הבלוג של Ging

Ging's blog

סוערת, צוחקת, רצה, מתעצבנת אבל נרגעת מהר, כאן עכשיו ומיד, זה או זה- מה עדיף לא יודעת להחליט,לא יכולה כן יכולה , החלטתי אז זה יקרה,ותעזבו אותי בשקט...

עדכונים:

פוסטים: 20

החל מינואר 2013

לו יכולתי להתחיל את הבוקר ביקיצה טבעית ,החיים היו דבש של ממש. אבל מחלת הריצה הפכה אותי מציפור לילה לכזאת שקמה (כמעט) עם קריאת התרנגול. לקראת מירוץ תנך-תשח חלק ראשון.

24/05/2013

נתחיל בוידוי: אני ו”השכם בבוקר” לא חברים. למעשה, אם הייתי יכולה להתחיל את הבוקר ביקיצה טבעית החיים היו דבש של ממש. אז מה לי ולשעונים שמצלצלים ב 4:30 בבוקר?
מחלה קשה זו הריצה. מהרגע שמתחילים קשה מאד להפסיק ועם נחיתתו של הקיץ במלוא עוצמתו האפשרות הנותרת היא ריצה בבוקר מוקדם, או בערב למי שמסוגל אחרי עבודה (רשמית), עבודה בבית (נוותר על תיאור ה “יש שלושה ילדים, בן זוג שיחיה, ערמות כביסה בלתי נגמרות” וכו’ וכו’) ושלל מחויבויות אחרת.
אז רצים בבוקר ובשלושת השבועות האחרונים, בכל ששי ב 6:00 בבוקר, רצים במסלול שונה באיזור לטרון-ירושלים לקראת מירוץ תנ”ך-תש”ח (האח הקטן של “הר לעמק”). לקראת המירוץ התקבצנו לנו כמה רצים ויש לנו קבוצה! וכבר ביום רביעי מתחילים לפוצץ את הווטאסאפ באיזה מסלול בוחרים- הארוך/הקצר, השני או הראשון , מי לוקח ומי מחזיר ומי מביא פיצוי על על איחור בלתי סביר (של 5 דקות )
השבוע, לאור החום הצפוי והמסלול האתגרי והבלתי שפוי הרוחות רחשו יותר מתמיד. ללכת על זה או לא? כמה זמן ייקח? 6 זה לא מאוחר- אולי נקדים? ואולי מסלול מהשבוע שעבר?
ובסופו של דבר ועניין, התייצבנו כולם בזמן במסילת ציון והתחלנו את דרכנו לכיוון שמורת המסרק בריצה בדרך בורמה. מה אומר ומה אגיד? את כל המסלולים אהבתי, כולם היו בניי אבל כאן מדובר בבן חורג. לפני שהספקתי להבין מה קורה מצאתי את עצמי רצה בעליה תלולה בדרך כורכר. עליה בלתי נגמרת. מזג האויר היה לגמרי לטובתנו ורוח קרירה נשבה והנוף היה יפה ומרשים אבל שרירי התאומים, אוי התאומים, נתנו לי להרגיש את קיומם. לראשונה מאז התחלתי לרוץ “בחוץ” (9 חודשים. היום כנראה היתה הלידה?) מצאתי את עצמי הולכת חלקים מהמסלול. שונאת את העובדה הזאת וכועסת מאד על עצמי. אבל פשוט לא יכולתי אחרת….אני רואה (או בעצם לא רואה) את אלו שהשאירו אחריהם אבק או יחידי הסגולה שמדלגים בקלילות וזה עוד יותר מתסכל. להיות זנב לאריות כנראה לא בשבילי…כזאת גרועה וחלושה אני? מה נהיה?. עוצרת בכל נקודת מים וממשיכה וממשיכה ואז פתאם 500 מטר של ירידה וסוף המסלול…זהו? נגמר?
7.4 ק”מ. רובם המכריע בעליה. כמחצית מהעליות הן עליות תלולות. נקודות נוף משגעות. סימון וארגון נהדר. ברור שאמשיך להגיע..

תמונה בחסות צלם הבית עומר מנוס https://www.facebook.com/ZalamHabayit

עוד מהבלוג של Ging

תצוגה מקדימה

לא על הלחם לבדו

תמיד הייתי קצת מלאה. "במקומות הנכונים" או לא, זו כבר שאלה סובייקטיבית. בעיני זה היה לא. אבל להודות על האמת, למעט חוף הים שגרם לי מבוכה מסויימת זה לא הפריע לי מעולם. טוב, אולי "מעולם" זו אמירה קצת גורפת. היו רגעים שהסתכלתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מה קרה, מלחמה?!

המירוץ הולך ומתקרב והגענו למסקנה ב"ספידיעין" שאין מנוס מלהעלות על מדי א' ולהיפגש כולנו יחד על כוס קפה, עוגה או בירה או הכל ביחד.. אז יש מירוץ ויש כמעט רצים. כמעט- כי ברגע האחרון מישהו ביטל. שזה יטריד אותנו? אחרי הכל, "יהיה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

30 יום של מסע בזמן- לנצח את השומנים...

אני כמעט מתפתה להתחיל עם השורה התחתונה ולספר כמה קילו שומן הורדתי ב 6 שבועות, אבל אם אני אתחיל משם יש סיכוי שתנטשו אותי כבר בהתחלה. אז אני לא לוקחת סיכון. נשאיר את זה לסוף. אז לקוראי הבלוג הקודם שלי – ...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה