הבלוג של החולמת

אם אלה החיים…

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מיולי 2012

למשך שבועיים הוא היה כמעט שלנו. חלום שלפתע קורם עור וגידים והופך (כמעט) למציאות.
ההתחלה היתה מוזרה, מאד אפילו. חבר שלנו הודיע שמוכרים לידו אי שם בגליל בית ושאנחנו נתאהב בו.
“אתם מוכרחים לבוא לראות”. אז “הפלנו” על סבא וסבתא שבת עם הילדים ונסענו.
אין לנו הרבה זמן איכות ככה לבד, שנינו והנסיעה הזאת היתה קסומה. יכולנו לדבר, לשים שירים שאנחנו אוהבים ואפילו לשתוק יחד. לתת דרור למחשבות.
ואז הגענו וראינו אותו והבית הזה היה התגשמות הפנטזיה שאפילו לא ידענו לחלום אותה. כשראינו אותו התאהבנו. הרגשנו בבית. מוזר.
רצינו אותו והחלטנו שזה עיתוי מצויין לממש את פנטזיית המגורים בצפון שלנו.

ראינו, התאהבנו, אחרינו נכנסו עוד אנשים לראות אותו ורצינו אותו. המחיר שדרשו עליו היה סביר והחלטנו לבדוק איך מקרקעים את החלום הזה.
כבר בדרך חזרה פנינו לחבר עו”ד לבדוק כמה צפוי לעלות כל המסביב ומיד לאחר מכן, באופן כמעט בלתי נשלט, התחלנו לחלום על החיים שם, על השקט, על חיי הקהילה, על הגינה, על בע”ח שנוסיף. הכל נראה אפשרי. אופטימיות זהירה החלה ללבלב בליבנו. היינו מאושרים.
בלילה ישבנו שנינו ודברנו על כך, העזנו להפליג בדימיוננו וראינו איך החדרים העירומים מקבלים באהבה את הספות שלנו ושולחן האוכל ומיטות הילדים. ראינו איך הקירות מתמלאים בציורים ובתמונות ואותנו יושבים בגינה, אוחזים ידיים אל מול הנוף ומחייכים.
הפחד המצמית מהמעבר ומכל המוכר לנו הלך והתפוגג והפך לתחושת נעימות, עדיין מהולה בחשש אבל פחות.

ולמחרת חילקנו בינינו את המטלות הגשמיות והתחלנו לבדוק – מה קורה עם מסגרות החינוך וכמה משכנתא ניקח וכמה דלק נצרוך וכמה יעלה הכל ואיך נסתדר על העבודה וכל אותם דברים גשמיים אך נחוצים.

אבל אחרי האופוריה, התחלנו להבין שזה לא פשוט – העבודה במרכז, עלות הנסיעות, זמן הנסיעות, הכל הפך קשה ומורכב ויקר והעיב על הגשמת החלום.

כ”כ ניסינו להלחם במציאות ולא לוותר על החלום, תהינו האם הפחד ריאלי או מצמית לשווא, אבל עמוק בפנים ידענו – אנחנו עלולים לא לשרוד כלכלית אם נעבור לשם וזמן האיכות שכ”כ רצינו לבלות עם הילדים יומר בנסיעות מרובות בכבישים ובחיפוש בייביסיטר שימיר אותנו בשמירה עליהם. שכרנו ייצא בהפסדנו.

וכך נגוז לו חלום הבית בצפון שלנו. אנחנו מסרבים להרפות מהפנטזיה אבל מפוכחים ויודעים שקשה לממש אותה.

עצוב לוותר על חלום שנגנז מכורח המציאות ומכאיב אז החלטנו שהוא יהיה בהשהיה (ועמוק בלב, יודעים שאולי כבר לא).

עוד מהבלוג של החולמת

תצוגה מקדימה

אני רונית ונהניתי מטיפול בכינים...

זכרון ילדות: שעות אחה"צ, אחותי ואני עומדות בסלון, מגבת מכסה את הכתפיים שלנו. "שהיא תהיה הראשונה, היא הגדולה", ניסתה אחותי לדחות את הקץ. "אבל היא תמיד רוצה להיות הראשונה, אז הנה, יש לה הזדמנות", ניסיתי גם אני להרוויח עוד...

תגובות

פורסם לפני 7 years

לקנות או לא לקנות (דירה) - זאת השאלה

כבר מעל עשר שנים אנחנו גרים ביחד. התחלנו, עוד כשהיינו זוג לא נשוי, בדירת שני חדרים וחצי שכורה בתל אביב. אחרי חמש וחצי שנים, כשכבר היינו נשואים, עברנו לדירת שני חדרים וחצי שכורה ברמת גן. באוגוסט האחרון, אחרי ארבע שנים בדירה...

תצוגה מקדימה

מניסיונה של אמא לשלושה – טיפים ו(ניפוץ) מיתוסים.

אם היו אומרים לי לפני לא הרבה שנים שאהיה אמא לשלושה קטנים לא הייתי מאמינה... מדהים איך מאמא חסרת ניסיון, מבוהלת טיפה אפילו, עם הרבה עזרה ממשפחה וחברות, בסופו של דבר סופסוף מעזה לקרוא ולהגדיר עצמו בריש גלי – אני אמא. אז אין...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה