הבלוג של גיל שלו

gilshalev

מרוקאי לבן. בלי כיפה, עם זקן. לא שונא, רק אוהב. מבלבל ת'אויב. לא ימין ולא שמאל. ללא "צד" בגדול. לא שייך למרכז. לא עומד למכרז. עם מקלדת ביד. וסיגריה בצד. לא חרד מהשם. מאמין ונושם \\ הארכיון בתהליכי עדכון!

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מספטמבר 2015

(פורסם לראשונה ביולי 21, 2014)

שלום (מותר לחלום, כן?),

בואו נשים כמה דברים על השולחן, לפני שנתחיל ממש לדבר.

(עוד לפני כן אדגיש – מכיוון שהדיון לוהט, ולאנשים יש נטיה לא לקרוא כל מילה, ולעיתים לפרש משפטים פשוטים בצורה לא נכונה, בפוסט הזה, אנסה להיות קצת יותר נודניק מהרגיל, ולהדגיש כמה דברים שאולי, בימים רגילים לא היו צריכים הדגשה. עמכם הסליחה.)

דבר 1

אריאל שרון אמר פעם

“אני אכן חושב שמלחמת לבנון הייתה מהמוצדקות במלחמות ישראל.”

צודק. מלחמת העצמאות ויום כיפור אולי היו המוצדקות ביותר, אבל מלחמת לבנון הראשונה, כמו גם “עמוד ענן”, “עופרת יצוקה”, וממש כמו “צוק איתן” היו כולם בעלי צידוק. ממש כמו שאומרים המסבירים למיניהם – לא יתכן שמדינה ריבונית תשב באפס מעשה, בעוד ממטירים (או מטפטפים, או איזה דימוי שתרצו למילה “יורים”) טילים ורקטות על תושביה. פעם זה היה קריית שמונה ואצבע הגליל, ופעם זה שדרות וישובי עוטף עזה, ופעם זה אפילו מקומות באמת חשובים כמו גוש דן.

אז אומר זאת בצורה הכי ברורה – פעולה כנגד חמאס, ונגד כל מי שמנסה לפגוע בנו היתה ונשארה מוצדקת.

דבר 2

אני ממשיך לעקוב בדאגה מאוד גדולה אחרי ה”דיון” ברשת, ואחד הדברים שכנראה מאוד מטרידים את הטוקבקיסטים מצד ימין הוא ש”אנשי השמאל” אינם יוצאים כנגד חמאס, “אינם מבינים” שחמאס הוא ארגון טרור שרוצה להרוג את כולנו, “לא קולטים” שהחמאס לא מעוניין בשלום.

אז אומר זאת בצורה הכי ברורה – חמאס הוא ארגון טרור רצחני, ציני, אכזר. החמאס רוצה להרוג את כולנו (ואני מתכוון ליהודים, לא רק לישראלים). החמאס אינו מעוניין בשלום עם ישראל. יותר מזה, החמאס מתאכזר אל בני עמו, מדכא ומשפיל את הפלשתינים והוא ארגון מושחת שמונע מהעם הפלשתיני את האפשרות להתפתח כלכלית וחברתית.

דבר 3

נקודה מאוד רגישה. אני לא מעוניין להציב מספרים כאן. גם בגלל שלא חשוב אם חייל או אזרח אחד נפגע, או מספר גדול יותר. הרג ישראלים כואב. כואב מאוד. כואב יותר מכדי תיאור בנאלי במילים. כל חייל שנשלח על ידי המדינה ראוי לכבוד. ימין או שמאל, החייל לא קובע מדיניות ולא ראוי לאף מילת גנאי משום צד. החייל מגן בנפשו ובגופו על האזרח. כשחייל נהרג בקרב, אין קשר לפוליטיקה. זה כואב לנו פיזית. אתם מכירים את ההתכווצות הזו בחזה. אזרח ישראלי שחי את היומיום ונפגע הוא קורבן של שנאה ותוקפנות של ארגון טרור. זה לא נסבל ולא מקובל ובגלל זה, יש את הצידוק למלחמה בטרור.

אני חושב שאמרתי את זה בצורה הברורה ביותר שבאפשרותי.

דבר 4

עוד נקודה שההסברה מנסה להעביר. עוד דבר שטוקבקיסטים רבים טוענים ש”אנשי השמאל” לא מבינים הוא, שצה”ל הוא הצבא ההומני ביותר בעולם, ושהוא נלחם כנגד ארגון שמשתמש באזרחים כמגן אנושי.

אומר זאת בצורה הברורה ביותר שאוכל – אם יש דבר כזה “צבא הומני” – קוראים לו צבא ההגנה לישראל. מטרת צבא (כל צבא) היא להילחם למטרה זו או אחרת. הרשו לי לומר שמלחמה איננה דבר הומני. אבל בתוך הרשע הזה שנקרא מלחמה, אין ספק בכלל שאין צבא בעולם שעושה יותר מצה”ל על מנת למזער פגיעה באזרחים. יותר מכך – כשמסתכלים על איזור הלחימה בו הוא נאלץ לפעמים לפעול, אין לכך תקדים בהסטוריה האנושית.

אוקיי.

נדמה לי שהבהרתי את דעתי לגבי כמה נקודות מרכזיות בצורה הברורה ביותר. עכשיו זמן השאלות, כי למרות השמועות השקריות, לא הכל שחור ולבן בעולם בו אנו חיים, ולו רק מהטעם שמאכלסים אותו אנשים.

השאלות כאן, בחלקן הגדול, אינן רטוריות (אנסה להיות ברור לגבי זה בהמשך), אז אתם בהחלט מוזמנים לנסות לענות עליהן. פה לא מצנזרים שום דבר חוץ מעידוד בוטה של גזענות או אלימות.

שאלה ראשונה

גם המלחמה המוצדקת ביותר אמורה לשרת מטרות. המטרות הן בחלקן טקטיות, אבל חשובות מהן – מטרות אסטרטגיות. כאלה שלפחות לטעם מוביליה לא יכלו להיות מושגות ללא הפעולה הצבאית. במילים אחרות, המלחמה הזו תיגמר. בסופה יכולים להיות הרבה תרחישים, אבל הרשו לי לשער באחוזי ודאות גבוהים מאוד שגם מדינת ישראל תישאר קיימת, וגם חמאס לא ייעלם מפני האדמה.
אנחנו הרי לא משווים בינינו לבין הנאצים ימח שמם. אז אני מרשה לעצמי להניח שאף אחד מאיתנו לא מתכוון למחוק עם מעל פני האדמה. ולכן הפלשתינאים היושבים ברצועת עזה (ביניהם רבים שאינם אנשי חמאס) לא הולכים להיעלם מחר.

לאן פנינו מועדות? מה הצעדים הבאים אחרי שהתותחים ישקטו?

שאלה שניה

חמאס הוא ארגון טרור. כל האמור למעלה עדיין תקף לגביו גם אחרי המלחמה. בואו ניקח צעד אחד קדימה ונשאל את עצמנו – אפילו אם צה”ל יחסל את כל אחד ואחד ממנהיגיו וחייליו. מה אז? החמאס הרי, אינו רק אנשים אלא גם אידאולוגיה. אידאולוגיה של שנאה. אם נהיה כנים עם עצמנו, אין אפשרות “לחסל את החמאס” כמו שליבנו אולי רוצה. ניתן להכות בו קשה (וצה”ל עסוק בזה עכשיו).

בראש המדינה והצבא עומדים אנשים שמבינים דבר או שניים באסטרטגיה, ביטחון, וכו’. מי יותר ומי פחות.

מתוך הנחה זו, ניתן לצפות שהם מבינים את הנקודה הזו, לא?

האם אחרי שהנחנו את זה, לא נראה שאולי מעבר לצידוק המוחלט שבפגיעה בקמים להרגנו, יש עוד סיבות שאנחנו לא מודעים להן? אולי לגבי עיתוי המלחמה? אולי בדיעבעד בתנאי הפסקתה? אני לא שואל את זה מתוך ידיעה ברורה, אבל אני חושב שכדאי לזכור את השאלות האלה, ולעקוב אחרי ההתפתחויות.

שאלה שלישית

אני מאמין שבפוסט הזה (אם לא באין ספור שיחות בעבר) הצלחתי להדגים שלא הכל שחור או לבן. השמאל מורכב מקשת רחבה של דיעות, החל ב”זועביז” וכלה ביחימוביץ’. כך גם הימין ממרזל-פינת בין גביר ועד ביבי בואכה לפיד. מי שייטרח לבדוק, יגלה לתדהמתו שהדבר נכון גם בתוך הציבור הערבי-ישראלי כמו גם הפלשתינאי היושב בעזה ובגדה. אז בואו נחליט שמפסיקים לתייק אנשים ל”שמאל”, “ימין”, “ערבים”… בואו נחליט להתמודד עם דעות של אנשים, ונקבל שיש כאלה ששונות (לפעמים עד כדי להכעיס) משלנו. הרי כולנו מכירים את “הערבי הטוב” ואת ה”ימני שהוא דווקא בסדר”. אפילו את “החרדי שדווקא הולך לצבא” ורחמנא ליצלן – “השמאלני שמאמין בזכות הקיום שלנו בארץ”.

השאלה המתבקשת היא – ביום שאחרי שוך הקרבות מול החמאס. איזו ישראל אתם מעוניינים לראות?

שאלה רביעית

הסכמנו שצבא ההגנה לישראל (שימו לב “ההגנה”) עושה מאמצים חסרי תקדים להימנע ככל האפשר במסגרת הלוחמה מפגיעה באזרחים. ובכל זאת, מספר גדול של אנשים שאינם לוחמים נפגע. אפשר להסתכל על זה בכמה צורות.

השאלה – האם אנחנו לא מספיק גדולים כדי – לכל הפחות – לא לתקוף כל אדם שמביע עצב על מות אזרחים?

אני לא בא בקריאה לעמוד דקת דומיה. לא מציע לשתול יער. לא מציע לקרוא לאף אחד על שם ילד מת בעזה. אלוהים יודע שכואב לנו על מתינו. אני בסך הכל תוהה אם זו לא קצת קשות לב (שלא מתיישבת אצלי עם אופי העם היהודי) לתקוף שוב ושוב כל סלב, או אישיות זו או אחרת שמעיזים להביע תקווה שילדים יפסיקו למות פה.

הנה שאלה רטורית – עד מתי אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?

אני משאיר אתכם עם השאלות. מעניין מאוד לדעת מה התשובות של כולם, אז תרגישו חופשי ממש פה למטה.

שני חלקים קטנים מתוך תפילת העמידה, שכדאי לשנן:

אֱלֹהַי נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן

אמן.

גיל שלו

פוסטים באנגלית – www.gilshalev.com

עוד מהבלוג של גיל שלו

תצוגה מקדימה

במה נשאר להאמין?

בהשראת הפוסט המצויין של  עדי שרף-ג'יבלי שגרם לי לנסות ולזקק כמה מחשבות על אמונה. לאו דווקא אמונה בהקשר של דת, אלוהים וכו' אלא אמונה פשוטה כמשמעה. לא מזמן יצא לי לצפות בסרטון TED...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

לטפו לי את האגו

בואו לטפו לי נא את האגו, בגוונים שונים של ורוד אל תבחלו במילים בעשות כן, כי אין לתהום תחתית רק בור בואו טפחו לי נא את האגו, בעדינות וביסודיות אל תחשבו, עשו כן, כי החלל ריק שחור בואו עסו לי נא את האגו, קצת שמן טוב...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

רעש לבן \ השקר

בהתגנבות יחידים, בחסות החשיכה לאור היום, בתוך ים של מילים הוא יגיע, לבושו מרופט צל זקן וסכין לחיתוך מצב רוח. מתוך מסך עשן של השקר יבליח לו כך והלהב חד יעביר את המסר. על גבי הנייר ובחלל האוויר במסווה של רעש לבן בלי הסוס,...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה