הבלוג של גיל שלו

gilshalev

מרוקאי לבן. בלי כיפה, עם זקן. לא שונא, רק אוהב. מבלבל ת'אויב. לא ימין ולא שמאל. ללא "צד" בגדול. לא שייך למרכז. לא עומד למכרז. עם מקלדת ביד. וסיגריה בצד. לא חרד מהשם. מאמין ונושם \\ הארכיון בתהליכי עדכון!

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מספטמבר 2015

שלום לכם.

הרבה זמן לא כתבתי בעברית מכל מיני סיבות שונות ומשונות. ובכל זאת – כמאמר המשורר “רק מילה בעברית חודרת אל עורקיי, אל נשמתי“. בעקבות דיון פייסבוקי טיפוסי וכמה מיני-תובנות שאני מקווה שאצליח לזקק מעל דפים אלה, החלטתי שהגיע הזמן.

לפני זמן מה הייתי בסדנא שארגנה החברה שבה אני עובד. היה מעניין, אבל מאוד לא קשור למה שברצוני להגג עליו. במהלך אותה סדנא, לשם הדגמה של דבר מה זה או אחר, המנחה תיאר תרחיש שבו אנחנו מותקפים ע”י אריה (או לביאה, או נמר, או משהו גדול עם שיניים) והשאלה שלו היתה “מה קורה לנו בגוף באותם רגעים? לאן לדעתכם הולך הדם?

היה לי הרבה יותר מדי זמן לחשוב על זה (כי לא באמת תקף אותי אריה, או לביאה, או נמר, או משהו עם שיניים) ולכן חשבתי “למוח”. כי ברגעים כאלה כדאי להיות קרי רוח ומחושבים. <הכנס צליל של פעמון רועש>. הרי בזמן שאנחנו תחת מתקפה הנטיה המיידית שלנו היא – כל תלמיד שנה א’ לפסיכולוגיה יודע – הילחם או ברח. איך אומרים - יצאתי טמבל. כשהמזגן עובד וכוס קפה ביד, הרבה יותר נוח לחשוב. כשאריה שואג לכיווננו, הדם זורם כמובן לרגליים ולידיים, כדי שנוכל לעשות אחת משתי הפעולות - להילחם באריה, משל היינו בר כוכבא, או לברוח קיבינימאט.

אחת הדרכים הבדוקות להשתיק ויכוח, לנטרל ביקורת ולהשליט קצת שקט מחשבתי היא כמובן - ליצור מציאות שבה לאיש אין זמן, חשק או “פניות נפשית” (סליחה על המילה) לכך. ומה הכי טוב – ובדוק – ליצירת מצב זה? התשובה היא כמובן מלחמה.

לצערי, אין מאחד חזק כל כך כמו אויב משותף וקצת עצב עמוק.

מאיפה נובעת האחדות הזו? תגידו מסולידריות חברתית שמושרשת לה עמוק בנימי העם היהודי לדורותיו. עם שתמיד נרדף (“שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו“) אבל תמיד נופל על הרגליים, אפילו אם כדי ללקק את הפצעים.

ועם כל זה אני אסכים, כי כך היה תמיד. משואה לתקומה (מאוד אקטואלי – בלי כוונה).

הפוסט יכול היה להמשיך ולהתעמק בסוגיה הספציפית הזו, אבל כסיכום ביניים אומר כך – כבר הרבה זמן שלאף אחד אין באמת זמן לחשוב על דברים שמעבר להישרדות. ואני לא מאשים איש בכך שהוא מעדיף לחשוב על בטחונו ובטחון משפחתו, על מצבו הכלכלי ועתידו, לפני שיקדיש מחשבה לדברים שמעבר.

מהמשפט האחרון אני לוקח את הסייפא – מה שמעבר. אני מאמין שיש הרבה מאוד דברים שמעבר, ורובם ככולם תורמים רבות למצב שקוראים לו – הסטטוס קוו. קרי – מצב הלחימה האינסופי. אני מאמין שזה הרבה יותר רחב מהטיעונים הדי רדודים ש”הערבים לא רוצים שלום” לבית הסו-קולד ימין וה”ישראל לא רוצה שלום” לבית הסו-קולד שמאל. זה הויכוח היחידי שמותר במקומותינו. ולמה? כי הוא ויכוח עקר. מי מכם לא רוצה לחיות בשלום? איזה בן אדם לא רוצה שקט נפשי? מיהו בר האנוש שלא רוצה עתיד ורוד? אז כמובן יבואו ויאמרו – “הכל פוליטיקה“. אבל גם זה יחסית רדוד. יש רבדים הרבה יותר עמוקים לכל אספקט בקיום שלנו.

אבל למי יש זמן לזה? למי יש “פניות רגשית”?

ופה, באה תשובה בפייסבוק שאולי זיקקה אצלי את ההבנה שבאמת… אולי בגלל שאני כבר זמן מה נמצא (פיזית) מחוץ לאיזור הסכנה.

ולא מפני שאני לא יודע להעריך את הסכנה. גם אני רצתי למקלט, גם משפחתי שעדיין נדרשת לכך. לא אי הבנת הסכנה, כי אם אותה ההבנה. ההבנה שהסכנה כולאת אותנו במצב תמידי של “הילחם או ברח”.

די ברור אם כן, שאכן ישנה השפעה די גדולה לכך שאיני נמצא תחת איום טילי החמאס. המנגנון של הפחד (שהוא פחד מ-ו-צ-ד-ק) אינו פועל עלי, ולכן אני מרשה לעצמי להגג. וכשאני מרשה לעצמי להביט אל מחוץ ל”כלא המנטלי” בו ישבתי, אני יכול להרשות לעצמי לשקול את הדברים לעומקם. אני בטוח שיש עוד רבדים אליהם לא הגעתי, ואני גם די בטוח שאין לי מונופול על האמת. אני יודע שמה שאני מאמין בו הוא לא יותר מהאמונה הפרטית שלי. אבל אני חושב שלא הייתי מגיע לזה מבלי לשחרר את עצמי מהבור הזה.

כל זה לא אומר כלום לגבי צדקתי. קטונתי מלשפוט איש.

דברים שרואים משם לא רואים מכאן – ולהיפך. אבל אם נרשה לעצמינו להביט מחוץ למה שנראה לנו כמציאות חיים, ניתן לראות לפחות דבר אחד עליו נוכל כולנו להסכים – שיש דברים שאנחנו לא רואים.

וזהו להיום.

נשתמע בקרוב.

גיל שלו

פוסטים באמגלית – www.gilshalev.com

עוד מהבלוג של גיל שלו

תצוגה מקדימה

במה נשאר להאמין?

בהשראת הפוסט המצויין של  עדי שרף-ג'יבלי שגרם לי לנסות ולזקק כמה מחשבות על אמונה. לאו דווקא אמונה בהקשר של דת, אלוהים וכו' אלא אמונה פשוטה כמשמעה. לא מזמן יצא לי לצפות בסרטון TED...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

לטפו לי את האגו

בואו לטפו לי נא את האגו, בגוונים שונים של ורוד אל תבחלו במילים בעשות כן, כי אין לתהום תחתית רק בור בואו טפחו לי נא את האגו, בעדינות וביסודיות אל תחשבו, עשו כן, כי החלל ריק שחור בואו עסו לי נא את האגו, קצת שמן טוב...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

רעש לבן \ השקר

בהתגנבות יחידים, בחסות החשיכה לאור היום, בתוך ים של מילים הוא יגיע, לבושו מרופט צל זקן וסכין לחיתוך מצב רוח. מתוך מסך עשן של השקר יבליח לו כך והלהב חד יעביר את המסר. על גבי הנייר ובחלל האוויר במסווה של רעש לבן בלי הסוס,...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה