הבלוג של אלה מתחילה

יומן מסע.

עדכונים:

פוסטים: 4

החל מספטמבר 2015

 

עשן 2

הפעם הראשונה בה גיליתי את המשמעות השם מאיה בסנסקריט (שפה הודית עתיקה) הייתה בגיל 20 בהודו. 

פרוש השם הוא – אשליה.

אני זוכרת הרגשתי משועשעת מעצם הרעיון שזהו שמי. כבר בגיל צעיר הייתי בעלת דעות שנהנתי להשמיע לכל מי שרק הסכים לשמוע על השקפת עולמי. “הכל אשליה,הכל זמני ואנחנו כבני אדם דואגים כל הזמן לייצר לנו מגוון אשליות להצמד אליהן ולהצדיק את קיומנו.” אני?! אין לי שום כוונה לחיות ככה! אין לי כוונה להתקע. שנים חייתי חופשיה מכל אחריות ומחוייבות.

כשנשאתי הסברתי לעצמי שזה לא להתקע.זו אהבה וחוץ מזה אנחנו הרי זוג מגניב וקליל. אני לא אהפוך לעקרת בית ממורמרת. אין סיכוי! התחתנתי ומהר מאד הפכתי לאמא שנשארת בבית במשרה מלאה. למדתי לתחזק בית, למדתי לבשל ואפילו הצטיינתי, בליתי עם בני התינוק כל היום וחיפשתי דרכים יצירתיות ליחד שלנו. ניסיתי להיות האמא ובת הזוג הכי טובה שיכולתי .רציתי שבן הזוג שלי יחזור הביתה ויקבל תחושת בית חמימה וטובה. הייתי האישה הג’וסית, המפתה שהכינה כל מיני הפתעות מידי פעם. השתדלתי לעשות ספורט ואפילו למדתי שעורי העשרה מעולם הרוח בניסיון לקבל מענה לסקרנותי החוקרת.

במבט מהצד הכל נראה נפלא- מעורר קינאה ממש. אז זהו…שלא. דברים שרואים מכאן לא רואים משם.

מגיל מאד צעיר הייתי בזכות עצמי בהמון מובנים. התחלתי לעבוד כדי אוכל לממן את עצמי, טיילתי כבר בגיל מאד צעיר ובאופן כללי הייתי נשמה חופשית וחוקרת. גברת לעצמי .והנה – אני נשואה ואמנם בהחלטה משותפת אך, אני לא מפרנסת את עצמי ולגמרי תלויה. רוב יומי התמקד בחיתולים, כביסה,בישול, ניקיון ולמרות שניסיתי למלא את יומי בתעסוקות לרוב בסופו של יום הייתי מוצאת את עצמי מחכה לבן זוגי שיגיע. הוא היה בא, כבוי מבפנים. השיח בנינו רוב הפעמים לא היה יותר מידי מעניין. מה כבר היה לי לחדש לו? את צבע הקקי של התינוק היום? מוקדם מאד הוא היה נרדם על הספה בסלון וכך, כשהבית דומם וכל יושביו ישנים פרט לי הייתי מביטה בבית המתוחזק, בסירים שהיו עוד על הכיריים ובגבר הנוחר על הספה  ותחושת עצבות הייתה מתפשטת בי כמו ענן לבן. תחושת ריקנות מציפה.

כל בוקר מחדש הייתי קמה, מנערת מעלי את תחושת חוסר הסיפוק ומספרת לעצמי שככה זה. אלו החיים וזוהי השגרה ושאני האישה של הבית ותפקידי הוא לעשות הכי טוב ,להיות אמא טובה והבת זוג טובה ואפילו יותר מאתמול וככה יהיה לי בית מאושר.  הייתי גם מוסיפה שבסה”כ הכל בסדר ויש לי חיים נפלאים ואני גם מבלה ובן זוג אוהב אותי.

הייתי ילדה שמשחקת בית ולא מודעת מאלו מקומות של סיפורים פנימיים היא מונעת.

עד לאותה נקודה למדתי להעשיר את הדעת. בשלב הזה התחלתי ללמוד בכדי לעשות עבודה פנימית, לא זיהיתי את מאיה שהייתי וזה הדאיג אותי. חשבת גם שאוכל לקבל כלים לכל מיני שאלות שמטרידות אותי מול התסכול שקיים בי ומול הזוגיות שלי שלא הייתה פשוטה. בנוסף קיוותי לקבל כלים חדשים להתמודד עם העובדה שבן הזוג שלי פיתח תחביב שניתק אותו מעצמו, ממני ומאיתנו. חשבתי שאם אשתפר ואהיה טובה יותר ורכה יותר איתו אז הוא יהיה יותר שמח. זה התפקיד שלי, אני האישה במשפחה ואנחנו לנצח.

התחלתי ללמוד קבלה,רפואה הודית, תאוסופיה, מדיטציות. ללמוד לדבר מקום לא מאשים, תקשורת מקרבת, ביירון קייטי, בודהה,אושו … ככל שניסיתי היה נדמה שאכן התובנות נופלות ועדיין משהו לא מדוייק. אני לא מצליחה ליישם את זה לאורך זמן.

החיים נמשכו : חצי משרה, ילד נוסף, עסק חדש..לימודים.. חברות..זוגיות שעולה ויותר יורדת..

המשכתי לספר לעצמי שהכל בסדר אבל, דברים שרואים מכאן…

עשן

ערב אחד פתאום זה קרה. התובנה ששינתה את חיי.

הגעתי ללימודים, סדנה של “חוכמת אישה” – עוד דרך בניסיון למצוא את האישה הרכה שבי. זעמתי אחרי עימות עם בן הזוג שהציב לי עובדה כי הוא טס לשבוע לחו”ל עם חברים באופן ספונטני ומותיר אותי לבד עם עסק חדש, תינוק קטן + ילד,לימודים ועוד וזאת אחרי שלילה לפני אמר לי כי עלי לפרוש מהלימודים מפני שאין לנו כסף. הרגשתי תקועה. מצד אחד – אני הכי רוצה לפרגן לו ולהיות האישה החלומית הזו ששולחת אותו לשבוע של בלאגן עם חברים. מצד שני – איך אתמודד עם כל זה לבד? הרי לא תהיה לי עזרה מפני שאין תקציב לבייביסיטר ואז אאלץ גם לוותר על לימודי שהיוו כמו חמצן עבורי. זה יגבה ממני מחיר מאד גבוה. למה הוא עושה לי את זה? למה הוא לא מתחשב? תחושת מירמור וכעס.

בעודי יושבת ומתבוססת בזעמי וסוחפת את כולן בחדר איתי נעמדה מולי מורתי ובקול צלול והחלטתי פסקה” דיי!” נהיה שקט. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שמשהו עמד מולי במצב כזה שבו אני כמו אש. הבטתי בה וניסיתי להתנגד והיא המשיכה בנחרצות “מספיק תראי כמה סבל את גורמת לעצמך , את מתנהגת כמו קרובן” דממה. היא צודקת! אני מתנהגת כמו קורבן. אני קורבן.                                             קורבן של השפעת הסביבה בה גדלתי ואמונותיה, קרבן של בן זוגי כשאני מאפשרת לו לנהל אותי ממקום של אשמה וביקורת, קורבן של עצמי! מנסה כל הזמן לעבוד בסטנדרטים גבוהים שהצבתי לעצמי, מספרת לעצמי איך הדברים אמורים להיות.

אני מאיה. אני אשליה.

הפכתי להיות האשליה של עצמי ומאז אני מזינה את המקום הזה בכל מיני צידוקים וסיפורים.

באותו ערב חזרתי הביתה ובחיוך הודעתי לו שאין בעיה בכלל שיסע .רק שידאג שתהיה בייביסיטרית 2 ערבים בשבוע.

הלימודים פקחו את עניי וחידדו את התובנה של “קורבן באשליה” ככל שהתקדמתי בלימודיי הבנתי את ההתנהלות הקורבנית , מאפה היא באה וכיצד לפרק אותה., הבחירות בשם ההטבעות שקיימות בי מגיל צעיר ורצון לנשוא חן ולקבל אישור. הניתוק שנוצר בתוכי מהאני האותנטית שלי.

באותו ערב מאיה התפקחה מהאשליה.

 

 

 

 

עוד מהבלוג של אלה מתחילה

תצוגה מקדימה

חתונה לבנה.

יום הנישואין הראשון שלי כגרושה. הייתי בטוחה שהוא יחלוף לידי, עוד תאריך. דאגתי למלא את היום שלי עד אפס מקום בעבודה, פגישות,חברים, לימודים. כולה תאריך, חסר משמעות. אם...

תצוגה מקדימה

טריינספוטרית

עומדת על הרציף מחכה שתגיע רכבת, אוחזת בכל יד ילד. בראש רצה לי הסצנה מהסרט "טריינספוטינג", כשהוא מדבר על הבחירות שלנו בחיים..."choose a life". מתבוננת במתרחש על הרציף ותוך כדי המתנה תוהה לעצמי באיזו נקודת זמן בדיוק בחרתי לשים את כל...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

ילדים שלי.

  בתוכי מתחוללת מהומה. בליל של רגשות, מחשבות,פחדים. פתאום נעלם לו השקט שהיה ונכנסו להם המון רעשים. אתמול התיישבתי על הספה וכמו משקולת כבדה נחתה על ליבי :"מה יהיה הסוף שלי? לזה נגזרו חיי? לעבוד ולחיות מהיד לפה ולג'נגל את...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה