הבלוג של רעות גולדשמידט

רב הנסתר על הגלוי

דיאטנית קלינית. בעלת תואר ראשון בתזונה ומזון, ותואר שני בתזונה, בריאות והתנהגות. עובדת במסגרת שיקומית למחלימים מהפרעות אכילה.

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מנובמבר 2013

“הייתי טובה בכל. תלמידה מצטיינת, מוקפת חברים, אהובה על המורים, מלאת תחביבים. אבל משהו היה חסר. לא הייתי טובה מספיק. המשקל הזה, אם רק הייתי פחות, הייתי באמת מצליחה” (קולה של נערה).

26/11/2013

“הייתי טובה בכל. תלמידה מצטיינת, מוקפת חברים, אהובה על המורים, מלאת תחביבים. אבל משהו היה חסר. לא הייתי טובה מספיק. המשקל הזה, אם רק הייתי פחות, הייתי באמת מצליחה” (קולה של נערה).

שמעתם פעם את המשפט “הילדים של היום זה לא הילדים של פעם”? – אני, לא רק ששמעתי אותו, הגעתי לגיל שמשתמשים בו. משפט זה אומנם מעורר קונוטציה שלילית וביקורתית אבל הילדים של היום הם פיקחים, חריפים, זריזים, לעתים חצופים אבל בעיקר שורדים. הם נולדו לעולם הרבה פחות תמים וקצת יותר אכזר מזה שאני נולדתי אליו. עולם חומרי והישגי, שדורש מהם הרבה, הרבה יותר ממה שדרשו בעבר, ולעתים מוטלת בספק היכולת שלהם לעמוד בדרישות אלו.

הפסיכולוגיה אומרת שילדים מבינים, שלא הכל צריך להיות גלוי בשביל שהם ידעו לקרוא את המפה. בעבר יכולתי להסכים עם המשפט הזה, היום קצת פחות. היום השקיפות היא מלאה, אפילו יותר מידי לטעמי, ילדים חשופים לתכנים רבים ולא מצונזרים וכחלק מהחשיפה מגיעה גם הבגרות. ה- So Called “בגרות” הזו, היא שמתעתעת בנו, שגורמת לנו לחשוב שאם נאמר לילדים דברים שמתאימים לבוגרים, הם יבינו. אנחנו כל כך חרדים שהילדים יהיו חריגים, שיסבלו במסגרות השונות, שאנחנו מעדיפים שהם ישמעו את זה מאתנו – הם בוגרים לא?

כפי שציינתי בפוסט “שיאכלו וזהו” האטיולוגיה של הפרעות אכילה אינן ידועות אך מדובר בהפרעה רב סיבתית, שהתהוותה מצריכה טריגר. לעתים משפט אחד מלא בכוונות טובות הוא שיהדהד ללא הרף בראשם של הילדים. הבעיה העיקרית היא, שהורים נדרשים לשמש מודל לחיקוי כשהם בעצמם חשופים לתכתיבי החברה ונלחמים בלחץ החברתי שנשען על מודל הרזון.

Ravit Tzadik

Ravit Tzadik

נפשם של ילדים היא עדינה ופגיעה ולכן הניסיון לדבר אליהם כאל בוגרים הוא לרועץ. מאחר והבית הוא המקלט שלהם, ממנו הם שואבים את הביטחון להתמודד עם החיים ובאמצעותו מתפתחים, עליו לספק כלים להתמודדות. איך? באופן הבא.

אתם המודל לחיקוי. ילדים שנחשפים בארוחות לאימא שאינה אוכלת, בין אם היא אכלה לפני או בין אם היא “שומרת על המשקל”, או שאוכלת רק סלט בצלחת קטנה עם גבינה דלת שומן רוצים להידמות לה, כי בעיניהם הקטנות היא המודל להערצה. במסגרת הארוחה המשפחתית שמשו דוגמה לילדיכם לאכילה תקינה ואכלו מהמזונות שהוגשו לכלל המשפחה על השולחן.

הימנעו מלדבר דיאטה. מדובר באתגר קשה, אני יודעת. המילה “דיאטה” נאמרת כמו מנטרה עד שאנחנו הבוגרים מאמינים שזה התחליף החדש ל”אמן”, ואם אנחנו מאמינים כך, גם ילדינו. דברו בריאות, אנחנו כמשפחה אוכלים ירקות כחלק מהארוחה, כי זה בריא ולא משום שזה דיאטטי.

חזקו את ילדיכם. ילדים עושים השוואות מרובות, מסתכלים על סלבס כאלו ואחרים ומפנטזים על עצמם כאילו היו כמותם. הורים צריכים לחזק את ילדיהם, להרים אותם, לפתח את הדימוי הגופני שלהם ולעזור להם לגבש זהות שלא נשענת על קריטריונים חיצוניים אלא על ערכים. ילדיכם מצליחים במשהו? יופי, ציינו זאת בפניהם. הם בעלי תבונה? מקובלות חברתית? יושר? הומור? שקפו להם ערכים אלו.

“תספרו עד 10“. במצבים בהם הילד אוכל יותר ממה שאתם חושבים שמספיק לו או שבעיניכם הוא סובל מעודף משקל, אל תעירו. במקרים אלו עדיף לפנות לליווי מקצועי אובייקטיבי, שיעריך אם אכן יש בעיה, ובמידה וכן, יסייע לשנות את הרגלי האכילה בבית. הערות לרב אינן משיגות את המטרה ומערערות את הביטחון של הילד.

ילדים לחוד והורים לחוד. מודל היופי חרוט חזק מאוד בזיכרון שלנו, הבוגרים. רבים המקרים בהם אנחנו לא מרוצים מהגוף שלנו ומפתחים סלידה כלפיי אזורים מסוימים – “הירכיים האלו, התחת הזה, הבטן הזו, הזרועות האלו”. הימנעו מלחשוף את חוסר שביעות הרצון שלכם (שלרב אינו מוצדק אלא מהווה תמונת מצב חברתית) מעצמכם בפניי הילדים, והימנעו מהשוואות (“אתה תהיה כמו אבא שלך”). הורה שמשדר לילד שהוא מרוצה מעצמו, גם אם הוא לא עונה חזותית על דרישות החברה (הבלתי הגיוניות בעליל), יצור סדק במחשבה של הילד ש”רק מי שרזה הוא מוצלח, מוכשר ויפה”.

“לא כל הנוצץ זהב”. גם הבוגרים לפעמים חוטאים וחושבים שכל מה שהם רואים הוא אמת, אפילו אם אי שם מאחור אנחנו זוכרים את המילה “פוטו שופ”. זה בעייתי כשרב הדברים מסביבך הם זיוף אחד גדול. ולא, לרב הדוגמניות אין פרופורציית גוף עילאית. מה עושים? חושפים את בני הנוער לסרטונים, זו השפה שלהם. חברת “Dove” החליטה לנפץ את אידאל היופי וכחלק מכך הפיקה סרטון שהוא חובה מבחינתי לכל נער ונערה מתבגרים, כי באמת שלא כל הנוצץ זהב.

עוד מהבלוג של רעות גולדשמידט

תצוגה מקדימה

"שיאכלו וזהו..."

ההיכרות הראשונית שלי עם "משפחת הפרעות האכילה" הייתה בגיל 14 כאשר אחות בית הספר תיארה הפרעה שלא אוכלים בה, וביקשה שנהיה ערים ונדווח. בגיל ההתבגרות נחשפתי למספר מקרים "שגרתיים" בקבוצת השווים, הרי שבכל מחזור יש את "זו שלא...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

עוד שניים ודי

תעצמו עניים. כן, כן, אל תתביישו. תעצמו עניים ותדמיינו. תדמיינו שהיום קמתם בבוקר ואתם שני קילו פחות. עכשיו אתם מאושרים? עיקר עיסוקי בתור דיאטנית אינו מתמקד בירידות במשקל. מודה, קשה לי לחשוב על כך שאנשים עושים דיאטות לירידה...

תצוגה מקדימה

בדרך לחתונה יורדים במשקל

כשכבר חשבתי שלא יהיה מה לאכול בפסח הזה הופיע משחק שאפשר לעשות ממנו מטעמים. בהתחלה התלבטתי אם לכתוב - מודה. תמיד יש לי את ההתלבטות אם לקדם בפוסט אלמנט שאני חושבת שהיה כדאי להשתיק, או להביא אותו כמו שהוא ולתת לקוראים לבחור....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה