הבלוג של אירית אוליצקי

גילטי פלז'ר

רווקה בת 27, תל אביבית טרייה שבתוך השיגרה היומיומית המעיקה לא מפסיקה לחלום על טיול לניו יורק ודירת מפלט בלונדון, על תיק מקורי של דיור ועל טור אישי במגזין תרבות נחשב איפשהו על הגלובוס. מגיל צעיר מאוד פיתחתי חיבה גדולה לכל... +עוד

רווקה בת 27, תל אביבית טרייה שבתוך השיגרה היומיומית המעיקה לא מפסיקה לחלום על טיול לניו יורק ודירת מפלט בלונדון, על תיק מקורי של דיור ועל טור אישי במגזין תרבות נחשב איפשהו על הגלובוס. מגיל צעיר מאוד פיתחתי חיבה גדולה לכל מה שיפה וכיפי בעולם. אני מזל טלה טיפוסית. חיה את החיים לעצמי ובשביל עצמי, מפונקת וילדותית, עקשנית ושובבה שבדרך כלל מקבלת כל מה שהיא רוצה. איך? אני פשוט לוקחת את זה. אני מטורפת על שופינג ויש לי אובססיה לכל דבר ורוד, פרוותי וחמוד. אני אוכלת, נושמת וחולמת תרבות, אמנות ואופנה ומשתדלת להתעדכן בכל מה שצריך לדעת בתחומים האלה. עם כל זה, אני עדין קובעת את החוקים של עצמי. הבלוג הזה הוא כל מה שרציתם ולא רציתם לדעת עליי, על חיי ועל כל מה שמסביב . תהנו!

עדכונים:

פוסטים: 25

החל מיולי 2010

צעדי הראשונים במשחק הפלירטוטים אמנם נעשו מתוך מרמור וכעס, אבל התוצאות בהחלט משביעות רצון

04/09/2010

ביום שבכלל לא בא לי לצאת, אני מוצאת את עצמי עושה דווקא, לעצמי. אני לובשת גופיה שחורה עם קצת מחשוף וחצאית ג’ינס. וכדי להשלים את לוק ה-”אני נראית מצוין בלי להתאמץ”, אני נועלת כפכפי אצבע שחורות. לא שמה מייק-אפ, לא מסתרקת-רק אוספת את השיער בסיכה. בודקת במראה כדי לוודא שמבט ה-”אין לי כל כך מצב רוח אבל אני הולכת לאכול את העולם בלי מלח בכל מקרה” שלי עדין עובד ויוצאת בטריקת דלת מהבית.

ברחובות, עיר מגוריי יש רחוב אחד מרכזי בו שוכנים זה לצד זה כמה פאבים איכותיים, שהם גם מקומות הבילוי הוותיקים ביותר והמפורסמים ביותר בכאן. ביניהם שוכן פאב אחד חדש יותר, פחות מוכר, פחות פופולארי ועם זאת, דווקא היום, כשלא בא לי לפגוש פרצופים מוכרים מפרקים קודמים בחיי,אני בוחרת בו. השעה די מוקדמת. יש לי לפחות עוד חצי שעה עד שבן לווייתי יגיע. אני בדרך כלל לא אוהבת לחכות למישהו אבל היום בא לי גם קצת להיות לבד. אבל לא לגמרי לבד, לבד בין אנשים. ככה קל יותר ללכת לאיבוד, להתנתק מהמחשבות, לברוח.

בלייני הלילה הכבדים עוד לא הגיעו ובמקום נמצאים רק עוד ארבעה אנשים. שניים מהם יושבים בשולחן פינתי. גבר ואישה. לפי שפת הגוף הנבוכה של שניהם מדובר בדייט ראשון, לא מוצלח במיוחד. הוא נשען על השולחן מנסה להתקרב אליה והיא מצידה, נשענת אחורה על הכיסא. היא אמנם מחייכת אבל זה רק כי אין לה מושג איך להגיב אליו. אני מכירה את זה טוב. הייתי במקומה כבר הרבה פעמים.

בצד השני של הבר, בדיוק מולי יושב בחור חמוד למדי. אם היו עוד אנשים מסביבו בטח לא הייתי מבחינה בו. הוא לא בולט במיוחד. לבוש בחולצה מכופתרת וג’ינס כהה. שיער קצוץ ומשקפיים עם מסגרת שקופה. כרגע הוא בוהה בטלויזיה. כמו תמיד, משדרים קליפים עם הרבה בחורות שלא לובשות יותר מדי. הוא לוקח לגימה מהבירה שלו ומכניס יד אחת לכיס. שיט, איזה באסה. הוא מוציא קופסת סיגריות ומצית וכל מה שלפני שנייה נראה לי מושך בו, פתאום נעלם. אני חושבת על הריח המגעיל של הסיגריה ומיד מסיטה את מבטי ממנו. אני יודעת שעד עכשיו הוא בטח כבר הבחין בי ויש סיכוי טוב שהוא ינסה להתקרב. אבל כבר לא אכפת לי ואני בוחרת להתעלם.

הברמן החתיך סיים להתעסק עם ערמת כלים והוא ניגש אליי לקחת את הזמנתי. “ערב טוב. מה בשבילך חמודה”? הכינוי הזה שאני כל כך רגילה לשמוע פתאום עושה לי רע. “קודם כל תמצא כינוי אחר להשתמש בו בבקשה”. הוא קצת בהלם מהתגובה שלי. טוב אני לא באמת מצפה שהוא יבין. זה הסרט שלי. התסביך הפרטי שלי שלא מאפשר לי להנות מהמחמאה הסתמית והחביבה הזאת. לא היום. היום אני רוצה יותר מזה. אני רוצה מבטים בוחנים. אני רוצה חיוכים פלרטטנים. אני רוצה להיות הכוסית שמסובבת ראשים עד כדי כאבים בצוואר. זאת שתשחק את התפקיד הראשי בפנטזיה של כל גבר שיפגוש בה הערב. גם לי מגיע.

“יש לי בקשה קצת מוזרה”. הברמן עומד לידי דרוך ומוכן לכל מה שאני עומדת להנחית עליו. או לפחות ככה הוא חושב. “אני רוצה שתכין לי משקה טעים. שיהיה בצבע ורוד, בכוס מעוצבת ועם קישוט”. כן הנה זה בא. המבט הזה של “מה לעזאזל המטורפת הזאת רוצה ממני עכשיו”. כבר קיבלתי אותו הרבה פעמים. לפחות הוא מנסה להסתיר אותו עם חצי חיוך. אני מחזירה לו חיוך משלי. אחד הטובים. עם שיניים. אני אפילו מוסיפה צחקוק קטן. “התקלתי אותך, הא?”. הוא מסתכל עליי במבט בוחן. אני יודעת שהוא חושב. הוא גבר ובגלל האגו שלו הוא חייב להענות לאתגר שהצבתי בפניו. “תני לי דקה. אני כבר אחשוב על משהו”. זה לקח קצת יותר מדקה, אבל בסוף קיבלתי משקה ורוד בכוס גבוהה ומעוצבת ואפילו עם קישוט. לא הדבר הכי טעים ששתיתי אבל חביב למדי. הברמן חיכה ללגימה הראשונה שלי, לאישור. “אחלה, תודה”.

המקום התחיל להתמלא. על הבר כבר ישבו עוד שלושה בחורים. אחד מהם ממש קרוב אליי. יש לו ריח טוב. קליל כזה. בזווית העין ראיתי שהוא בוחן אותי. בדרך כלל זה היה מביך אותי. הייתי מסובבת את המבט הצידה ומעמידה פנים שלא שמתי לב. אבל היום זה דווקא נעים. היום אני צריכה את הליטוף הזה לאגו. היום אני מנסה משהו חדש. כן, אפילו שאני רווקה כבר די הרבה זמן ואפילו שלשמחתי אני מקבלת פה ושם מבטים בוחנים שכאלה, אף פעם לא החזרתי מבט. אף פעם לא ניסיתי במודע לפלרטט עם מישהו, לעשות עיניים, לחייך חיוך מזמין (אני אפילו לא בטוחה שאני יודעת איך). היום אני עושה את צעדי הראשונים במשחק הזה. אז אני מחייכת אליו. רק לרגע, כי אז אני כבר נעשית יותר מדי מודעת וזה כבר לא מרגיש לי הכי נוח. אבל למזלי זה הספיק. הבחור קולט את הרמז. הוא מבקש להתקרב יותר ומקבל אישור.

מהדרך שבה הוא אומר “היי” אני מבינה שהוא די ביישן. נעים מאוד. קוראים לו עידו. הוא בן 25, גר בנס ציונה. לומד פיזיקה במכון ויצמן. תואר שני. ומה איתי? הוא מתפעל ממקור פרנסתי. “עיתונאית, פשששש…”. כן הנה באה ההערה העוקצנית משהו: “אני צריך להיזהר ממה שאני אומר לידך”. טוב נו, הוא לא הכי מקורי. אבל היום אני סולחת. נראה מה יהיה בהמשך.

שתיקה מביכה של כמה שניות מלווה בשאלה הצפויה: “אז מה בחורה כמוך עושה כאן לבד”? אני מחכה למישהו. לידיד שלי. רק ידיד? כן. חיוך מרוצה. אחרי עוד כמה משפטי סמול טוק, לשנינו נמאס. הוא שואל אם יש סיכוי לקבל את המספר שלי ולהמשיך את ההיכרות בינינו בהזדמנות אחרת. אני לא נוהגת לתת את המספר שלי או מספר חלופי מזוייף, אז אני מציעה לו לתת לי את שלו והוא כמובן מסכים. הוא מאחל לי המשך ערב טוב וממשיך לדרכו. אני מחייכת לעצמי. קיבלתי את ליטוף האגו שחיפשתי. לא רע בשביל פלרטטנית מתחילה לא?

הידיד מודיע בסמס שהוא מאחר. יש לי עוד עשרים דקות להעביר לבד. זמן טוב לסיבוב נוסף במשחק. הבחור הבא ניגש אליי בעצמו. הופה, עברתי לשלב הבא. השלב שבו אני כבר לא צריכה לעשות כלום כדי לקבל תשומת לב. זה קרה הרבה יותר מהר ממה שחשבתי. הוא מתיישב לידי ומחייך. ” את נראית לי מוכרת. למדת במקרה בפקולטה”? כן, זה די ברור שהוא לא מכיר אותי משום מקום. מצד שני, אף פעם אי אפשר באמת לדעת. למרות שורת הפתיחה הצפויה, לאיתי, בן 27, סטודנט לוטרינריה, היו עיניים ממש יפות וחוש הומור לא רע בכלל. העברנו ביחד רבע שעה עם אופציה להארכה. רגע אחרי שהוא נתן לי את המספר שלו, הוא גם הציע לשלם לי על המשקה. לא, זה בסדר, תודה.

את שארית הערב אני מבלה בחברת ידידי הטוב על הספה בבית עם סרט ופופקורן. כמו תמיד, הרווק המבוקש שלא יכול לבחור עם מי מעשרות המועמדות לבלות את הלילה, בחר בידידה ה”חמודה” שלו כפרס תנחומים, לו ולי על כך שהתוכנית המקורית שלי ליום שישי בערב השתבשה לחלוטין. צחקנו, דיברנו וקיטרנו על חיינו המתוסבכים. ובפעם החמישים מיליון בערך השתעשענו עם הרעיון “מה היה קורה אם היינו הופכים לזוג” כן, שוב החלטנו שזה לא הזמן וחבל להרוס קשר אפלטוני איכותי על פנטזיות מסדרות דרמה בשקל תשעים. בסוף אפילו סיפרתי לו על “כיבושיי” האחרונים בפאב. הוא היה גאה. “את רואה? יש לך את זה. את רק צריכה לדעת איך להשתמש בזה”. טוב אולי הוא צודק. אני עוד לומדת. העיקר שהאגו קיבל טיפול עשרת אלפים ולקינוח גם זכיתי למסאז’ מפנק בכפות הרגליים. עכשיו רק נותר לי לקוות שבפעם הבאה, המניע לא יהיה כל כך “דווקא” אלא יותר “סתם כי בא לי לדבר”. אחרי הכל, במשחק הזה, כמו בכל משחק אחר, כולם רק רוצים לעבור לשלב הבא…

עוד מהבלוג של אירית אוליצקי

תצוגה מקדימה

העם דורש תרבות חברתית

ליום הזה חיכיתי כבר למעלה מארבעה חודשים. באירוע מתוקשר הושקה הערב רשמית הרשת החברתית החדשה לאוהבי תרבות, "גיבור תרבות". אז קודם כל, גילוי נאות, הסיבה שאני כל כך מתרגשת לספר לכם על הפרויקט...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

פרויקט הבלוגהולדת של גליטי פלז'ר: מילון הדברים הטובים

אז מבלי שממש שמתי לב, הבלוג הקטן והחמוד שלי חוגג שנתיים. כן, לפני כשנתיים, עם שובי מחופשה משפחתית בהונגריה, ישבתי לכתוב את הפוסט הראשון שלי. אחרי שנים שלא פרסמתי אפילו מילה, החלטתי שיש...

תגובות

פורסם לפני 8 years

להתלבש בשביל להתרגש

פעמים רבות נשאלתי למה אני כל כך משקיעה בלבוש גם כשכולם מסביב מסתפקים בג'ינס דהוי ומרופט וכפכפי אצבע. הסיבה היא שאני מאמינה שהבגדים הם במידה רבה אלו שקובעים את הדימוי העצמי שלנו, גם כמו שהוא מוקרן החוצה אך בעיקר בעינינו....

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה