הבלוג של גיל מרטנס

gillmertens

אחת שאוהבת. והרבה. בבלוג כאן אנסה לשתף אתכם באחת האהבות הגדולות שלי - ספרים. עוד עלי? מוזמנים לבלוג שלי "רובע צפון מזרח" - http://www.rovazm.co.il/ וגם לבלוג האישי החדש שלי - http://www.gillmertens.com/

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מאוקטובר 2012

הגיבורות האחרונות שקראתי – איטלקיות בעלות תעוזה, שונות ומיוחדות כל אחת בדרכה, היוו פתיחה לא פשוטה בכלל ללנה דנהאם. האם היא תצלח אותה?

04/12/2014

4210017261b

נשים חזקות ליוו את השבוע האחרון שלי. גם בספרים וגם בחיים. אבל כאן המקום לספר על הספרים.

התחלתי עם המיילדת מונציה. הספר הזה יכול היה להיות רומן היסטורי גדול, אילו רק היה מעובה בעוד כמה שכבות. משהו בכתיבה נדמה לי לעיתים פשוט מדי, כמעט דוקומנטרי. מדובר בספר מעניין, על יהודייה פורצת דרך באיטליה של לפני 500 שנה, מיילדת אמיצה שלוקחת על עצמה החלטות הרות גורל. על פניו, יש בו את כל מה שרומן היסטורי טוב צריך. אבל רק על פניו. הייתי מתבלת את הספר קצת ביכולת הכתיבה של פיליפה גרגורי, שיודעת טוב מאוד איך להכניס אותנו לאווירת תקופה, עם תיאורים נהדרים – אולי אז היה יוצא מזה רומן היסטורי ראוי באמת. אפשר לקרוא, ללמוד קצת על הגטו היהודי במאה השש עשרה, ואפילו ליהנות.

המשכתי עם גן המכתבים. בעיני מדובר על רומן היסטורי ברמה אחרת לגמרי. ברומן הזה נפגשים שני גיבורים בשלהי מלחמת העולם השניה. כל אחד מנסה להחלים מהטרגדיה שפקדה אותו. האחת היא צ’לנית מורונה, שהצטרפה למחתרת. האחר הוא רופא מפורטופינו שאיבד יותר מדי. הם נפגשים כמעט במקרה וסיפורם מתגלה בפנינו נדבך אחר נדבך. מתגלה ולא מרפה. הרבה כאב יש פה, אבל גם יופי. ברומן הזה יש את התמהיל המושלם עבורי – גיבורה רגישה, היסטוריה, רומנטיקה, מוזיקה וספרים. כשהבליחו אזכורים לנסיך הקטן הבנתי שהספר הזה כבר לא יכול לאכזב. וכך היה.

ואז הגיעה אלי לנה דנהאם עם ספרה האוטוביוגרפי. אני מודה שלאחר אלודי מגן המכתבים היה לה קצת קשה. כבר בפרק הראשון הבנתי שמדובר בבחורה פרובוקטיבית, שנונה, שונה, בעלת תעוזה, חוסר טאקט משווע וטעם ממש גרוע בלבוש. אז למה בכל עמוד שני צריכה להופיע המילה ואגינה? רק אותי זה הפסיק להצחיק כבר בפעם השניה?

אני לא מכירה את הסדרה “בנות”. נעצרתי לי אי שם בתחילת שנות האלפיים עם סקס והעיר הגדולה בכל הנוגע לסדרת בנות. אבל הבנתי שמדובר בסדרה מעניינת. האם לא היה כדאי, לנה, לדבר קצת פחות על עצמך וקצת יותר על היצירה שלך? ואולי בעצם היא עושה זאת מתישהו במהלך הספר. אני אישית פרשתי בסביבות עמוד 50…

המיילדת מונציה – רוברטה ריץ’. מאנגלית : סמדר מילוא.

לא כזאת – לנה דנהאם. מאנגלית: יעל אכמון.

הוצאת כנרת זמורה ביתן.

גן המכתבים – אליסון ריצ’מן. מאנגלית: ניצה פלד.

הוצאת פן, ידיעות ספרים.

והשיר? מוקדש דווקא לגיבורה האחרונה…

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של גיל מרטנס

תצוגה מקדימה

כוחה של ספרות יפה

הספר של לואיזה מיי אלקוט הזכיר לי מה אני אוהבת כל כך בספרים. כמה כוח יש באיפוק. כמה כוח יש בכתיבה אינטיליגנטית ועדינה. כמה כוח יש ביכולת לשמור סודות מהקורא, ולגלותם לאט...

תצוגה מקדימה

שנה חסרת שיפוטיות בירושלים

אחד הנושאים שלאחרונה מעסיקים אותי הוא השאלה כיצד אני יכולה להימנע משיפוטיות יתר. כן, אני יודעת שזו שאלה כבדה, ותשובות עליה יכולות להעסיק אדם במשך חיים שלמים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה