המילים המאופקות של נערת הדואר

מה אפשר לכתוב על שטפן צוויג שעדיין לא נכתב? החלטתי לכתוב על הספר שתורגם לא מזמן, ופתאום קיבלתי רגליים קרות. אבל אנסה בכל זאת…

שטפן צוויג מתאר בעדינות ובאיפוק את קורותיה של כריסטינה, צעירה שכל עולמה הוא טיפול באמה החולה ועבודתה כסייעת דואר בעיירה קטנה באוסטריה. הרומן מתרחש לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהמצב הכלכלי לא מיטיב עם רצונות לפרישת כנפיים. חייה של כריסטינה מתנהלים בעצלתיים, עד שדודתה העשירה מזמינה אותה להתארח עמה ועם בעלה במלון פאר בשוויץ. שם נפקחות עיניה, שם נפשה מבקשת לפרוש כנפיים. האם היה כדאי לעיניה להישאר עצומות?

כריסטינה קבלה הצצה קצרה לחיי המעמד העליון. הציצה ונפגעה. לתמיד.

האם פתיחת התודעה שלנו לדברים שלא היו ידועים לנו (סוגיה שלאחרונה דנים בה לא מעט), היא בהכרח חיובית? האם היא מתאימה לכולם? האם באמת אנשים שגדלו למעמד מסוים יכולים לצאת ממנו? ואם כן – כמה מתוכנו באמת יכולים? ואיך? שטפן צוויג דן בנושאים אלו כבר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. ניו אייג’? זה לא היה מרשים אותו. סדנאות של אלון אולמן ודומיו המבקשות להפוך אותנו למנצחים? הצחקתם אותו. מדפים שלמים של ספרי עזרה עצמית? הוא לבטח מתהפך בקברו.

את כריסטינה זה לא היה מצחיק. לאחר שהיא טעמה מחיי הזוהר, היא מקבלת מראה כל כך שחורה על חייה האפורים שהיא כבר אינה מסוגלת לסבול אותם. האם זה יגרום לה לשנותם? ומה ביכולתה לעשות?

את ההתמודדות שלה מתאר צוויג בצורה כל כך יפה, עדינה וחודרת ללב, שגם אם תרצו, לא תוכלו להישאר אדישים למולה. הספר הזה ממחיש, מעבר לסוגיות הברורות שהוא דן בהן (בין השאר – ערך הכסף, נפש האדם והגבולות של כל אחד מהם) איך ניתן לומר כל כך הרבה באמצעים מדודים ומדויקים של יופי ואיפוק. אל תפספסו את הספר הזה, הוא פנינה של ממש בים סוער של מילים…

הנערה מהדואר – שטפן צוויג. מגרמנית: טלי קונס.

הוצאת מודן

embedded by Embedded Video