הבלוג של אירית אוליצקי

גילטי פלז'ר

רווקה בת 27, תל אביבית טרייה שבתוך השיגרה היומיומית המעיקה לא מפסיקה לחלום על טיול לניו יורק ודירת מפלט בלונדון, על תיק מקורי של דיור ועל טור אישי במגזין תרבות נחשב איפשהו על הגלובוס. מגיל צעיר מאוד פיתחתי חיבה גדולה לכל... +עוד

רווקה בת 27, תל אביבית טרייה שבתוך השיגרה היומיומית המעיקה לא מפסיקה לחלום על טיול לניו יורק ודירת מפלט בלונדון, על תיק מקורי של דיור ועל טור אישי במגזין תרבות נחשב איפשהו על הגלובוס. מגיל צעיר מאוד פיתחתי חיבה גדולה לכל מה שיפה וכיפי בעולם. אני מזל טלה טיפוסית. חיה את החיים לעצמי ובשביל עצמי, מפונקת וילדותית, עקשנית ושובבה שבדרך כלל מקבלת כל מה שהיא רוצה. איך? אני פשוט לוקחת את זה. אני מטורפת על שופינג ויש לי אובססיה לכל דבר ורוד, פרוותי וחמוד. אני אוכלת, נושמת וחולמת תרבות, אמנות ואופנה ומשתדלת להתעדכן בכל מה שצריך לדעת בתחומים האלה. עם כל זה, אני עדין קובעת את החוקים של עצמי. הבלוג הזה הוא כל מה שרציתם ולא רציתם לדעת עליי, על חיי ועל כל מה שמסביב . תהנו!

עדכונים:

פוסטים: 25

החל מיולי 2010

במסגרת חגיגות השנתיים לבלוג החלטתי לכוון את הזרקור לדברים הטובים שעושים לי שמח. קראו, הגיבו ואולי תזכו בסוף במתנה

21/07/2012

אז מבלי שממש שמתי לב, הבלוג הקטן והחמוד שלי חוגג שנתיים. כן, לפני כשנתיים, עם שובי מחופשה משפחתית בהונגריה, ישבתי לכתוב את הפוסט הראשון שלי. אחרי שנים שלא פרסמתי אפילו מילה, החלטתי שיש לי כמה דברים להגיד וחיפשתי מקום להשמיע את קולי. והיום, שנתיים אחרי, למרות שלעיתים קשה למצוא את המילים להגיד את מה שהראש והלב מנסים לצעוק, החלטתי לחגוג את הבלוגהולדת שלי בפרויקט מיוחד שיתמקד דווקא בדברים החיוביים שיש לעולם להציע.

אז תכירו את מילון הדברים הטובים: זהו למעשה אינדקס של 22 הסיבות שלי לחייך. 22 ערכים, המחולקים לפי האלף בית, שלפי דעתי הופכים את העולם העגום משהו לרוב למקום שדווקא לא רע לחיות בו. הדברים שנותנים מוטיבציה לקום בבוקר, תמריץ לעבור את היום ולהמשיך קדימה, גם כשלא נראה שיש ממש כיוון ברור אליו העולם הזה הולך. זוהי רשימת הדברים שעומדים ביסודו של בלוג הגילטי פלז’ר. התענוגות שתמיד ילוו את חיי ובתקווה יגרמו גם לכם להסתכל על העולם בצורה קצת יותר ורודה וחיובית.

בכל שבוע אפרסם ערך אחד מהאוסף ואתם כמובן מוזמנים להגיב, להוסיף ולהציע ערכים משלכם. בסוף הפרוייקט, אבחר את התגובה המקורית והחיובית ביותר ואעניק לאחת או אחד מכם מתנה. סתם כי בא לי לגרום לכם לחייך :)
אז בואו נתחיל:

א’ – אופנה

כשהייתי ילדה קטנה סבלתי ממחסור חמור באישיות אופנתית אינדיווידואלית. בארבע השנים הראשונות של חיי, לא באמת הייתה לבגדים חשיבות עבורי. למרות שבזכות טעמה המשובח של אימי וכשרון התפירה המרשים של סבתי, תמיד הייתי לבושה בצורה אופנתית, חמודה ומוקפדת. השמלות הקטנות עם העיטורים והממלות, הסנדלים והגרביים התואמות (כיאה לכל ילדה מבית רוסי שמכבד את עצמו) ואפילו הקוקיות והסיכות שעיטרו את שיערי, תמיד היו הצעקה האחרונה מעולם האופנה. כבר אז, בזכות רכישות שביצעו הורי בטיוליהם בחו”ל תמיד הייתי אייקון אופנה שהביא להמון הפשוט את הטרנדים האחרונים מפריז ומלונדון. אלא ששום דבר לא היה בשליטתי ובאותו זמן גם לא היה לי כל כך מושג מה זה אומר.

פשניסטיות זה אצלנו בגנים - עם אמי היפה

לאחר מכן, כשאחותי הקטנה נולדה, הפכנו לשיכפול אופנתי אחת של השנייה. זה אולי נראה חמוד ששתי אחיות לובשות את אותם בגדים בדיוק, אך במבט לאחור זה נראה קצת עצוב ששתי ילדות, שונות בתכלית אחת מהשנייה, נראו כמו רובוטיות קטנות מאותו פס ייצור אופנתי, שהתעלם לחלוטין מאופיין. כן, עד גיל 12 אף פריט שלבשתי לא שיקף ולו חצי דבר מהאופי שלי דאז. אולי רק הכתמים של הבוץ והשוקולד על החולצות והשמלות המוקפדות שלי, העידו על כך שלמעשה מדובר בילדה שובבה שאוהבת להתרוצץ ולהשתולל ולעולם לא תגיד לא לממתק טעים (מה שמאפיין אותי עד עצם היום הזה).

אולם כל זה השתנה מאז שעברנו דירה למרכז העיר. פתאום זמן האיכות עם אמא וסבתא כלל בנוסף לשיחות ארוכות על כל מה שבא וביקורים בהצגות, סרטים ותערוכות אמנות, גם גיחות קצרות יותר או פחות לקניון. אז נפתח בפני עולם שלם של בגדים, צבעים, מרקמים וטרנדים שהקסים אותי מהרגע הראשון ולא מפסיק לסקרן אותי עד עכשיו. אמנם בהתחלה, כמו כל ילדת ניינטיז, גם המלתחה שלי כללה בעיקר ג’ינסים צמודים וטי שירטס שונות ומגוונות. אך לאט לאט, גיליתי את חצאיות המיני, גרבי הברך ואת החלק החשוב ביותר בכל ארון של פאשניסטה: האקססוריז.

את מרבית הכסף מהמשכורת הראשונה שלי, בגיל 16 השקעתי כמובן בעיצוב המלתחה שלי. בפעם הראשונה בחיי, הארון שלי הכיל פריטים שקניתי בעצמי ואני עדיין זוכרת את הרגשת הסיפוק שהייתה לי כששילמתי במו כספי הפרטי על אותה טי שירט עם הדפס אנימה יפני בחנות החדשה של לוצ’י שנפתחה אצלנו בקניון ברחובות. מהר מאוד הפכה האופנה למוטיב מרכזי בחיי והבנתי את כוחם של בגדים בחיי היומיום.

אף פעם לא אהבתי לבלוט. לא לבשתי מחשופים ומעולם לא נמשכתי לאופנה מנצנצת, מקושטת או פרובוקטיבית בצורה כלשהי. אולם, איכשהו תמיד היו הבגדים שלי במוקד העניין. אולי בגלל שאף פעם לא אהבתי להתלבש כמו כולן, ובדרך כלל גם לא מעניין אותי אם מה שאני לובשת מתאים או לא לטרנדים החזקים של העונה, אני רואה את האופנה כיותר מסתם עוד תחום צרכני. עבורי מדובר באמנות של ממש. אמנות של ביטוי עצמי, של אמירה אישית ושל יצירה, לפעמים אפילו יש מאין.

אופנה בשבילי היא מעין משחק. היא יכולה לשנות את מצב הרוח או לשקף את התחושות הקיימות בי באותו רגע. כמו שכבר סיפרתי לכם בעבר, אני משתמשת באופנה לספר על עצמי, להבליט או להסתיר תכונות מסויימות באופי שלי ולהתחבר לעולמות שאין לי דרך אחרת להתקרב אליהם.

אופנה היא כמו משחק - בגן (עם סנדלים וגרביים)

לצערי, אין לי גישה לשורה הראשונה של תצוגות האופנה הנחשבות בעולם ואני לא יכולה לעשות שופינג במנהטן או בהיי סטריט בלונדון על בסיס שבועי, חודשי ואפילו שנתי. אבל יש לי מקלדת ועכבר ואני לא מפחדת להשתמש בהם. הם למעשה משמשים כרטיס כניסה עבורי לאתרי האופנה הכי נחשבים ברשת ומחוצה לה. בעזרתם אני מכירה את בלוגריות האופנה המדוברות ביותר בעולם, לומדת על היוצרים הכי חשובים בתחום ומתעדכנת בכל מה שצריך לדעת בעולם המטורף הזה. ממש כמו שבכל ביקור בחו”ל, אין תענוג גדול יותר מללכת לאיבוד בסימטאות הקטנות והסודיות של עיר אירופית ולהכיר כך את פניה האמיתיות, אין דבר שאני אוהבת יותר מלשוטט שעות בין בלוגים ומגזינים ברשת ולחפש את הפנינים הכי נסתרות של עולם האופנה. כל למשל גיליתי את האתר המתוק של זואי דשנל, אייקונית אופנה אמריקאית שהפכה את גיקיות האופנה לחלק מהמיינסטרים בתחום ואת הבלוג של אלסי ואחותה שמגלות את הסודות מאחורי ניהול חנות וינטג’ מקסימה בעיירה אמריקאית קטנה.

אמנם למרות השיגעון שלי לכל מה שקשור באופנה ולמרות שאני באמת מתשתדלת להתעדכן בכל החדשות האחרונות בתחום, אין לי עדיין סגנון אישי מגובש לגמרי. ארון הבגדים שלי הוא סוג של ניסוי שמשלב בתוכו המון סגנונות, החל מוינטג’ אותנטי מהארון של אמא ועד למציאות האחרונות שלי מאסוס ואיביי, יש שם הכל מהכל.אבל זה כל הכיף. אופנה היא לא דבר קבוע ולמעשה אין לה הרבה חוקים. הדבר היחיד שלפי דעתי חייבים לזכור הוא ללבוש רק את מה שעושה לנו שמח, גם אם עבור מביני דבר כמו אנה ווינטור זה כבר מזמן “חדשות מאתמול”. אם בסופו של דבר אני מרגישה בטוחה ויפה בג’ינס הישן והמרופט או בשמלה הילדותית והמקשוקשת שלי, אף אחד לא ישכנע אותי שזה לא מתאים.

לסיום, אני מזמינה גם אתכם להכנס לעולם המקסים הזה ולהשתגע. לבשו את מה שעושה לכם טוב, התנסו בסגנונות חדשים ואל תשכחו שלפריטים הישנים ביותר בארון יש לעיתים את הערך הגבוה במכולם. התלבשו בהתאם למי שאתם רוצים להיות ומה שאתם רוצים להעביר ולא רק לפי הכללים שהנחיתו עליכם מבחוץ. יש מספיק דרכים בהם המציאות העגומה משתלטת על חיינו. אל תתנו לאופנה להפוך לאחד מהם.

עוד מהבלוג של אירית אוליצקי

טיפול עשרת אלפים

ביום שבכלל לא בא לי לצאת, אני מוצאת את עצמי עושה דווקא, לעצמי. אני לובשת גופיה שחורה עם קצת מחשוף וחצאית ג'ינס. וכדי להשלים את לוק ה-"אני נראית מצוין בלי להתאמץ", אני נועלת כפכפי אצבע שחורות. לא שמה מייק-אפ, לא מסתרקת-רק אוספת...

תגובות

פורסם לפני 10 years
תצוגה מקדימה

העם דורש תרבות חברתית

ליום הזה חיכיתי כבר למעלה מארבעה חודשים. באירוע מתוקשר הושקה הערב רשמית הרשת החברתית החדשה לאוהבי תרבות, "גיבור תרבות". אז קודם כל, גילוי נאות, הסיבה שאני כל כך מתרגשת לספר לכם על הפרויקט...

תגובות

פורסם לפני 9 years

להתלבש בשביל להתרגש

פעמים רבות נשאלתי למה אני כל כך משקיעה בלבוש גם כשכולם מסביב מסתפקים בג'ינס דהוי ומרופט וכפכפי אצבע. הסיבה היא שאני מאמינה שהבגדים הם במידה רבה אלו שקובעים את הדימוי העצמי שלנו, גם כמו שהוא מוקרן החוצה אך בעיקר בעינינו....

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה