הבלוג של גלית סביליה

מבוסס על סיפורים אמיתיים

ההיסטוריה שלנו מכתיבה את ההווה שבו אנו חיים, ובתוך זה יש לנו תמיד אפשרויות בחירה. ההיסטוריה שלי הובילה אותי לבחור וללמוד מקצוע חדש בתחילת העשור החמישי לחיי ולהתאהב בו. אני מטפלת בביוסינתזה - פסיכותרפיה ממוקדת גוף, ואחד... +עוד

ההיסטוריה שלנו מכתיבה את ההווה שבו אנו חיים, ובתוך זה יש לנו תמיד אפשרויות בחירה. ההיסטוריה שלי הובילה אותי לבחור וללמוד מקצוע חדש בתחילת העשור החמישי לחיי ולהתאהב בו. אני מטפלת בביוסינתזה - פסיכותרפיה ממוקדת גוף, ואחד הפרקים בסיפור חיי הוביל אותי לתחום העיסוק העיקרי שלי - אני מלווה אנשים שחלו בסרטן בדרך אל גילוי כוחות הריפוי של הגוף ותמיכה בהם.

עדכונים:

פוסטים: 32

החל ממרץ 2013

להיות או לא להיות חלק מהקהילה. להרגיש שייכת או להיות בחוץ. באנגלית זה מדוייק לי יותר: To be a part or to be apart. בשבילי זו היתה תמיד ה-שאלה, ולרוב גם בחרתי באותה תשובה והוצאתי את עצמי מהכלל. בסוף השבוע האחרון לקחתי חלק במפגש מטפלים שכולו נסב סביב רעיון הקהילה והפגיש אותי עם אותה שאלה ישנה נושנה.

10/03/2014

‎קהילת המטפלים בביוסינתזה אינה גדולה‫,‬ כמה עשרות לא רבות של אנשים‫.‬ כמוה יש קהילות מטפלים בספרד‫,‬ פורטוגל‫,‬ רוסיה‫,‬ גרמניה ובעוד לא מעט ארצות באירופה ובאמריקה‫. פעם בכמה שנים נערך מפגש בינלאומי של מטפלי ביוסינתזה והמטפלים מכל העולם מוזמנים לקחת בו חלק ובעיקר – להרגיש שהם חלק מקהילה עוטפת, תומכת וחמה. השנה נערך המפגש בישראל: כמעט ארבעה ימים של מפגשים חברתיים, סדנאות חווייתיות, עבודה משותפת ובעיקר – הזמנה ליצור קשרים חדשים, לחזק קשרים קיימים, להכיר וליהנות אלה מאלה. שיאו של המפגש היה בכפר הנוקדים סמוך לערד, שסיפק תפאורה רבת הוד לסיומו של מפגש מעשיר ומרגש. בשבילי זו היתה הזמנה להתבונן פנימה ולגלות אפשרויות חדשות בתוכי ולקחתי בשתי ידיי את ההזדמנות הנדירה.‬
לקראת המפגש ארזתי בדמיוני מזוודה ובה הנחתי עצה שקיבלתי כמה ימים קודם לכן: ׳הסכימי להיות מי שאת ותראי מה קורה׳. לכאורה – אין פשוט מזה. בפועל – הרשות להיות מי שאני, לאפשר לאחר לראות את כל חלקי, האהובים והאהובים פחות, החזקים ובעלי העוצמה, הפגיעים, העדינים ואפילו אלו שאיני גאה בהם, בלשון המעטה, התבררה כמשימה מאתגרת.

מפגש הפתיחה היה בשבילי האות להשקת הבחירות החדשות שלי, או, אם ארצה לדייק, המבחן של הבחירות החדשות שלי. במבט לאחור אני רואה את עצמי בדמיוני כדבורה הנעה מפרח אל פרח, יונקת צוף של קרבה אנושית ומתמלאת עוד ועוד. יכולתי להרגיש את עצמי בטוחה במי שאני, נפרדת מעוד ועוד כבלים שאזקו אותי רוב שנותיי ומאווררת חלקים שהיו נעולים בתוכי מזה עידן ועידנים. האורחים מפורטוגל שביקשתי לארח אהבו את מי שפגשו, חבריי ומכריי בארוע לא נבהלו ממני ואני יכולתי להרגיש בתוכי את החיוך הפנימי מתחיל להתרחב, ואת ההנאה שלי מעצמי ומהחופש הלא מוכר שאני חווה.
בימים הבאים המשיכה התנועה הזו, והביאה איתה קשת רחבה של תחושות ורגשות: חוויתי את הלב שלי פתוח, סקרן, אמיץ ומוכן להסתכן, וגם פגיע, עדין, נבהל עד מאוד ומתכנס. לעתים היו המעברים חדים והותירו אותי חסרת נשימה עד שהייתי צריכה לזוז הצידה לכמה רגעים ולאסוף את חלקי שהתפזרו. בפעמים אחרות יכולתי להרגיש שהתנועה בין הצורות השונות שלי דומה לתנועת עירסול שמשרה עלי רוגע וביטחון. בכל רגע כזה יכולתי להרגיש שאני מוקפת באנשים שיידעו לתת לי תמיכה או מרחב לעצמי, מה שיתאים לי.

לפגוש את הלב במדברבבוקרו של היום האחרון התעוררתי במדבר. אוזני העירונית אינה מורגלת בקולות המדבר, אבל הלב שלי, שכבר שלושה ימים בודק את גבולות הגמישות שלו, היה פתוח ויכולתי לאסוף לתוכי את השקט המעורב בציוצי הציפורים, זעקות הטווסים וגעיות הצאן של המאהל הסמוך. נעים להתעורר כך ולהרגיש את הלב שלי פתוח לרווחה. יצאנו לצעידה קצרה במדבר. קבוצה קטנה צועדת ללא מילים, איש איש עם עצמו ועם רחשי ליבו. אט אט, אל מול נוף הקדומים החדגוני שסביבי, יכולתי להרגיש את הלב שלי, שנע אתמול הלוך וחזור בין פתיחות לבין התכנסות ובין קבלה לבין ספקנות, מרחיב בעדינות את הפתח ומאפשר לקיפאון שלעתים עוטף חלקים בתוכי להפשיר. כשפקחתי את עיני ראיתי במורד התל עליו ישבתי אבן בצורת לב. כל כך קלישאתי ועם זאת – לא יכולתי להתעלם.

במשך כמעט ארבעה ימים אני נעה בתוכי. ההחלטה לא להחליט מראש, יחד עם הבחירה להיות אני כמו שאני, לקחת סיכון, הביאו אותי לעמדה לא מוכרת בשבילי, שבה איני יודעת לאן אני הולכת או איך ארָאה בעיני האחר. בתוכי יש תנועה עדינה, כמעט לא מורגשת אבל מאוד נוכחת, והחידוש האמיתי היה כשיכולתי להרגיש שזה לא כל כך חשוב, כי ההרגשה הזו של חופש אמיתי שמגיעה כחלק מהעסקה – ערכה לא יסולא בפז עבורי.
המפגש הזה היה עבורי חוויה עמוקה, שעדיין מורגשת ונוכחת בתוכי, ואדוותיה ימשיכו להרעיד חלקים בתוכי עוד הרבה זמן. אני אסירת תודה למי שטרחו במשך חודשים רבים לתכנן ולדייק את כל הפרטים על ההזדמנות שהניחו בפניי להיות חלק מהקהילה הזו, שיש בה כל כך הרבה אנושיות והיא כולה לב אחד פועם.

מזמינה אותך להיות איתי בקשר

עוד מהבלוג של גלית סביליה

תצוגה מקדימה

לעשן כמו גבר

פרידה קאלו היתה ציירת של קושי. החיים לא האירו לה פנים, והיא, בעוז הרוח שאיפיין אותה, לא רק שלא נכנעה להם, אלא העזה לחיות אותם במלואם ככל שיכלה. היא היתה אישה סוערת, יצרית ובלתי מתפשרת והאיכויות האלו שלה נכחו על הבמה מהרגע...

תצוגה מקדימה

שנת הסרטן שלי

לפני כך וכך שנים חליתי בסרטן השד. השנה של היותי חולה היתה שנה של ניגודים וקטבים: היו בה ימים של קושי פיזי ונפשי עצום וימים של תמיכה ואהבה מרחיבי לב מצד הקרובים לי, היו ימים של שבר פנימי וימים של תעצומות נפש שלא יכולתי...

תצוגה מקדימה

כוחה של פגיעות

  אני מכורה ל-ted.com. אני אוהבת מאוד את הגישה שאורזת רעיונות מופלאים בתוך מסגרת של לא יותר מרבע שעה. אצל טד אני פוגשת מספרי סיפורים, לפעמים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה