הבלוג של gullkozlov

#gulleats

עדכונים:

פוסטים: 18

עוקבים: 4

החל מינואר 2017

גל מגלה 91 ארצות במרחק של חמש עשרה דקות מאיילון

23/09/2018


Photo Feb 01, 14 17 01

כשהציעו לי להצטרף לקבוצת עיתונאים ובלוגרים כדי לקבל טעימה של פסטיבל “רמלה עיר עולם” שייערך בסוכות – ישר אמרתי כן, כי אני זורם ואוהב הרפתקאות קולינריות, ולא הקדשתי מחשבה למושא הסיקור. ההיכרות המוקדמת שלי עם העיר רמלה הסתכמה בביקור בחומוס חליל, אליו הגעתי במיוחד כדי לטעום את המסבחה הכי טובה בארץ. (זאת באמת המסבחה הכי טובה הארץ עד שיוכח לי אחרת.)
ביום של הסיור התלבשתי קאז’ואל כדי לא למשוך תשומת לב (של שודדים?), ופגשתי את פאני בתחנת ארלוזורוב שם עלינו לאוטובוס שלקח אותנו לרמלה. עד כאן מצב הרוח מרומם אבל הציפיות נמוכות. בואו נגיד ככה – לא היו תופסים אותי לא מוכן אם בסיור הטעימות בשוק היה מתגלה שעדיף היה לי שלא לצאת מהטריטוריה המוכרת והאהובה של תל אביב בירתי הנצחית.
אחרי גיחה קצרה למוזיאון של רמלה כדי לצפות באוצר של מטבעות זהב נכנסנו לשוק לסיור טעימות. העיר הזאת היא מושלמת לעצלנים כי כל האטרקציות צמודות אחת לשניה. בתפריט בשוק: סנדוויץ’ טוניסאי ב”מרכז הסנדוויץ”, בורקס טורקי ב”בורקס בבא” פלוס לימונדה פלוס איירן ולבסוף גבינות, דגים כבושים וחמוצים ב”חמוצי כרמל”. הסנדוויץ’ הטוניסאי היה טרי וטעים מאוד, כבר התחלה טובה. בדוכן הבורקסים הצטרפו לקבוצת העיתונאים באי השוק שהסיקו שכנראה “בורקס בבא” עושים “האפי האואר”. צוות המקום היה נראה פחות “האפי” אבל נראה שהאוכל הספיק לכולם ועל הדרך האכיל כמה נשמות “רעבות”, אז למה לא. זאת מצווה, לא? הבורקס היה סבבה, לא הכי טוב שאכלתי – ולא בהכרח שווה את הקלוריות הריקות, אבל הלימונדה והאיירן היו נהדרים. בתחנה האחרונה של הסיור הגבינות היו טובות וטעימות, ובאו לי פצצה בשילוב עם הדג מלוח – רוסי, בכל זאת.
אפרופו רוסים, מסתבר שאוכלוסיית רמלה היא סוג של “יונייטד קאלרז אוף בנטון”, או אפילו ניו-יורק של המידל-איסט אם תרצו – מתגוררים בה עולים מלמעלה מ-91 מדינות בעולם! מרשים, נכון? 91 ארצות מוצא זה אומר 91 מטבחים שונים. והכל במקום בגודל של מטר על מטר, כשמשווים לניו יורק. קול! שמעתי את זה הפודי בראש שלי מתחיל לקפוץ מאושר. אז בהמשך ישיר לרב הלאומיות המתפרצת הזאת לקחו אותנו לביקור לבית הכנסת של הבוכרים, שקיבלו אותנו בתרועות רמות של כלי נשיפה מטורף שנראה כמו החצוצרה הכי ארוכה בעולם. הנשים היו לבושות בבגדים מסורתיים צבעוניים, על השולחן היו צ’בורקי טעימים, והאווירה הייתה שמחה ולבבית – איזה אנשים חמודים. והכל מצטלם כל כך יפה – יצאו לי תמונות מוש.
מיד אחרי זה קפצנו למגדל הלבן היפיהפה. כמובן שטיפסתי למעלה. פעם מראש המגדל היו צופים על הדרך שיוצאת מיפו לשאר חלקי הארץ. הייתי חייב לראות איך זה מרגיש, ועל הדרך לשרוף קצת קלוריות של הבורקסים כי כבר תיכף אוכלים שוב צהרים, אמאלה. הנוף מהתצפית בהחלט מרשים, שווה.
את ארוחת הצהרים אכלנו במתנ”ס, מיד אחרי קטע של מחול מודרני של קבוצת נערות חמודות. על האוכל הייתה אמונה “מסעדת ירושלים” הבוכרית. אמא! איזה מאכלים טעימים. יש לי רזומה עשיר באוכל – אני אוכל הרבה במסעדות וכותב ביקורות על זה בפייסבוק – מי שעוקב אחרי יודע שאטעם הכל, ומה שלא טעים או לא איכותי או סתם מיותר – הולך ישר לפח. אז לא פה. טעמתי מתפריט רחב מאוד של מנות טעימות ממש. תרשמו את ההיילייטס ולכו לנסות: מנטי (כיסוני בשר מאודים), בחש (אורז תבלינים), סמסה דלעת וצ’בורקי. חגיגה אמיתית לאכלנים “מקצוענים”.
ואם במקרה לא אכלנו מספיק – מיד עברנו למרכז טבג’ה של הקהילה האתיופית שם צפינו בטקס תה מסורתי, טעמנו לחם טף בעל טעם חמוץ עם תבשילים, ושמענו סיפור עלייה שריגש אותי כמעט עד דמעות. אני מאוד מתחבר לסיפורים של העצמה, של לקחת את הגורל שלך בידיים ולעבוד קשה על אף הכשלים, ולבנות בית, לבנות קהילה, ליצור משהו גדול מהחיים שהיו אמורים להיות לך. אחרי קטע של ריקוד אתיופי מסורתי עם תנועות מהפנטות שלא ראיתי באף סוג אחר של מחול- הרגשתי מעורב רגשית, כאילו אני חלק מכל זה. כאילו הסיפור שלהם הוא הסיפור שלי. כאילו העיר הזאת היא כמוני, רוצה שיראו אותה – רוצה לתפוס את מקומה על הבמה ולהראות את מה שהיא. להישיר מבט ולהגיד “זאת אני ואני יפה”. איזה יום מרתק.
ומה לסיום? הרפתקה ימית! כלומר שיט בבריכת הקשתות. מאז שראיתי סצנה בסרט של ג’יימס בונד שצולמה במאגר מים תת קרקעי באיסטנבול – סימנתי אותו כלוקיישן שאני חייב, אבל חייב להגיע אליו. הדבר היחיד שעצר אותי עד כה הוא זה יריב שלא מוכן לחזור לטורקיה אחרי שזרקו עלינו שם גז מדמיע באחת מההפגנות נגד הממשל שחסם להם את האינטרנט וזה כנראה לא בא להם כל כך טוב. אז מי ידע שאמצא כפילה ראויה ברמלה! הזוי. הבריכה נראית מסתורית, מוארת באורות צבעוניים ופוטוגנית לתפארת, כולל דגי זהב מוטציה בגודל של כלבים קטנים.
זהו, התאהבתי סופית. רמלה – אני עוד אחזור, ועם תגבורת.

פסטיבל “רמלה עיר עולם” ייערך בחול המועד סוכות  25-27 לאוקטובר.

Photo Sep 05, 09 07 24 1Photo Sep 05, 09 15 12 1 Photo Sep 05, 09 16 41 1 Photo Sep 05, 09 18 51 1 Photo Sep 05, 09 19 56 1 Photo Sep 05, 10 27 51 1 Photo Sep 05, 10 28 12 1 Photo Sep 05, 10 52 24 1 Photo Sep 05, 10 52 48 1 Photo Sep 05, 10 54 48 1 Photo Sep 05, 11 59 17 1 Photo Sep 05, 14 15 40 1 Photo Sep 05, 14 18 46 1 Photo Sep 05, 14 45 16 1 Photo Sep 05, 14 45 21 1 Photo Sep 05, 15 43 00 1

עיצוב: יריב אפשטין
צילום: גל קוזלוב

 

עוד מהבלוג של gullkozlov

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

על הבית בכפר - ומתכון לקאלדוני תפוחי אדמה במילוי בשר

לסבתא היה משק בכפר בבלרוס. לא לסבתא סוניה, אלא לסבתא השניה - אמא של אבא. ההורים היו לוקחים אותי לשם והייתי נשאר אצלה למשך כל חופשת הקיץ. היא הייתה גרה בבית עם חלונות...

תצוגה מקדימה

סודותיה של המחברת הישנה: על עוגת לימונים בעלת 6+1 שכבות

הסתכלתי על מחברת המשבצות הישנה והבנתי שיש לי זהב בידיים. אבא הביא אותה ביחד עם הקופסאות של בישולי יום שישי שאמא מקפידה להעביר לי ולאחי, כדי "שלא נהיה רעבים". לך תסביר לה...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה