הבלוג של גיל מרטנס

gillmertens

אחת שאוהבת. והרבה. בבלוג כאן אנסה לשתף אתכם באחת האהבות הגדולות שלי - ספרים. עוד עלי? מוזמנים לבלוג שלי "רובע צפון מזרח" - http://www.rovazm.co.il/ וגם לבלוג האישי החדש שלי - http://www.gillmertens.com/

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מאוקטובר 2012

התקופה הכחולה, רומן התבגרות פוצע, עושה בי שמות…

20/09/2013

לפעמים אני חושבת על החיים כעל אוסף חוויות בלתי פתורות, שמכל אחת מהן אנחנו נבנים, לאט לאט, במשך השנים. אולי זו הסיבה שאני אוהבת לראות את ילדיי חולמים בהקיץ, חושבים מחשבות, משחקים עם הדמיון. כל דבר שישאיר להם דלתות פתוחות ולא נעולות, ברורות, חד משמעיות. אני מניחה שחלק גדול מן החוויות הללו מתרחש בגיל ההתבגרות, ויש להן נטייה מוזרה להיצרב אצלנו, להפגין נוכחות מדי כמה שנים, לתת אותות ומופתים גם לאחר עשורים, ולספק לנו חומר רב לדיון פסיכולוגי, פילוסופי, או רוחני. כשאנו נעשים הורים, שבים ועולים זכרונות ילדות והתבגרות ומנחים גם את התנהלותינו כהורים, את הקו החינוכי שאנו נוקטים, ואפילו את כמות האהבה שאנחנו מרעיפים על ילדינו.

לא פלא שרומנים העוסקים בגיל ההתבגרות מקסימים ומרתקים אותנו גם שנים לאחר שסיימנו (או הדחקנו) את מרד הנעורים. אם הם יכולים לסייע לנו, במודע או שלא, לנסות לסגור כמה קצוות פתוחים שנותרו לנו מאז, הרי שיש להם אפילו תפקיד חשוב ביצירת האישיות המתפתחת תמידית שלנו.

לאחר שקראתי את עלילות פרומות, והתאהבתי בכתיבה, הייתי חייבת להמשיך לקרוא מנפלאותיו של ינון ניר. ואז קיבלתי לידיי את “התקופה הכחולה”, רומן התבגרות שאי הצלחתו ברשימות רבי המכר היא עוול של ממש, לא רק לסופר, אלא לכולנו. הרומן נכתב ע”י בחור בשם עידן לביא, שמצליח, תוך תיאור אותנטי של המציאות הישראלית בדורו, לגעת בפצעים פתוחים של כל אחד מתקופת ההתבגרות שלו. אין לי מושג איך, אבל הוא הצליח להיכנס לי ללב כבר בשורות הראשונות, עם מחשבות שונות, מבט חצוף על העולם, והבנה חברתית שהלוואי והיתה לי בגיל 16.

אולי דווקא הקריאה ברומן כזה, שמצליח לגעת בעומק הנפש, שמעורר מתת המודע חוויות שרצינו אולי לשכוח, שפותח מחדש פצעים, שמציב לנו ראי על שקרי השיוך החברתי, ומאתגר אותנו כהורים לילדים, כדאי שייקרא כשאנחנו פחות או יותר מעוצבים (או חושבים שאנחנו מעוצבים). אולי דווקא אז אנחנו יכולים להנות ממנו, לתת לו להיכנס ללב ללא השיפוטיות ששייכת לגיל ההתבגרות שלנו, ואפילו לאפשר לו לרפא כמה שריטות ישנות שהותירו צלקות.

התקופה הכחולה של ינון ניר הצליחה לעורר אצלי געגוע לכמה אנשים שליוו את התקופה המקבילה אצלי, מבט סלחני אך מפוכח על מה שנתפש אז בעיני כחשוב, אבל בעיקר כאב על אנשים כמו עידן לביא שפספסתי אז, בגלל סיבות שונות ומשונות, וכמובן טיפשיות. אנשים שלאחר שנים הולכים וכותבים ספר שמצליח לעשות בי שמות.

את הספר הזה אני מתכוונת להציב במדף מיוחד, לצד התפסן בשדה השיפון, כל החיים לפניו, שלום לך עצבות, למה אתה לא מחייך, ועוד כמה ספרים מופלאים, שגרמו לי להבין, אם כי במרחק מה, דברים שלא ראיתי אז. אומרים שאף פעם לא מאוחר…

embedded by Embedded Video

התקופה הכחולה – ינון ניר.

הוצאת כתר

עוד מהבלוג של גיל מרטנס

תצוגה מקדימה

כוחה של ספרות יפה

הספר של לואיזה מיי אלקוט הזכיר לי מה אני אוהבת כל כך בספרים. כמה כוח יש באיפוק. כמה כוח יש בכתיבה אינטיליגנטית ועדינה. כמה כוח יש ביכולת לשמור סודות מהקורא, ולגלותם לאט...

תצוגה מקדימה

שנה חסרת שיפוטיות בירושלים

אחד הנושאים שלאחרונה מעסיקים אותי הוא השאלה כיצד אני יכולה להימנע משיפוטיות יתר. כן, אני יודעת שזו שאלה כבדה, ותשובות עליה יכולות להעסיק אדם במשך חיים שלמים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה