הבלוג של אילנית דה פריס

גלוריה ואני

עדכונים:

פוסטים: 4

עוקבים: 1

החל מיוני 2018

גלוריה במונולוג חושפני על אהבת חייה. האהבה לאסתטיקה, לפרטים הקטנים ולאופן בו הסביבה שלנו מאורגנת.

12/07/2018

פסססט… היי… את!

כן, כן, את.

שמת לב שאנחנו חולקות אהבה גדולה?

אהבה לאסתטיקה, לפרטים קטנים, לאופן בו הסביבה שלנו מאורגנת. המילה עיצוב אפילו לא מתחילה לתאר את האהבה הזו.

זה משהו פנימי הרבה יותר, משהו שהוא חלק אינטגרלי בתוכנו, שגדלנו לתוכו עד שכבר ממש לא הייתה לנו ברירה אלא לחיות אותו.

גם את, כמוני, רואה בבית שלך את המיקרוקוסמוס של היקום שלך, של הקיום שלך.

את מסתכלת על חברות שלך, על אמהות בגן או בבית הספר, על קולגות,

אלה שמבחינתן מספיק שהחלל מסודר ונקי. מספיק שהבד של הספה יהיה מהסוג שדוחה כתמים.

הן עדיין קונות סלון של ספה ושתי כורסאות תואמות, מקסימום בצבעים הפוכים.

את מסתכלת עליהן ושואלת את עצמך מה ההבדל בינך לבינן. איך זה שאת רואה בעיצוב ערך, לא משנה אם הוא עליון או תחתון? הסביבה

שלך, מבחינתך, משקפת את כל הווייתך. היא משתנה איתך, נעה, מתפתחת.

 

אני רואה בעינייך את האהבה, את הערגה הזו לספת הקטיפה בצבע אוקר עם הקפיטונאז’ שלוקח אותה כמה עשרות שנים אחורה. את היד שמושטת רק להרגיש

את עלי הזהב שמזדקרים ממנורת הלילה המעוצבת בצורת דקל כמו שמעולם לא ראית כמותה.

אני רואה כי אני מכירה את המבט הזה. אני מכירה את הערגה הזו.

אני חיה אותה יום יום, שעה שעה.

לבי יכול להחסיר פעימה למראה מזוזה שעוצבה מחומרים אפריקאיים טבעיים בגוונים של שחור וזהב. באותו רגע אני יודעת שדיירי הבית הזה, שאת משקוף

הדלת שלו מעטרת אותה מזוזה שעשתה עלייה לארץ הקודש, לא בוחרים בדבר כלאחר יד. ברור לי שכשאכנס אל ביתם, אגע בחלק מהם,

בחלק מליבם. כשעיניי ינוחו על פריטי הריהוט שבחרו, על פריטי האמנות שתלו ועל הצבע בו צבעו את קירות ביתם, אני אכיר אותם עוד לפני שאדע מיהם.

 

זה עניין של טעם, על טעם ועל ריח אין להתווכח. ברור שאנחנו מכירות את כל אלה, אבל אסתטיקה אינה עניין של טעם. היא עניין רוחני של ממש.

את מבינה אותי נכון? ממש כמו שאני מבינה אותך.

כשאת נכנסת בשערי מבצרי, צועדת נפעמת אל תוך החלל שלי, כאילו הגעת לגן העדן של אמנות עיצוב הבית. כאן, את מרגישה,

הלב שלך יקפוץ מחזך מרוב התרגשות בכל מפגש עם יצירת אמנות חדשה. אצלנו אין דבר כזה “כמה כריות לספה”, או “משהו לתלות בחדר השינה”.

אצלנו לכל חפץ יש נשמה, וכל רהיט מביא איתו סיפור שלם – סיפור משלו וסיפור שאנחנו תפרנו עבורו.

חיבור כזה בין אנשים הוא לא מובן מאליו, במיוחד בגילינו (בכל זאת כבר בת 8) ועכשיו משמצאתי אותו אני מתכוונת להשקיע בקשר, לטפח אותו.

אז אם יש משהו שאת יכולה לסמוך עליו זה שאני אהייה פה גם בפגישה הבאה שלנו.  את מה שאני מתכננת לנו, את לא תרצי להפסיד.

עוד מהבלוג של אילנית דה פריס

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

אחוזת בית 1

היי. מונדי. גלוריה מונדי. כמעט בת 8, אבל כבר לגמרי מעוצבת בנפשי. יושבת לי בדרום הבוהו-שיקי של תל אביב, בקומה התחתונה של בניין באו-האוס, הממוקם למרגלות גורד השחקים הראשון בעיר והמגדל הגבוה ביותר באסיה עד 1968, הלא הוא מגדל...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

מישמ'דברת

כבר כמעט שנה מאז שהבנתי שאני רוצה לדבר יותר. לחשוף יותר מעצמי.  להשמיע את קולי, להעביר את משנתי, לשתף את ערכיי- או בקיצור- לנסות להשפיע במקום הזה בו האמונות שלי נתקלות במציאות והמציאות לא לגמרי לרוחי. וזה לא שלגמרי...

תגובות

פורסם לפני 2 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה