הבלוג של אירית אוליצקי

גילטי פלז'ר

רווקה בת 27, תל אביבית טרייה שבתוך השיגרה היומיומית המעיקה לא מפסיקה לחלום על טיול לניו יורק ודירת מפלט בלונדון, על תיק מקורי של דיור ועל טור אישי במגזין תרבות נחשב איפשהו על הגלובוס. מגיל צעיר מאוד פיתחתי חיבה גדולה לכל... +עוד

רווקה בת 27, תל אביבית טרייה שבתוך השיגרה היומיומית המעיקה לא מפסיקה לחלום על טיול לניו יורק ודירת מפלט בלונדון, על תיק מקורי של דיור ועל טור אישי במגזין תרבות נחשב איפשהו על הגלובוס. מגיל צעיר מאוד פיתחתי חיבה גדולה לכל מה שיפה וכיפי בעולם. אני מזל טלה טיפוסית. חיה את החיים לעצמי ובשביל עצמי, מפונקת וילדותית, עקשנית ושובבה שבדרך כלל מקבלת כל מה שהיא רוצה. איך? אני פשוט לוקחת את זה. אני מטורפת על שופינג ויש לי אובססיה לכל דבר ורוד, פרוותי וחמוד. אני אוכלת, נושמת וחולמת תרבות, אמנות ואופנה ומשתדלת להתעדכן בכל מה שצריך לדעת בתחומים האלה. עם כל זה, אני עדין קובעת את החוקים של עצמי. הבלוג הזה הוא כל מה שרציתם ולא רציתם לדעת עליי, על חיי ועל כל מה שמסביב . תהנו!

עדכונים:

פוסטים: 25

החל מיולי 2010

במסגרת חגיגות השנתיים לבלוג החלטתי לכוון את הזרקור לדברים הטובים שעושים לי שמח. קראו, הגיבו ואולי תזכו בסוף במתנה

30/07/2012

תכירו את מילון הדברים הטובים: זהו למעשה אינדקס של 22 הסיבות שלי לחייך. 22 ערכים, המחולקים לפי האלף בית, שלפי דעתי הופכים את העולם העגום משהו לרוב למקום שדווקא לא רע לחיות בו. הדברים שנותנים מוטיבציה לקום בבוקר, תמריץ לעבור את היום ולהמשיך קדימה, גם כשלא נראה שיש ממש כיוון ברור אליו העולם הזה הולך. זוהי רשימת הדברים שעומדים ביסודו של בלוג הגילטי פלז’ר. התענוגות שתמיד ילוו את חיי ובתקווה יגרמו גם לכם להסתכל על העולם בצורה קצת יותר ורודה וחיובית.

בכל שבוע אפרסם ערך אחד מהאוסף ואתם כמובן מוזמנים להגיב, להוסיף ולהציע ערכים משלכם. בסוף הפרוייקט, אבחר את התגובה המקורית והחיובית ביותר ואעניק לאחת או אחד מכם מתנה. סתם כי בא לי לגרום לכם לחייך :)

ב’ – בלוגים

התחלתי לכתוב בלוג הרבה לפני שהתמכרתי לקריאתם. בעצם, אם חושבים על זה, לפני שפתחתי את הבלוג האישי שלי, בכלל לא הבנתי על מה כל המהומה ולמה כל כך הרבה אנשים חושפים כל הזמן את הקרביים שלהם אל מול מיליוני קוראים ברחבי הרשת. מעבר לכך, התקשיתי להבין גם למה כל כך הרבה אנשים עוקבים באדיקות אחר חייהם של..אנשים אחרים, סתם אנשים, לא שחקני קולנוע, לא אמנים, אפילו לא סלבים בשקל וחצי שהחלו להופיע תחת כל עץ רענן. אלא שאז במקרה ראיתי באנר שהזמין גם אותי לנסות ולכתוב בלוג.

באותה תקופה הייתי שרויה במחסום כתיבה קשה, שחוץ מכמה הבלחות במגזין הסטודנטים של המכללה בה למדתי, לא הוצאתי לאור אף אחת מפנינות החוכמה שגעשו בתוכי וחיכו להזדמנות הנכונה לפרוץ החוצה. אולם, דווקא אחרי חוויית שופינג מרגיזה אחת בבודפשט, נפרץ המחסום והחלטתי שזה הזמן לצאת אל העולם. את הפוסט הראשון שלי כתבתי יום אחרי ששבתי לארץ ובאופן מפתיע משהו, הוא זכה לביקורות לא רעות מהסביבה. פתאום ראיתי שגם אנשים שאין להם מושג מי אני ושרוב הסיכויים שבסיטואציה אחרת לא הייתי פוגשת לעולם, החלו לקרוא ולעקוב אחרי הבלוג שלי. אם גם אתם חטאתם מתישהו בכתיבה למגירה וירטואלית כלשהי, אתם בטח יודעים שאין דבר יותר כייפי מפידבק חיובי. הלייקים בפייסבוק, התגובות בבלוג ואפילו המחמאות שקיבלתי מהדייט החדש שלי דאז (או בשמו הנוכחי, הבויפרנד) עשו לי נעים והחלטתי כי טוב.

רגע השיא היה כשהשותפות החדשות שלי, בדירה התל אביבית הראשונה אליה עברתי, החלו לדרוש שדמויותיהן יופיע בבלוג ולהפיץ את הפוסטים שלי לחבריהם הפייסבוקיים. אז גם חלה תפנית בעלילה. בעקבות פציעה קשה בעצם הזנב (סדק בעובי שערה שריתק אותי למיטה במשך חודש וחצי), נאלצתי לעזוב את עבודתי ולמעשה כל פעילות אחרת שדרשה ממני לזוז. חודש וחצי של שכיבה במיטה לא עושה טוב לאף אחד. אז שקעתי בדיכי ולקחתי את המושג “בטטת ספה” כמיליון צעדים קדימה. אחרי שראיתי את כל הסדרות שיש, בטלויזיה ובאינטרנט, והפכתי את שנת היופי לפעילות העיקרית שלי (אגב, קשה להסביר למה פעילות שמנוונת את השרירים וגורמת להתעוררות מעוכה עם קמטים של כרית על הפנים נקראת שנת יופי), התחלתי לשוטט בלי מטרה ברחבי הרשת, בתקווה למצוא משהו שיציל אותי מאובדן שפיות עקב שיעמום קטלני.

אז גיליתי את עולמן המופלא של בלוגריות האופנה. בהתחלה הייתי נכנסת, אחת לשבוע בערך, רק כדי להסתכל בתמונות היפות של הגרדרובות המרשימות שלהן ואחר כך גיליתי שחלקן גם כותבות לא רע בכלל. מעבר לשטאנץ הקבוע של מה לבשתי/קניתי/ מצאתי בארון היום, היו שם גם המלצות על אירועי תרבות ואופנה, טיפים חסכוניים ומקוריים לסטיילינג אישי וכמובן גם כמה סיפורים אישיים כתובים בשנינות ורהיטות. מתברר שמה שקארי ברדשו ובנות קוסמופוליטן עושות על גבי המגזינים והעיתונים, גם בנות “רגילות” יכולות לעשות ברשת.

מהר מאוד התמכרתי ועד היום אני יכולה להעביר ימים שלמים בשיטוט בין בלוגים. בין אם זה בלוג בישול, או תרבות או סתם טמבלר מלא בצילומים מרהיבים, אם זה קיים ברשת, מתישהו אני אמצא אותו. באמצעות הפיד הקליל והנוח של בלוגלובין, יצרתי לי אוסף די מרשים של בלוגים, אחריהם אני עוקבת באופן קבוע והוא רק הולך וגדל. בימים אלה אני אובססיבית במיוחד לבלוגים של צילום, המכילים בנוסף לתמונות מהפנטות גם טיפים מעשיים חשובים וביקורות מוצרים חדשים בשוק וכן לבלוגים של וינטג’, הנכתבים על ידי מי שחי נושם וחולם את שנות ה- 20-80 של המאה הקודמת. בנוסף יש את המכה של שיתופי התמונות, פינטרסט, עליו כבר המלצתי בחום בעבר כאתר חובה לכל מי שאוהב להעביר הלאה כל צילום שאהב ברשת.

חשוב לציין שאני לא חיית מדיה חברתית. אני לא מעדכנת סטטוסים באובססיביות בפייסבוק ואין לי חשבון טוויטר פעיל. האמת היא שאת תמונת הפרופיל שלי אני מחליפה רק באירועים מיוחדים וחוץ מלינקים מעניינים מהרשת ושיירים של הברקות של אחרים, אין לי הרבה שינויים בטיימליין. אבל כמו שרק מעריצי ריאליטי אובססיביים יכולים להבין, אני אוהבת להסתכל על הדברים מהצד. להיכנס לפייסבוק רק כדי לקרוא סטטוסים של אחרים, להתסכל בתמונות שלהם ולהגיב לעיתים, לבדוק מי החברים החדשים שלי באינסטגרם ומה מעסיק אותם בכל רגע נתון וכמובן לעשות לייק על כל חתול קטן שעושה משהו חמוד או להצטרף לעמודיהם של עברי לידר, ג’וני דפ וניצן הורוביץ.

אולם, אין מה לעשות, וגם אני כבר מזמן השלמתי עם העובדה שהחיים והיחסים הוירטואלים שלי הרבה יותר אטרקטיביים ממה שקורה לי במציאות המוחשית. אפילו בן זוגי הכרתי בפייסבוק (אולם מאז, תודה לאל יצאנו מהמרחב האינטרנטי ועברנו לדירתנו המוחשית והמקסימה באזור הכי מדליק בתל אביב).  אחרי הכל, במצב בו אחת מחברותיי הטובות ביותר גרה במרחק של אלפי קילומטרים וכמה יבשות ממני, אין כמו דאבל דייט וירטואלי כדי להישאר מעודכנים.

אז היום, בעידן בו חוץ מאת רשימת הקניות לסופר, שום דבר כבר לא ממש נכתב על דף נייר, והשימוש היחיד לעט הוא הוא לחתום על צ’קים של שכר הדירה, הבלוגים הם הדור הבא של היומנים האישיים ולדעתי לפחות מדובר באלטרנטיבה לא רעה בכלל למחברת הקטנה עם הכריכה הקשה והמנעול של פעם. אז נכון שהיום כבר לא מדובר בסודות כמוסים ונסתרים שאסור לגלות לאף אחד, אבל גם אם מיליוני זרים יקראו את האנקדוטות הקטנות שלכם על החיים, בכל זאת מדובר בחותם הוירטואלי שלכם על העולם.

לקריאת הערכים הקודמים בפרוייקט, לחצו כאן

עוד מהבלוג של אירית אוליצקי

טיפול עשרת אלפים

ביום שבכלל לא בא לי לצאת, אני מוצאת את עצמי עושה דווקא, לעצמי. אני לובשת גופיה שחורה עם קצת מחשוף וחצאית ג'ינס. וכדי להשלים את לוק ה-"אני נראית מצוין בלי להתאמץ", אני נועלת כפכפי אצבע שחורות. לא שמה מייק-אפ, לא מסתרקת-רק אוספת...

תגובות

פורסם לפני 10 years
תצוגה מקדימה

העם דורש תרבות חברתית

ליום הזה חיכיתי כבר למעלה מארבעה חודשים. באירוע מתוקשר הושקה הערב רשמית הרשת החברתית החדשה לאוהבי תרבות, "גיבור תרבות". אז קודם כל, גילוי נאות, הסיבה שאני כל כך מתרגשת לספר לכם על הפרויקט...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

פרויקט הבלוגהולדת של גליטי פלז'ר: מילון הדברים הטובים

אז מבלי שממש שמתי לב, הבלוג הקטן והחמוד שלי חוגג שנתיים. כן, לפני כשנתיים, עם שובי מחופשה משפחתית בהונגריה, ישבתי לכתוב את הפוסט הראשון שלי. אחרי שנים שלא פרסמתי אפילו מילה, החלטתי שיש...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה