הבלוג של מיה מיטב-מגן

אמא ירוקה

כותבת בעיקר לילדים, קוראת ספרים עם הפי אנד, מבשלת ואופה אוכל בריא ונטול בע"ח, מגדלת שלושה בנים, בת זוג לעוד אחד וחולמת מה לעשות כשאהיה גדולה...

עדכונים:

פוסטים: 161

החל ממאי 2011

המלצה חמה על ספר נוער מיוחד בנוף המקומי.

25/01/2017

כתבה ואיירה: אורית ברגמן | הוצאת אסיה | 2013

בן ה-12 ואני צללנו למעמקי ספרה של אורית ברגמן, המספר על מסע גילוי עצמי והתבגרות של נערה ירושלמית בשם גל במהלך חופש גדול אחד. היא בורחת מהבית בירושלים לאילת הרחוקה בעקבות געגוע, כדי לחפש רמזים לאביה שנעלם. וכמו בכל סיפור טוב מגלה על עצמה כמה דברים חדשים בדרך.

לא בזבזנו זמן והתיישבנו לספר לכם:

השורה התחתונה.

נורי: הסיפור מאד מעניין, קראתי אותו ברצף וזה לא לקח לי הרבה זמן. זה עשה לי חשק לצלול, אבל אין סיכוי שאעשה את זה. זה משהו בין ספר רגיל עם פרקים ליומן עם איורים יפים.

אני: ממליצה בחום. הספר כתוב בשפה קולחת, בגוף ראשון חוויתי ואינטימי, בחירת הנושא של עולם החי התת ימי הוא מקורי, מרתק ומעשיר, וגם כר פורה לדימויים שממקמים את הסיפור בתוך הנוף האילתי.

האיורים.

נורי: אהבתי מאד את האיורים. הם צוירו בעט, בדרך שהיא כאילו מרושלת אבל את החיות היא מציירת מאד יפה. אהבתי את ההסברים המאוירים לאורך הספר. באחד מהאיורים הגדולים השמים צוירו כמו הציור המפורסם של ואן גוך: ליל כוכבים.

אני: האיורים של אורית ברגמן אהובים עלי עוד מימי הפיקצ’ר-בוק האולטימטיבי: שבתאי המסכן. מה שמיוחד בספר הזה, בו פנתה אורית לקהל בוגר יותר מהרגלה, היא בחירת הטכניקה – איור בעט כחול – אשר יצרה שפה המתאימה ליומן אישי, ועם זאת מאפשרת חופש יצירתי ואמנותי בתוך המגבלה. התוצאה מעניינת, שופעת הומור, מרהיבה לעיתים ואף מרגשת. במיוחד בשתי הכפולות החותמות את הספר, שם חוזרת אורית למחוזות הפיקצ’ר-בוק הבטוחים והמוכרים לה – כאשר סוף הסיפור  מסופר לנו באמצעות איורים בלבד, וכך נחסך מאיתנו סיום קיטשי ודביק.

השפה.

נורי: אהבתי את איך שגל מתנסחת ואיך שהסיפור כתוב באופן כללי. נגיד היה איזה קטע שהיא גילתה שלא האכילה את הדגים טוב אז היא הלכה למסדרון שממנו רואים את האקווריומים ואמרה לעצמה בכעס, “אוי מה עשית אחת אחת! שוב פעם פישלת” או משהו כזה.

אני: הספר כתוב בשפה דיבורית של נערה, ומצליח להישאר אותנטי בלי להיגרר לקלישאות. אהבתי את הדימויים הלקוחים מהעולם התת ימי, למשל, בעמ’ 11 אומר נמרוד, הצוללן המתנשא שמקשה על גל את החיים: “יעקב אוסף את האנשים לתפקיד הזה כמו שהוא אוסף דגים שהסתבכו ברשתות של הדייגים. הוא לא יכול לראות יצור פגוע בלי לנסות לרפא אותו”. או בעמ’ 98, כשגל מנסה להתקשר אל אימה ואין מענה: “עד היום היא נכרכה לי כמו תמנון על הצוואר ופתאום כשאני צריכה לדבר איתה היא נעלמת!”

עיצוב הדמויות.

נורי: הדמות היחידה שהסופרת אפשרה להתחבר אליה היתה גל, הדמות הראשית.

אני: גל מספרת את הסיפור בגוף ראשון באופן אמין וקולח. דמויות המשנה – יעקב המנהל, אלון ונמרוד חברי צוות הצוללנים, האמא, האחות המכונה ‘עכברונת’ – כולן מתוארות ומדברות בצורה משכנעת ומתאימה לתפקידים שלהם בחיים ובסיפור. אבל הכוכבים הראשיים של הספר הם כל אותם דגים ויצורי ים שונים ומשונים אשר אנחנו מכירים, מה שמקנה רובד משני מעולם לא מוכר ומרחיב את יריעת הסיפור. למשל, התיאורים המפורטים של תהליכי ההאכלה של הדגים, הצלת חתול הים, תפיסת הכרישה ביום ההולדת של גל – מעוררים אמפטיה וחמלה כלפי בע”ח בסיפור ובחיים. בחיי, אחרי שקראתי את הספר השקעתי רגע נוסף בהאכלת הכלבה המשפחתית.

ליל כוכבים פינת מובי דיק

-

טיפה רקע לסיום: אורית ברגמן היא מאיירת וכותבת ספרי ילדים עטורת פרסים ומרצה בבצלאל.

את ההשראה לספר קיבלה מקיץ אחד לפני שנים רבות, בו עבדה בצוות הצוללים של המצפה התת-ימי באילת. חלק מהחוויות בספר היא עברה בעצמה ואת השאר השלימה בביקור וליווי של הצוות במצפה.

בהרצאה ששמעתי, סיפרה אורית איך עיבדה את החוויות מאז לסיפור העכשווי על הנערה גל, גם בתוכן וגם באופן ויזואלי, ועל ההשפעה (הניכרת בספר) שקיבלה מדודה של אמה – האמן והסופר נחום גוטמן, שהיה מראשוני מספרי הסיפורים ששילבו בהם איורים. התוצאה, בכל מקרה, נהדרת.

גוטמן

-


למי שלא מכיר/ה -
מוזמנות לבקר בבלוג שירי הילדים שלי,
המאויירים בחינניות על ידי שרית עציץ, ממש כאן.

עוד מהבלוג של מיה מיטב-מגן

תצוגה מקדימה

בישול בריא עם עירית אורגניק

אני אוהבת סדנאות בישול. זה לא רמז, אני באמת נהנית ללמוד ולהעשיר את המזווה ואת מחברת המתכונים שלי, וליהנות מחברת חובבות קולינריה שכמותי. ולא פחות חשוב – לאכול. אה, אתן אומרות לעצמכן, אז תתחילי מהסוף – יש ארוחה נהדרת בסיום...

תצוגה מקדימה

עוגת תפוחים מפנקת ובריאותית בעשר דקות

נגיד שאת* מארחת את המשפחה המורחבת לחג. ונגיד שהשולחן מסודר יפה-יפה ואפילו בזמן ואת בדרך למקלחת מרעננת. ונגיד שבזמן המקלחת את מפזמת לך שירי חג, כמו: ׳מה חדש? תפוח בדבש׳. ואז זה מכה בך. לא הכנת קינוח. אין קינוח לארוחה. ארוחת...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

10 תובנות לגיל 40+

אחרי שהתאוששתי מחגיגות יומולדת 40, ממרומי שנה אחת כבר אפשר לסכם: גיל 40 הרבה פחות מפחיד ממה שנהוג לחשוב, למעשה הוא מאד נוח וידידותי למשתמשת. אנו הנשים, הרי משתבחות כמו יין טוב, וכעת אנחנו יותר...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה