים וקטבים: היו בה ימים של קושי פיזי ונפשי עצום וימים של תמיכה ואהבה מרחיבי לב מצד הקרובים לי, היו ימים של שבר פנימי וימים של תעצומות נפש שלא יכולתי...

תצוגה מקדימה

כוחה של פגיעות

  אני מכורה ל-ted.com. אני אוהבת מאוד את הגישה שאורזת רעיונות מופלאים בתוך מסגרת של לא יותר מרבע שעה. אצל טד אני פוגשת מספרי סיפורים, לפעמים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה