הבלוג של קוראת ספרים

שלומית ליקה – ספרים וחיות אחרות

קוראת, בלוגרית ובעיקר עורכת ספרים. קוראים וכותבים מוזמנים לאתר שלי כדי להכיר אותי יותר ואת מה שאני עושה shlomitlica.co.il

עדכונים:

פוסטים: 169

החל מינואר 2011

אני והשיער שלי – כמה חופש יש לנו באמת בהחלטה אם לצבוע או לא שיער לבן

27/01/2011

אז זהו שזה לא רק אני והשער שלי, זה יותר כל העולם והשער שלי, רבות כבר נכתב , בעיקר אצל נעמי וולף מחברת הספר שכל אישה צריכה לקרוא “מיתוס היופי” על השעבוד החדש והמתוחכם של הנשים, אני מנסה כמה שיותר להתחמק ממנו ודי בהצלחה.

אני לא מנתחת, לא מורידה שערות בשום צורה שגורמת כאב, האמת חוץ מבקיץ לא מורידה כמעט בכלל, ובגדול מחבבת את הגוף שלי במצבו הטבעי וגם הסביבה לא ממש מתעסקת איתו יותר עד שזה מגיע לנושא – צביעת השער.

פה יש לי ווידוי, אני לא ממש יודעת מה מצב השיער הלבן שלי, כי לא ממש מאפשרים לי לתת לו לצמוח. יש לי במקור שיער חום כהה, כך כשהשורשים הלבנים שלי מבצבצים, זה בולט מאד, ומיד מתחילות ההערות, בבית, בעבודה , החברות שלי, לכולם יש מה להעיר, “את צריכה כבר לצבוע את השיער”, “רואים את הלבן”, אני יודעת תודה, אמנם אני מרכיבה משקפיים אבל אני לא עיוורת צבעים. כל פעם אני מושכת את זה עוד קצת ובסוף נשברת.

וכאן התחכום שבעיניין זה לא שמכריחים אותי לצבוע, אבל בכל זאת אני לא מרגישה חופשייה להשאיר אותו לבן.

אימא שלי שכל השנים צבעה את שיערה לחום, החליטה בגיל 70 להפסיק, זהו היא כבר מבוגרת מספיק להיות חופשיה, בגיל 70- עם שישה נכדים וכשהיא כבר עשר שנים בפנסיה, היא משוחררת. אבא שלי אמנם אמר לה שהיא תיראה זקנה, והיא ענתה לו בתשובה שאני אוהבת לצטט, “משה, אולי לא שמת לב אבל אני כבר באמת זקנה”.

והאמת שהיא נראית נהדר, תראו כמה היא יפה בתמונה

קודם כל הלבן מאד יפה לה, שנית התברר שרק מקדימה השער לבן ומאחורה הוא בצבע המקורי שכולם, כולל היא כבר הספיקו לשכוח שהוא בכלל שחור. כשאני לעומת זאת העליתי באוזני הבן שלי  את הרעיון שאפסיק לצבוע את השער, הוא אמר לי גם שאראה זקנה, שזה באמת הדבר כמובן הכי נורא שיכול לקרות לי בגיל 49, ובגלל שגם אני לא רציתי שיחשוב שאימא שלו זקנה, מספיק שיש לו אבא מבוגר, אז החלטתי להמשיך.

בינתיים עד גיל 50, אחר כך נראה. בינתיים אני מתפשרת, קונה צבע טבעי בחנות טבע, בלי חמצון, והבעל החמוד שלי צובע לי בבית, ככה שהרבה כסף זה לא עולה ואני מקווה שזה גם לא גורם נזק, חוץ מזה שאני לא מרגישה חופשיה לבדוק את איך שאני ניראית בלי צבע. אז “מיתוס היופי” כבר אמרנו, כמו שנעמי וולף כותבת, את המחוך אפשר היה לפחות להוריד בסוף היום, את הכבלים הבלתי נראים קצת פחות.

עם זאת אני חייבת להוסיף את דברי  נורה אפרון בספרה “אני שונאת את הצוואר שלי” , שצביעת השער עזרה לנשים להישאר בשוק העבודה, כי כמובן הם נראו יותר צעירות, שזה הכי חשוב, אחרי רזות ונאות. אז אולי כל עוד יש דיכוי צריך להילחם בו. לא יודעת אשמח לשמוע מה אתן/ם חושבות/ים בעינין,. ואם בא לכן לצרף תמונות גם אשמח.

עוד מהבלוג של קוראת ספרים

תצוגה מקדימה

רשימת 50 תובנות שלי לגיל 50

1. לקבל את הגוף ולאהוב אותו 2. לא לשים יותר מדי לב למספרים: גיל, משקל, אין להם ממש חשיבות, בטח לא כזאת גדולה 3. לעומת זאת למספרים של בדיקות הסוכר, הכולסטרול, לחץ דם ועוד, לשים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אהבה בת עשרים

סצנה ראשונה: (לפני עשרים שנה) לילה, פנים, דירת 2 חדרים, תל אביב היא, אישה צעירה בת 30: נו, בן כמה אתה? הוא, גבר נאה בעל גיל...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

שנת הקריאה שלי – ספרים שאהבתי השנה

ספרים מומלצים למתנה לראש השנה ובכלל. סוג של סיכום שנה, ספרים שנכתבו בעברית ופורסמו השנה. שנה לא פשוטה עברה על שוק הספרים הישראלי. הרבה כבר נכתב על חוק הספרים החדש, ההתמוטטות של סטימצקי ועוד. שוק הספרים התרחב ויש גם אפשרות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה