הבלוג של החולמת

אם אלה החיים…

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מיולי 2012

לרוב (ואני נזהרת בניסוח) כשאנחנו עוברות את גיל 35 ויש לנו בעל + 3 ילדים, אנחנו עובדות מצאת החמה עד צאת הנשמה, חוזרות הביתה ממשיכות “לעבוד”, בקושי נשאר לנו זמן לבילויים, לחברות.. אנחנו מתחילות להרגיש שמשהו חסר. שאנחנו לא ממצות את עצמנו ומפנטזות על הימים שהיינו רווקות והיה לנו זמן וחשק לעשות מה שבא לנו! נכון או לא נכון?

השינה הרציפה, הבילויים, השופינג והאגואיסטיות התחלפו בהתעסקות בקקי ופיפי, בבקבוקים, בגמילה, בשעורי בית, וגם כשאנחנו כבר יוצאות לשופינג אנחנו חוזרות עם שקיות לקטנטנים ולא לנו.

בנוסף אנחנו מרגישות קצת מוזנחות כי אין לנו ממש זמן איכות עם הבעל כמו פעם, השורשים מתחננים לצבע, על עקבים כבר קשה לנו ללכת ולרוב צברנו כמה ק”ג עודפים מההריונות והגוף כבר לא נראה כמו פעם. טבעי אבל עדיין מדכא.

אומרים שאמא מאושרת ומסופקת היא אמא טובה שיכולה להעניק טיפול טוב ואוהב לילדים שלה. אני יכולה להבין את זה כי כבר תקופה ארוכה שאני מרגישה מתוסכלת בעבודה, בחיים ובכלל ושאני משליכה את כל זה על הילדים ועל הבעל. ואם כבר העזתי לצאת ולשאיר את הילדים עם סבתא יש לי כאלה רגשות אשם אח”כ!!!

חברה שלי יאנה היא בדיוק האנטיתזה לכל מה שתיארתי עכשיו. אולי זה האנרג’ייזר הסובייטי שטמון לה בגנים, אולי זו העובדה שהיא נעזרת הרבה בחמותה ואולי זה פשוט בגלל שהיא לא מוותרת על יומיים בשבוע לפעילות גוף/נפש בשביל עצמה.

“בואי איתי פעם אחד לבריכה תראי איך זה עושה לך טוב מותק שלי” היא אומרת במבטא רוסי מצחיק ואני לא יכולה שלא לגחך מתחת לשפם שכבר הזנחתי חודשיים. “איזה בריכה בראש שלך נראה לך שאני שמה על עצמי בגד ים??” אני עונה.

כעבור שבוע יאנה גוררת אותי לספורטן אצלנו בחיפה לכמה בריכות שיעשו לי טוב. כל זה אחרי הינדוסים רציניים על הבעל שיהיה בבית כשאני יוצאת לחרף את גופי בבגד ים במים הסוערים של הקאנטרי. מזל שיש לנו ביטוח חיים אני אומרת לה, מה לגבי ביטוח צד ג’? אני לא שחיתי חתירה שנים ואני עלולה לפגוע במישהו.

אחרי 40 דקות שחיית חזה אני יוצאת מהבריכה מתנשפת מודה לאלוהים שלא היו יותר מידי אנשים שראו אותי שוחה כמו כלב. בחוץ בצמוד לבריכה יש ג’קוזי ואנחנו נכנסות אליו לעוד רבע שעה של הרגעות ורכילות לפני שחוזרים הביתה. יאנה קורעת מצחוק, יש לה הומור שחור (של סובייטים כנראה) ואני מתחננת אליה במבוכה שתפסיק כי כבר בורח לי פיפי מרוב צחוק! (באמת נו..זה מהלידות).

“נו מה בעיה? יש פה חוג חיזוק רצפת אגן מותק בדיוק בשבילך. זה אולגה חברה שלי מדריכה שם את חייבת ללכת!” ואני לא יודעת אם לצחוק או לבכות ואיך בכלל אני אסביר את זה לבעלי..

כעבור חודשיים כבר יש לי מנוי בקאנטרי. פעמיים בשבוע שחייה ועוד פעם אחת איזון רצפת אגן. פעם בשבועיים אני, יאנה ושירלי (עוד ממורמרת לשעבר) יוצאות לבילוי בנות משותף וטעינת מצברים.

אז מה למדנו מכל זה? אני קיבלתי זמן איכות עם עצמי ועם חברות וקצת טיים אאוט מהמרוץ של החיים וגידול המשפחה, והילדים קיבלו אמא מסופקת ומאושרת שבסופו של יום יש לה כוח להקריא סיפור, להכין ארוחת ערב מושקעת ובריאה ולהיות קצת יותר סבלנית. האם זה שווה את זה? אני חושבת שכן…. מה אתן חושבות? ומה אתן עושות בשביל למצוא קצת זמן לעצמכן?

עוד מהבלוג של החולמת

תצוגה מקדימה

אני רונית ונהניתי מטיפול בכינים...

זכרון ילדות: שעות אחה"צ, אחותי ואני עומדות בסלון, מגבת מכסה את הכתפיים שלנו. "שהיא תהיה הראשונה, היא הגדולה", ניסתה אחותי לדחות את הקץ. "אבל היא תמיד רוצה להיות הראשונה, אז הנה, יש לה הזדמנות", ניסיתי גם אני להרוויח עוד...

תגובות

פורסם לפני 7 years

לקנות או לא לקנות (דירה) - זאת השאלה

כבר מעל עשר שנים אנחנו גרים ביחד. התחלנו, עוד כשהיינו זוג לא נשוי, בדירת שני חדרים וחצי שכורה בתל אביב. אחרי חמש וחצי שנים, כשכבר היינו נשואים, עברנו לדירת שני חדרים וחצי שכורה ברמת גן. באוגוסט האחרון, אחרי ארבע שנים בדירה...

תצוגה מקדימה

מניסיונה של אמא לשלושה – טיפים ו(ניפוץ) מיתוסים.

אם היו אומרים לי לפני לא הרבה שנים שאהיה אמא לשלושה קטנים לא הייתי מאמינה... מדהים איך מאמא חסרת ניסיון, מבוהלת טיפה אפילו, עם הרבה עזרה ממשפחה וחברות, בסופו של דבר סופסוף מעזה לקרוא ולהגדיר עצמו בריש גלי – אני אמא. אז אין...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה