הבלוג של גיל מרטנס

gillmertens

אחת שאוהבת. והרבה. בבלוג כאן אנסה לשתף אתכם באחת האהבות הגדולות שלי - ספרים. עוד עלי? מוזמנים לבלוג שלי "רובע צפון מזרח" - http://www.rovazm.co.il/ וגם לבלוג האישי החדש שלי - http://www.gillmertens.com/

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מאוקטובר 2012

“עלילות פרומות” מצליח לגעת בנקודות הבדידות של האם, האשה, הבת.

15/08/2013

אם איני טועה, היה זה צ’כוב שאמר כי אם אינך מבקש לדעת מהי בדידות אמיתית, אל תתחתן. האמת נמצאת כנראה איפשהו סביב המשפט הזה. יהיו שיאמרו כי בדידות היא מנת חלקנו, יחידים או זוגיים, בין אם נודה בכך ובין אם לא. וגם כאלו שנדמה כי מוקפים תמיד בחברים אוהבים, יכולים לעיתים ללמד אותנו בדידות תהומית מהי. תשאלו את בונו, והוא יצטט לכם מאחד משיריו היפים. תשאלו את מארקס והוא ירקום לכם סיפור אהבה שנמשך חיים שלמים. תשאלו את סימון דה בובואר, את סרוונטס. בעצם, תשאלו כמעט כל אמן שאי פעם חי…

מדי פעם אנחנו נתקלים בסופרים אמיצים שלא מפחדים להעמיד את הבדידות הזו באור, ולרקום סביבה עלילות מורכבות. רוב אלו שעשו זאת והצליחו לגעת בי יכולים להיכנס לרשימת הקלאסיקות. אך מדי פעם צצים גם סופרים מודרניים שמצליחים לסובב לי את הלב לכמה כיוונים. אחד כזה הוא ינון ניר, ועלילותיו? פרומות, בודדות, נוגעות ללב.

הסיפור של “עלילות פרומות” נשמע לי תחילה כהבטחה לא ממומשת – עוד אשה שמחפשת משמעות, עוד אמא שלא מצליחה להביא את עצמה להתפתחות מתוך האמהות, עוד יחסי הורים ילדים מורכבים. אבל כשהתחלתי לקרוא את סיפורה האישי של תמר, שחוקרת את יומניה וחייה של תמר ורד, אמנית עבר, הבנתי שמדובר כאן בבדידות נוגעת ללב במיוחד. בדידותה של אשה. בדידותה של ילדה. בדידותה של אם. והספר? לא דומה לאף ספר שקראתי.

היחסים הסבוכים עם החברות, השטחיות שמצליחה להעביר אותה על דעתה, הדברים שלא נאמרים אך נצעקים מתחת לפני השטח, העייפות התהומית של האם הצעירה, היחסים הבלתי פתורים עם אביה, גברים דומיננטיים סביבה, שאין לה מושג עד כמה ירחיקו לכת בשבילה. תמר מצליחה לגעת בנו ברבדים שונים, שהמילים שלי דלות מלהבהיר. לעומת זאת, המילים של ינון ניר עושות זאת נפלא.

ככל שאני מתקדמת בקריאה, מתגלים לי עוד פרטים על חייהן של שתי הנשים – תמר של ההווה ותמר של העבר. אך בד בבד קורה משהו מעניין – הדמויות נשזרות זו בזו, עד שקשה להבחין מי מהן הדוברת, מי מהן חווה את העולם דרך עדשת המצלמה, מי מהן חווה אובדן, מי מהן בודדה כל כך. במי מהן מתגלים חלקים שיש גם בי.

את הספר קראתי לאט, כמעט מסרבת לסיימו. התענגתי על מילים, משפטים, רגשות ורעיונות. התקשיתי להפרד. אולי כי הוא הצליח לפעור בי איזה בור קטנטן. בור של בדידות…

embedded by Embedded Video

עלילות פרומות – ינון ניר.

הוצאת אריה ניר

עוד מהבלוג של גיל מרטנס

תצוגה מקדימה

כוחה של ספרות יפה

הספר של לואיזה מיי אלקוט הזכיר לי מה אני אוהבת כל כך בספרים. כמה כוח יש באיפוק. כמה כוח יש בכתיבה אינטיליגנטית ועדינה. כמה כוח יש ביכולת לשמור סודות מהקורא, ולגלותם לאט...

תצוגה מקדימה

שנה חסרת שיפוטיות בירושלים

אחד הנושאים שלאחרונה מעסיקים אותי הוא השאלה כיצד אני יכולה להימנע משיפוטיות יתר. כן, אני יודעת שזו שאלה כבדה, ותשובות עליה יכולות להעסיק אדם במשך חיים שלמים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה