הבלוג של מיה מיטב-מגן

אמא ירוקה

כותבת בעיקר לילדים, קוראת ספרים עם הפי אנד, מבשלת ואופה אוכל בריא ונטול בע"ח, מגדלת שלושה בנים, בת זוג לעוד אחד וחולמת מה לעשות כשאהיה גדולה...

עדכונים:

פוסטים: 161

החל ממאי 2011

יומן מסע, חלק א׳

10/08/2011

׳תגידי לה את שלום׳ מבקש תפוח (אפל, בשבילכם), ׳שלום׳ אני אומרת לשלוש נשים חביבות מהטיול המאורגן החולפות לידינו. אנחנו שומעים לראשונה עברית מזה חמישה ימים, אגם מוריק, הרי הרוקי, מערב קנדה. לא היינו יכולים לברוח יותר רחוק מהחום התל-אביבי הדביק, האוהלים והמחאה והמדינה המבעבעת בקיץ הזה. אסקפיזם טהור, קריר ויבש.
׳למה אין פה ישראלים?׳ תוהה אפל ׳הרי זה אחד המקומות היפים בעולם׳ הוא מאבחן.
׳נכון, אבל אנחנו מאד רחוק מישראל והרוב מעדיפים לטוס קצת פחות׳, אני מנסה להסביר למטייל הנמרץ.
כל מה שאמרו על הרי הרוקי אמת ועוד. כל יער וחניון יותר יפים מהקודמים, כל נהר יותר שוצף, כל אגם יותר בוהק וירקרק (משהו הקשור לשבירת קרני האור במים) והיה יכול להספיק לשקם את משק המים של ישראל כולה.
׳אני עובר לקנדה׳ מכריז אפל המום הג׳ט-לג כעבור יומיים, ׳יש פה מרחבים, והכל מסודר כזה ויפה׳, ׳חכה שתראה איזה קור פה בחורף׳ אני מבטלת את תוכניותיו הגרנדיוזיות בהינף יד… אנחנו מעמיסים מזוודות, ציוד וקניות על הקרוואן ששכרנו בקלגרי, בה נחתנו אחרי יממה של טיסות חוצות אוקיינוסים.
כבר בדרך מהשדה לעיר הכל ירוק. מרבדי דשא, עצים, השלטים ואפילו חלק מהמכוניות. קשת שלמה של גוני ירוק.
אב הבית מקבל תדריך ומפתחות לבית שלנו לשלושת השבועות הקרובים, קרוואן מפנק הדומה ומרגיש כמו סירה קטנה, ומרוויח ביושר את התואר קפטן. הוא מנווט אותנו ביד רמה ברחבי העיר, חונה, פונה, מאותת ועובר את מבחן האומץ האמיתי – רברס. הידד, יוצאים לדרך.

בית על גלגלים.
התחושה בקרוואן היא כמו באוהל הקסום של משפחת ויזלי בו מתארח הארי פוטר בגמר משחק הקווידיץ׳ – נראה קטן מבחוץ ובפנים מכיל כל מה שדרוש לחיי נוודות נוחים ואף מפנקים. ההשוואה הנדרשת תהיה לקמפינג משודרג ולא לחדר מלון, ולכן אין להתאכזב שבמקלחת זרם חלש (אך חם!) שהחימום לא עובד אם אין חיבורים לחשמל בחניון (רוב הזמן), ושהמים בהם משתמשים ידרשו מילוי, אז כדאי לחסוך… מצד שני, מרוויחים מטבח נייד וזמין (שטפתם פעם כלים באמצע נסיעה?), מיטות די נוחות ובידוד מקור ודובים בלילות הקנדים הקרים.
׳למה עברנו לבית עם גלגלים?׳ תוהה אפריקוט (מישמיש) הקטן אחרי שלושה ימים בביתנו הנוסע, ׳זה רק לחופשה׳ אנחנו ממהרים להרגיע אותו, נחזור הביתה בעוד שלושה שבועות ׳אה׳ מתרצה החמוד, ׳ונפגוש את החברים בקנדה?׳ ׳לא׳, הילד לא בכיוון… שלושה שבועות נראים לו כמו נצח והוא מתגעגע לחברים, כל יום הוא שואל אם מחר יש גן. עד שיתרגל בטח נחזור… ׳אז תפסיקו לקרוא לקרוואן בית׳, מסכם אפל ׳זה מבלבל׳.

אוכל קדימה אוכל!
הילדים כידוע רעבים ללא הפסקה. חצי שעה אחרי הארוחה הם יכולים לשאול אם כבר אכלנו ארוחת ערב ומה היה לקינוח. לכן זמינות המטבח היא ממש הכרחית בטיול מסוג זה. לחובבי מזון מהסוג הפחות מזיק, זהו פתרון של ממש לסוגיית התזונה האמריקאית. הקנדים הם הרי סוג של אמריקאים, רק יותר פרנדלי.
רק למראה ארוחת הבוקר בבית המלון בלילה הראשון שלנו אפשר להשמין… הבנים שמחו לטעום אוכל מקומי מכל הסוגים – בייגלס, וואפל עם מייפל, דגני בוקר ומיץ חמוציות. חווית הקניה בסופרמרקט משולה לילד בחנות ממתקים, לכן נדרש הקפטן עוד מישראל לאתר את חנות המזון האורגני הקרובה כדי שלפחות בקרוואן נאכל טוב. והאוכל פה טעים מאד, אין ספק.
כמות האוכל שמשפחה בת ארבע נפשות צורכת במשך יום אחד מפתיעה אותנו ואנחנו נאלצים לחדש את הקניות שלנו בכל חנות בה אנו נתקלים בדרך. התפריט עובר הסבה ל׳דברים שקל לבשל על הכיריים בקראוואן׳, כמו: דייסת קווקר, פסטה, אורז, חביתות ותירסים, מתוגברים בירקות או סלט ובטחינה שהבאנו מהארץ.

סביבה ידידותית -
חניוני הלילה בשמורה של הרי הרוקי מסודרים באופן שרק האמריקאים יכולים היו לארגן. כדי לשמור על סביבה מה שיותר טבעית לבעלי החיים הרבים החיים פה (כך אומרים, אנחנו פגשנו בעיקר הרבה מאד יתושים, כמה סנאים וקויוט אחד), מותר לישון בחניונים מסודרים בלבד, ובמסודרים הכוונה למסודרים מאד – משטח מסומן הכולל שולחן קק״ל ופיר אש לכל ׳מאהל׳,  מתחם מרכזי הכולל שירותים (ולעיתים מקלחות) ומי שתיה, עצים למדורה ופחי אשפה להפרדת פסולת. איפה חורשת טל ואיפה אנחנו.
אפל התאכזב מאד שהיום לא חנינו ליד מקור מים כלשהו, ולא התרצה למול ההר המושלג הניצב מולנו בגאון… ׳מה, אין נהר? אין אגם? אין נחל? לתוך מה אני אזרוק אבנים?!׳ רטן הקטן.  
בחניונים ניתן לפגוש מטיילי קרוואן רבים כמונו, חלקם פנסיונרים, חלקם בעלי משפחות וכמה היפים בכלי רכב מוזרים, כמו אוטובוס בי״ס שעבר הסבה לקרון שינה. היום אפילו פגשנו משפחה ישראלית מאזור בה מתגוררת המשפחה שלנו בישראל, עולם קטן.
וישנם גם שוכני אוהלים מקומיים, שכמו צרכנים אמריקאים טובים מצויידים בכל מה שהיד משגת, החל מאוהלים מדהימים ומפוארים עם מרפסות וכיסויי גשם, אוהל נוסף מרשת עבור פינת האוכל, צילונים מהודרים, סירות על הגג וצידניות בגדלים שונים. כאן גרים בכיף.


איזה יופי.
בכל חניון אני משווה את הנוף הנשקף מהחלון שמעל המיטה לנוף הקודם וקשה להתרגל – נהר המציץ מבעד עצי מחט צפופים, נחל קטן עם גשרון המתאים למשחק ׳כפיסי פו׳ (הבית בקרן פו), הרים מושלגים, ועצים, אח כמה עצים. מכל חלון של הוואן נשקף נוף הנראה כלקוח מגלויה.
אחרי כמה אגמים, קניונים, מפלים ו׳סתם׳ נופים עוצרי נשימה, היום הצפנו לכיוון קרחון אטבסקה, אשר למרות נסיגתו המרשימה והמצערת (קילומטר וחצי שנמסו תוך מאה שנים) הוא עדיין מרשים וקרררר מאד. הבגדים החמים שגררנו מהארץ הצדיקו את עצמם. אפל קיבל ח׳ח על העפלה נמרצת בתנאי שטח לא קלים וזכה בכוס שוקו חמה במרכז המבקרים.
מחר נגיע לעיירה ג׳אספר, בה בשאיפה, נעשה סופסופ כביסה ונחפש חיבור אינטרנט.
המשך יבוא.

עוד מהבלוג של מיה מיטב-מגן

תצוגה מקדימה

בישול בריא עם עירית אורגניק

אני אוהבת סדנאות בישול. זה לא רמז, אני באמת נהנית ללמוד ולהעשיר את המזווה ואת מחברת המתכונים שלי, וליהנות מחברת חובבות קולינריה שכמותי. ולא פחות חשוב – לאכול. אה, אתן אומרות לעצמכן, אז תתחילי מהסוף – יש ארוחה נהדרת בסיום...

תצוגה מקדימה

עוגת תפוחים מפנקת ובריאותית בעשר דקות

נגיד שאת* מארחת את המשפחה המורחבת לחג. ונגיד שהשולחן מסודר יפה-יפה ואפילו בזמן ואת בדרך למקלחת מרעננת. ונגיד שבזמן המקלחת את מפזמת לך שירי חג, כמו: ׳מה חדש? תפוח בדבש׳. ואז זה מכה בך. לא הכנת קינוח. אין קינוח לארוחה. ארוחת...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

10 תובנות לגיל 40+

אחרי שהתאוששתי מחגיגות יומולדת 40, ממרומי שנה אחת כבר אפשר לסכם: גיל 40 הרבה פחות מפחיד ממה שנהוג לחשוב, למעשה הוא מאד נוח וידידותי למשתמשת. אנו הנשים, הרי משתבחות כמו יין טוב, וכעת אנחנו יותר...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה