גיל המעבר גם בגיל 40…

בחורה עם מחשב נייד

הגוף שוב בוגד בי והפעם זה לא רק הפיברומיאלגיה
אלא התוספת שהתווספה לי לפני שנה בערך, תסמיני גיל המעבר.
גיל המעבר, מה שפעם היה שייך לנשים מעל גיל 50 היום השנים פוחתות יותר ויותר, לי זה דפק בדלת בגיל 40 ללא הכנה מוקדמת.
הזעה בלילה, מצבי רוח, נפיחות בגוף עקב חוסר איזון ווסתי ושוב מצאתי את עצמי נלחמת עם הגוף והנפש יחד.
לפני שנתיים כשהחלטתי לצאת לדרך חדשה עם עצמי ולהילחם על מי שאני, על הנפש השבירה שהייתה לי, על הגוף שאיבד כל חוזק אפשרי ידעתי שהדרך לא תהיה קלה אך רצופה שיעורי חיים חדשים. הפסקתי את הטיפול התרופתי לפיברו והתחלתי להתאמן.
חוויתי עליות וירידות ונלחמתי גם כשהיו ימים שהגוף לא תמיד יכל, למדתי אותו והבנתי מה נכון ואיך נכון לי לעבוד איתו.
עם תוספת תסמיני גיל המעבר מוצאת את עצמי נלחמת שוב על הגוף, על הנפש. שוב המשקל משחק, הגוף מתנפח ויורד כמו בלון. ואת לא מוכנה לוותר, על עצמך, על הגוף שהתחזק, על הנפש הבריאה.
לא להתייאש, לא להתייאש אומרת לעצמי יום יום.
זה לא פשוט.
והתחושת כשל הפנימית שלי עם עצמי עובדת שעות נוספות. שוב מרימה ראש ואומרת זה זמני, הגוף יתחזק שוב, אל תוותרי על עצמך. מגיעה לאימון והגוף עייף. לא, את מסוגלת, גם אם תתני 70% את יכולה.
אז אולי קיבלתי גם זאת כשיעור נוסף לחיים, להבין שישנן נשים שמקבלות זאת גם בגיל 40 ואולי זה יגמר מהר יותר(מקווה שלא משלה את עצמי יותר מדי)
לעולם לא לוותר גם כשקשה יותר, כבד יותר, מעייף יותר. עשיתי זאת בעבר ואעשה זאת שוב.