הבלוג של אירית אוליצקי

גילטי פלז'ר

רווקה בת 27, תל אביבית טרייה שבתוך השיגרה היומיומית המעיקה לא מפסיקה לחלום על טיול לניו יורק ודירת מפלט בלונדון, על תיק מקורי של דיור ועל טור אישי במגזין תרבות נחשב איפשהו על הגלובוס. מגיל צעיר מאוד פיתחתי חיבה גדולה לכל... +עוד

רווקה בת 27, תל אביבית טרייה שבתוך השיגרה היומיומית המעיקה לא מפסיקה לחלום על טיול לניו יורק ודירת מפלט בלונדון, על תיק מקורי של דיור ועל טור אישי במגזין תרבות נחשב איפשהו על הגלובוס. מגיל צעיר מאוד פיתחתי חיבה גדולה לכל מה שיפה וכיפי בעולם. אני מזל טלה טיפוסית. חיה את החיים לעצמי ובשביל עצמי, מפונקת וילדותית, עקשנית ושובבה שבדרך כלל מקבלת כל מה שהיא רוצה. איך? אני פשוט לוקחת את זה. אני מטורפת על שופינג ויש לי אובססיה לכל דבר ורוד, פרוותי וחמוד. אני אוכלת, נושמת וחולמת תרבות, אמנות ואופנה ומשתדלת להתעדכן בכל מה שצריך לדעת בתחומים האלה. עם כל זה, אני עדין קובעת את החוקים של עצמי. הבלוג הזה הוא כל מה שרציתם ולא רציתם לדעת עליי, על חיי ועל כל מה שמסביב . תהנו!

עדכונים:

פוסטים: 25

החל מיולי 2010

את השאלה הזאת עוררה אצלי צפיה בתצוגות האופנה העילית של כמה ממעצבי העל המובילים בעולם. פוסט עצבני על מותו של הסקס-אפיל האלגנטי

31/01/2012

תסלחו לי על הכותרת הבוטה אבל אני נוטה לתת ללשוני להשתולל חופשי כשאני עצבנית וכן, אני מאוד עצבנית.
לא מזמן הסתיים שבוע האופנה האהוב עליי ביותר, שבוע האופנה העילית במסגרתו מציגים מיטב מעצבי העל את מרכולתם המשובחת ביותר. השמלות והאאוטפיטים שפשוטי עם כמוני יכולים רק לפנטז עליהם, אלה שאנו כנראה נזכה לראות רק על גבי המסך או בין דפי המגזינים. וכמו בכל שנה, גם הפעם היה הרבה מה לראות. בתי האופנה הטובים ביותר בעולם, דיור, שאנל, אלי סאאב, ולנטינו, כולם הקסימו, ריגשו, היפנטו עם מגוון מרהיב של שמלות נסיכתיות, אלגנטיות וסקסיות להפליא. אז למה בכל זאת אני עצבנית ומאוכזבת? בגלל שלמרות הפאר הרב של כל אותן תלבושות מהממות, את עיניי תפס דווקא הרזון המוגזם והלא מחמיא של הדוגמניות.

מאז שהתחלתי להתעניין ולעסוק באופנה, אני שמה לב יותר לפרטים הקטנים. האם התספורת ו/או התסרוקת מתאימה ללוק, האם האיפור “לביש” גם לנשים “רגילות”, האם ההליכה של הדוגמנית על המסלול עקומה או לא וכן, גם האם היא נראית כמו פליטת מלחמה שלא אכלה חודשיים ואם מישהו בקהל יעשה עליה “פווו” היא תיפול. לצערי הרב, ברוב תצוגות האופנה האחרונות שראיתי, הן כקהל באולם התצוגה והן כגולשת מן המניין באינטרנט, נוכחתי שוב ושוב שהתשובה לשאלתי האחרונה היא כן (!!!).

כאן מתעוררת לה שאלה הכרחית נוספת: למה? הרי ברור לכולם (או לפחות כך אני מקווה) שקצת קימורים במקומות הנכונים יחמיאו לכל השמלות הנוצצות האלה הרבה יותר מבחורה שנראית כאילו הבטן נדבקה לה לגב ומישהו שאב לה את כל החיים מהפרצוף. אז למה??? במשך כל הזמן שצפיתי באאוטפיטים שייצר ביל גייטן עבור בית דיור למשל, לא יכולתי שלא לדמיין אותם על מישהי עם חזה גדול יותר משל נערה בתחילת שנות העשרה או תחת עגול ובולט יותר משל קרש גיהוץ. דווקא בקולקציה שחוזרת לתחילת המאה, תקופה בה נשים הוסיפו מחוכים לבגדים והדגישו את גזרת שעון החול של כך הרבה נשים עובדות ל כך קשה שתהיה להן, דווקא אז הדוגמניות שמציגות את אותם דמויי מחוכים למיניהם רחוקות מגזרה חלומית זו מרחק שנות אור. כתוצאה מכך, חולצות כמו זאת למשל, נראות יותר כמו סוודר גדול מדי וממש לא מחמיאות. בחלק ניכר מהמראות אפילו היה נדמה כאילו הבגד לא הותאם לדוגמנית שלבשה אותו, או שהיא פשוט הצטמקה מאז המדידות. טוב זה בטח מה שקורה כשלא אוכלים יומיים לפני.

נדמה כי עולם האופנה חי בבועה שכבר מזמן לא מאפיינת את המציאות. שפחות נשים יכולות להרשות לעצמן לקנות בבוטיקים של מעצבים וגם בחלק מהרשתות המסחריות יותר, פשוט כי משום מה המידות הולכות ומצטמקות להן ומספרים לא הגיוניים בעליל (אלא אם כן בורכת בגוף של בובת ברבי) כמו 32 ומטה שולטים בקולבים שם. מצד שני, באופן אירוני ממש, דווקא הגזרות נהיות יותר רחבות ומטשטשות. השפה המקצועית קוראים לזה “לוס” או “נשפך”. לי אישית זה נשמע יותר כאילו יש איזושהי הבנה לגבי חוסר ההיגיון באידיאל הרזון המזעזע. אבל במקום לשנות סדרי עולם ולנסות לתקן את המעוות עדיף לטאטא אותו מתחת לאיזה חולצה מכופתרת רחבה או סוודר שנראה כאילו נלקח מהארון של אבא.

אמנם בצעירותי גם אני חטאתי ולבשתי את הסגנון המוזר הזה, בכל זאת כילדת ניינטיז היה נראה מגניב להתלבש כמו מבוגרת בבגדים של “הגדולים”. אבל אז לפחות הסוודר באמת היה של אבא וחולצת הפלנל המכופתרת באמת הייתה רחבה כי כך יכולת לשים אותה מתחת לטי שירט הגזורה המגניבה שלך. היום הכל בכאילו. כאילו רטרו, כאילו רוק, כאילו יש לך עדין גוף של ילדה בת 13 וכאילו שהחיים באמת יותר טובים כשג’ינס במידה 36 גדול עלייך.
אין מה לעשות, מתישהו צריך לעצור את הרכבת הנוסטלגית הזאת שמובילה לשום מקום. אז נכון שלהתלבש כמו פעם זה מגניב וגלגל הסטייל מחזיר אותנו אחורה. אבל אל תשכחו שבתקופה של מאד מן למשל, שכל כך עושה את זה לכל אושיות האופנה כרגע, אידיאל היופי היה נשים כמו מרלין מונרו וג’קי קנדי ולהם בהחלט היה מה להראות, גם מלפנים וגם מאחור. כך גם בשנות ה-90, לפני שקייט מוס וקריסטי טרלינגטון השתלטו על עולם האופנה היו פה גם סינדי קרופורד וטיירה בנקס שעד היום לא מתביישת להפגין את קימוריה.

זו אולי קריאה נואשת ששוב לא תזכה למענה מאף אחד שם במרומי האולימפוס האופנתי אבל בכל זאת, אני מקווה שמישהו יבין שגם אני, כמו עוד הרבה נשים ונערות “אמיתיות” ברחבי העולם רוצות לראות קצת בשר על המסלולים ובין דפי המגזינים ומבטיחות להתלבש בהתאם.

עוד מהבלוג של אירית אוליצקי

טיפול עשרת אלפים

ביום שבכלל לא בא לי לצאת, אני מוצאת את עצמי עושה דווקא, לעצמי. אני לובשת גופיה שחורה עם קצת מחשוף וחצאית ג'ינס. וכדי להשלים את לוק ה-"אני נראית מצוין בלי להתאמץ", אני נועלת כפכפי אצבע שחורות. לא שמה מייק-אפ, לא מסתרקת-רק אוספת...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

העם דורש תרבות חברתית

ליום הזה חיכיתי כבר למעלה מארבעה חודשים. באירוע מתוקשר הושקה הערב רשמית הרשת החברתית החדשה לאוהבי תרבות, "גיבור תרבות". אז קודם כל, גילוי נאות, הסיבה שאני כל כך מתרגשת לספר לכם על הפרויקט...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

פרויקט הבלוגהולדת של גליטי פלז'ר: מילון הדברים הטובים

אז מבלי שממש שמתי לב, הבלוג הקטן והחמוד שלי חוגג שנתיים. כן, לפני כשנתיים, עם שובי מחופשה משפחתית בהונגריה, ישבתי לכתוב את הפוסט הראשון שלי. אחרי שנים שלא פרסמתי אפילו מילה, החלטתי שיש...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה