דור האינסטנט – מופע " דור הוואי" / מיכל ליבר-רונן

דור ה-Y מוגדר כנולד לאחר דור ה-X ולפני דור ה-Z, כלומר אלה שנולדו במהלך שנות ה-80' וה-90' של המאה העשרים. דור זה מאופיין במגורים בבית ההורים עד גיל מאוחר, עיסוק עצמי רב, מיסוד בגיל מאוחר (אם בכלל), עיסוק עצמי מוגבר, העדפת קידום בקריירה מאשר בחיי משפחה, "ראש קטן" ככל האפשר בעבודה ובגדול חוסר נכונות להשקיע מאמץ רב. מכיוון שדור זה נולד לתוך המהפכה הטכנולוגית של המחשב והאינטרנט הוא בעל ידע רב בהפעלת תוכנות מחשב, שימוש רב ברשתות החברתיות ובאפליקציות, כגון הכרויות וקניות. ובמילים אחרות: דור האינסטנט. כלומר, דור שרגיל שהכול נגיש לו ואינו רואה צורך להשקיע מאמצים מיותרים בכל תחום שהוא בחייו.

צילום: עמית אברג'יל

המופע הקומי "דור הוואי" נוצר על ידי השחקנים לי מסיקה אוחנה ("מתחתנת,) וגיל כהן ("תמונת הניצחון") שגם משחקים בו והוא מכיל חמישה מערכונים סאטיריים ומשעשעים. למיטב הבנתי טקסט המופע משתנה בהתאם לאירועים שקורים במדינה מעת לעת אך הפורמט נותר בעינו. מדובר בחמישה מערכונים בליווי מוזיקלי של השחקן עופר גרינברג ("כיסופים"). המערכונים דנים במערכת היחסים בין בני זוג ממתי שהכירו ועד המיסוד והשינויים שעוברים עליהם במהלכו. המערכון מציג את הגבר והאישה בצורה סטריאוטיפית ומוקצנת, ברצון להציג את הקשר לעולם ולתעד אותו ברשתות החבריות מאשר לעבוד עליו, בבררנות הרבה שמאפיינת את דור זה והתחושה כי ההיצע גדול על הביקוש. בנוסף, ישנו עיסוק גובר בפמיניזם ובשינויים שחלו במעמדה של האישה ובעושק ההורים והחיים על חשבונם ("אמא מעבירה לי כסף בביט אבל היא לא יודעת מה זה").

אחד המערכונים שנחרטים בתודעה מציג תכנון חתונה בצורת "קח ותן" כמשפט עם היתרונות והחסרונות של כל סעיף וסעיף. למשל נסיעה לחו"ל למסיבת רווקים בשביל חתונת החלומות של האישה. אחד המערכונים האהובים עליי הוא המערכון הרביעי שדן בכוכבות הרשת וברצון להתפרסם. אחת משחקניות הקאסט, יעל פולמן ("אחד בלב") נטמעת בתוך הקהל, נוגעת בו ומשוחחת איתו במקביל למערכון שעולה. בהמשך היא "נבחרת" על ידי שופט תכנית בידור לעלות לבמה והציג את כישרונה. פולמן עם קוקו מצחיק, עוטה משקפי שמש, עם פאוץ' ולבושה בבגד גוף וקול ווקאלי צורם וצעקני פשוט קורע מצחוק. זהו מערכון שמשקף את המציאות של ימינו – הרצון להתפרסם הוא מנת חלקו של כל ילד וילדה והוא טבוע בנו עמוק.

למרות שהתפאורה מינימליסטית מאוד (מספר כסאות ואורגן על רקע שחור) וניתן היה לשדרג אותה מעט ויש מדי פעם פאוזה קצת ארוכה בין מערכון למערכון, מדובר במופע משעשע ותוסס עם מוזיקה (אליעד סודאי) שמתמזגת יפה עם האווירה השורה במערכונים. השחקנים בהם צפיתי באותו ערב היו מצוינים: גיל כהן המשעשע, לי מסיקה אוחנה הנמרצת והאמינה, עופר גרינברג שמפליא בנגינה באורגן ובעיקר יעל פולמן הנהדרת שגורמת לגלי צחוק עזים בקהל. ניכר הגיבוש החברתי והכימיה בין השחקנים והפאנצ'ים ביניהם זורמים בצורה חלקה וטבעית. ואם לסכם בשתי מילים: עקיצה משעשעת.

צילום: עמית אברג'יל
צילום: עמית אברג'יל