הבלוג של גיל מרטנס

gillmertens

אחת שאוהבת. והרבה. בבלוג כאן אנסה לשתף אתכם באחת האהבות הגדולות שלי - ספרים. עוד עלי? מוזמנים לבלוג שלי "רובע צפון מזרח" - http://www.rovazm.co.il/ וגם לבלוג האישי החדש שלי - http://www.gillmertens.com/

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מאוקטובר 2012

תשעה ימים, כל אחד גורלי. בכל אחד דמות אחרת מבצעת בחירה. בחירה שתשפיע על משפחתה לנצח.

14/12/2013

כמה שאנחנו אוהבים ליצור דרמה מכל דבר. ממש עכשיו, בשוך הסערה, נדמה כי אנחנו מבינים את זה טוב מתמיד. ציפיתי לרוח שתצליח להעיף אותי מתל אביב לחיפה (ולא, לא היה זה המעיל בו הצטיידתי שקרקע אותי!), ובפועל קיבלנו גל קור, שעליו אפילו לא חלמנו. האם מדובר בדיווח שווא או דמיון מופרז? כל אחד מחליט לפי הפרשנות שלו. אבל ליכולת ליצור דרמה מכל עניין יש אולי גם מטרה? או שיעור? או אפילו מתנה אמנותית?

קחו תמונה מימים ימימה, כזו שאין לה מען ידוע, וטוו מסביבה סיפור מצמרר. את הרעיון הזה אני לגמרי אוהבת, מבינה. זה הרעיון שעומד מאחורי הספר “תשעה ימים”. כל פרק בספר מסופר מנקודת מבט של דמות אחרת (סגנון הכתיבה הזה הולך וצובר פופולריות לאחרונה, ואני עדיין לא בטוחה שאני מתחברת אליו לגמרי), במשך יום אחד. לקראת סוף הספר גם מתחילים להבין מהו הקשר לתמונה על הכריכה, ממנה נבט הרעיון לספר. דרך הדמויות, המייצגות ארבעה דורות במשפחה, נטווה אט אט סיפור מעניין, קשה ומורכב של משפחה, הקרבה, חברה ואהבה.

את הספר התחלתי לאחר אחד הספרים היפים ביותר שקראתי מימי (“התאווה לחיים” של אירווינג סטון. אם טרם קראתם, רוצו והשיגו אותו!), ולכן אני מניחה שהייתה לו נקודת פתיחה ממש גרועה. זו כנראה הסיבה שכמעט ונטשתי אותו באמצע. אבל משהו בי אמר שאולי בכל זאת כדאי להשקיע מאמץ, ובדיעבד, אני שמחה שנתתי לו עוד הזדמנות. לא מדובר בספר משנה חיים כמו קודמו, אבל הוא בכל זאת גרם לי לחשוב לזמן מה על שבריריות חיינו, על בחירות, על ויתורים ועל עד כמה ירחיקו לכת אנשים כדי שדמותם בעיני החברה תישאר ללא רבב.

הנושא האחרון העסיק אותי כמה ימים לאחר קריאת הספר, גם בעקבות מחשבות פרטיות, וגם בהשפעת הספר הבא שלקחתי לידי (“אושר, לא מה שחשבתי”. ביקורת בקרוב). האם אנחנו נותנים למחשבות כגון “מה יחשבו עלי?” לנהל אותנו? ואם כן – האם אנחנו לא מקריבים את חיינו? ולמען מי? הרי הבחירה הינה בידינו. אף אחד לא יעריך את ההקרבה הזו, או את היותנו קורבן מבחירה. לכל היותר נקבל אמפטיה בשפע. האם זה מספיק?

בספר “תשעה ימים” יש את כל האלמנטים הללו – אנשים שבחרו להיות קורבנות, אנשים שבחרו לחיות חיים משלהם, אנשים שבחרו לאהוב. וכולם, אגב, גדלו באותה המשפחה. כמה מורכב הוא עניין הבחירה (פעם קראו לזה גורל, והיום מתחילים לדבר על בחירה, על יצירת מציאות, על תודעה) וכמה נסתר מעיניהם של רוב האנשים.

בסופו של דבר, הבחירה לא לוותר ולקרוא את הספר הייתה נכונה. מבחינתי, אם ספר גורם לי לחשוב, ולו לשעות ספורות, הוא את שלו עשה. החיים מורכבים מבחירות אינספור, ולעיתים הצלחה היא להבין שכל רגע ביום אנחנו חיים מתוך יכולת לבחור. נראה לי שהצלחה מוגדרת כבירה אם אנחנו גם מנצלים את היכולת הזו.

embedded by Embedded Video

תשעה ימים – טוני ג’ורדן. מאנגלית: איריס ברעם

הוצאת כתר

עוד מהבלוג של גיל מרטנס

תצוגה מקדימה

כוחה של ספרות יפה

הספר של לואיזה מיי אלקוט הזכיר לי מה אני אוהבת כל כך בספרים. כמה כוח יש באיפוק. כמה כוח יש בכתיבה אינטיליגנטית ועדינה. כמה כוח יש ביכולת לשמור סודות מהקורא, ולגלותם לאט...

תצוגה מקדימה

שנה חסרת שיפוטיות בירושלים

אחד הנושאים שלאחרונה מעסיקים אותי הוא השאלה כיצד אני יכולה להימנע משיפוטיות יתר. כן, אני יודעת שזו שאלה כבדה, ותשובות עליה יכולות להעסיק אדם במשך חיים שלמים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה