הבלוג של רעות גולדשמידט

רב הנסתר על הגלוי

דיאטנית קלינית. בעלת תואר ראשון בתזונה ומזון, ותואר שני בתזונה, בריאות והתנהגות. עובדת במסגרת שיקומית למחלימים מהפרעות אכילה.

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מנובמבר 2013

תעצמו עניים. כן, כן, אל תתביישו. תעצמו עניים ותדמיינו. תדמיינו שהיום קמתם בבוקר ואתם שני קילו פחות. עכשיו אתם מאושרים?

11/02/2014

תעצמו עניים. כן, כן, אל תתביישו. תעצמו עניים ותדמיינו. תדמיינו שהיום קמתם בבוקר ואתם שני קילו פחות. עכשיו אתם מאושרים?

עיקר עיסוקי בתור דיאטנית אינו מתמקד בירידות במשקל. מודה, קשה לי לחשוב על כך שאנשים עושים דיאטות לירידה במשקל, שהם קובעים פרק זמן שבו הם עובדים בכל הכוח, מזיעים, מגבילים ומתאמנים כדי להשיג מטרה מסוימת, אבל איפשהו ב- Back of their mind הם יודעים שלדיאטה הזו יש סוף, “כי כשאני אגיע למטרה, אני אהיה משוחרר”. היום אסור לי – כנראה בעוד חצי שנה זה יהיה מותר.

יודעים כמה פעמים שמעתי את המשפט “תעשי לי תפריט”? בין מיליון למיליון וחצי, ולא – אני לא “עושה תפריט”, לא כי אני לא יודעת, אלא כי זו לא האג’נדה שלי, וסביר להניח שגם אם אעשה הוא יהפוך למיצג חסר משמעות על דלת המקרר מוכתם בשאריות האוכל שטפטפו מהמקפיא. אוכל, הוא אחת מההנאות הגדולות של החיים, וההתייחסות לשינויים בתזונה צריכים להיות חלק מדרך החיים, ולא תהליך ארעי.

השבוע הייתי עדה לדיון מוכר ששכיחותו עולה לאחרונה. בחורה בתחילת שנות השלושים, במשקל תקין, שרק רוצה לרדת שניים-שלושה ק”ג. כמובן שזה יצר דילמה ומיד עלתה השאלה – האם צריך לעזור לאנשים במשקל תקין לרדת עוד קצת במשקל? אין לי תשובה לזה, וסביר להניח שלכל תשובה שאני אתן תהיה טענה הפוכה ולא פחות מוצדקת. לשאלתי “למה היא רוצה לרדת עוד שניים – שלושה ק”ג” נעניתי ב”כי שם יהיה לה טוב והיא רוצה, לטענתה”.

קשה לי להתעלם מהרצון של נשים נורמטיביות ובריאות לרצות לרדת עוד. במרבית המקרים זה גורם לי לתהות האם באמת שם נמצא האושר? השלם? האם אנשים שיקבעו מטרה משקלית וישיגו אותה ירגישו שכבשו את פסגת העולם? מצד אחד אני אומרת ״כן״, אדם שמציב לעצמו מטרה וגם אם מדובר בירידה קלה במשקל, יהיה מרוצה מעצמו, מחוזק וגאה. מצד שני, כשהוא יגיע למטרה ויוכח שהצלחה לא נמדדת בקילוגרמים, ייתכן וזה יגרום לו להטיל ספקות בתהליך בו הוא בחר.

כשאני שומעת ״רק שני קילו ואני אהיה מרוצה״ מפיה של אישה במשקל תקין ישר פנסי הפרנויה, הסקפטיות והחשדנות שלי מאותתים, ככה זה כשעובדים בתחום ש״שני ק״ג״ הופכים בקלות לעשרה, וגם אז זה עדיין לא מספיק. לפעמים אני תוהה אם אנשים היו עולים על משקל שמראה שהם שני ק״ג פחות (אתם יודעים, מרמים את עצמם) אם הם היו מרגישים יותר טוב, והאם הרגש הזה היה רגעי או פרמננטי. אם אני ארד שני ק”ג במשקל אז מה? אז בעלי יאהב אותי יותר? אז הבוס שלי יעריך אותי יותר? הילדים שלי יעריצו אותי? או שהביקורת היא בעיקר פנימית, ואני אהיה זו שמרוצה מעצמי. סורי אבל אני מתקשה להסכים עם זה שאנשים מתייגים “הצלחה” עם עוד ירידה קלה במשקל. להיפך, אני חושבת שזה מרחיק אותם מההצלחות האמתיות בחיים. הרי לכולנו יש יעדים ומטרות, פסגות לכבוש, הישגים אישיים לקטוף, האם משקל הוא באמת אחד מהם?

עוד מהבלוג של רעות גולדשמידט

תצוגה מקדימה

"שיאכלו וזהו..."

ההיכרות הראשונית שלי עם "משפחת הפרעות האכילה" הייתה בגיל 14 כאשר אחות בית הספר תיארה הפרעה שלא אוכלים בה, וביקשה שנהיה ערים ונדווח. בגיל ההתבגרות נחשפתי למספר מקרים "שגרתיים" בקבוצת השווים, הרי שבכל מחזור יש את "זו שלא...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

"יש לך פנים יפות, אם רק תרדי קצת במשקל"

"הייתי טובה בכל. תלמידה מצטיינת, מוקפת חברים, אהובה על המורים, מלאת תחביבים. אבל משהו היה חסר. לא הייתי טובה מספיק. המשקל הזה, אם רק הייתי פחות, הייתי באמת מצליחה" (קולה של נערה). שמעתם פעם את המשפט "הילדים של היום זה לא...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

בדרך לחתונה יורדים במשקל

כשכבר חשבתי שלא יהיה מה לאכול בפסח הזה הופיע משחק שאפשר לעשות ממנו מטעמים. בהתחלה התלבטתי אם לכתוב - מודה. תמיד יש לי את ההתלבטות אם לקדם בפוסט אלמנט שאני חושבת שהיה כדאי להשתיק, או להביא אותו כמו שהוא ולתת לקוראים לבחור....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה