הבלוג של גיל מרטנס

gillmertens

אחת שאוהבת. והרבה. בבלוג כאן אנסה לשתף אתכם באחת האהבות הגדולות שלי - ספרים. עוד עלי? מוזמנים לבלוג שלי "רובע צפון מזרח" - http://www.rovazm.co.il/ וגם לבלוג האישי החדש שלי - http://www.gillmertens.com/

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מאוקטובר 2012

הנה נושא שמעסיק אותי זה זמן מה – מדוע אנשים כה מתגאים ב”עשייה”? מדוע הם ממהרים לציין בסטטוס בפייסבוק כל מקום בו הם נמצאים, כל הופעה אליה הם הולכים? מדוע הם מדווחים לחברים בשיחה בדציבלים גבוהים במיוחד, בקרון האחרון ברכבת, כל מה שעבר עליהם במהלך סוף השבוע? ממתי נחשב מה שאנחנו עושים למה שמגדיר אותנו? ואיפה זה שם את הרגשות, המאוויים, והכוונות המחשבתיות שלנו?

ואז הגיע איליה איליץ’ אובלומוב המופלא והוסיף רבדים, עומקים ותשובות עצלות לשאלה הזו.

נתחיל בגילוי נאות – יש לי חיבה מיוחדת (גם) לספרות רוסית. ברגע שמופיעות מילים כגון מוז’יק, ורסטאות או כסיות הספר מתחיל להתחבב עלי. כשאני מצליחה לדמיין את ניחוחות הפירוגי, מראה הנייבה הקפואה או הפרחים בגן הקיץ של סנט פטרבורג, אני מבינה שהספר נכנס לי ללב. כשמופיעה המילה פראק, אני כבר בשמיים.

יהיה זה כמעט מיותר לדבר בשבח השפה העשירה, בניית העלילה, תיאורי הנוף המופלאים ובניית האווירה והדמויות המרתקות. כל אלו נמצאים בספר בשפע שכמעט קשה מלהכיל. כמה מרענן לקרוא אותו לאחר כמה ספרים שהשפה שלהם העציבה אותי, על אף אוסף כוונותיהם הטובות (ראו הביקורת שלי על תיבת נוח, המיטה שאתה מציע בעצמך).

אובלומוב נכנס בדיוק למשבצת המתאימה, בזמן כל כך מדויק. בדיוק כשתהיתי מהי עשייה אמיתית (ולא, אין לה יד ורגל בפייסבוק), לאחר שהבנתי שהצלחות מגיעות משילוב ואיזון מדויק של מחשבה יוצרת מציאות, ועשייה מציאותית התומכת במטרות של המחשבה. נשמע מורכב? תקראו את אובלומוב ותבינו לחלוטין על מה אני מדברת.

אובלומוביות הינה שילוב עצוב, אך כל כך מוכר, של מחשבה וכוונות טובות ואפס עשייה לעברן. אובלומוב הוא אדם עדין וטוב, בעל לב זהב וכוונות נפלאות. אך כשנדרש ממנו לקום, לקרוא, או אבוי, לנסוע למקום כלשהו, הוא נאלם דום, מתיישב בכורסא ושוקע חיש מהר בתרדמה. כך גם חייו מתנהלים – תוך פספוס הזדמנויות עסקיות, בזבוז זמן תהומי, איבוד אהבות, ואי ראיית היופי שסביבו. גם לפקוח את עיניו ולראות את העולם דורש ממנו כוחות שאין הוא מסוגל להם. אבל לא רק אלו מצויים ברומן המופלא הזה. יש כאן ביקורת רלוונטית (תמיד) על החברה, על רכילות, על ריקנות מפגשים חברתיים (“אין מרכז, אין שום דבר שיש בו עומק, שנוגע בגרעין הפנימי החי”), על עיסוק בזוטות, על פטפטת מעייפת, על עשייה רק לצורך עשייה, ועל אי עשייה, כמובן. ויש גם ראייה מעניינת על אהבה (“אם עד כה מיעטו בחקר החוקים האלה, הרי זה מפני שאדם שהאהבה פוגעת בו אין לבו פנוי לעקוב בעין של מלומד חקרני כיצד הרושם מתגנב בהיחבא אל תוך הנפש”).

אילו אובלומוב היה חי היום (ובטח יש אנשים כמותו גם סביבנו), על מה היה מדווח לחבריו בפייסבוק? בעצם, יש להניח כי הוא היה שוקל והופך בעניין (האם לפתוח חשבון בפייסבוק?), אך דוחה את עשיית הצעד הנכסף שוב ושוב. כנראה שלעולם לא היה נדרש להתעמק בשאלה האם דיווחי הפייסבוק שמציפים אותנו מעידים ולו שמץ על חייו של אדם.

אילו היה זה רק אובלומוב, אולי הספר לא היה נוגע בנו כפי שהוא מצליח. אך משהו ממנו נמצא בכולנו, ברמה זו או אחרת. אל תהססו, קחו את הספר הזה לידיכם. אני בטוחה שהוא יתן לכם חומר למחשבה ועומק רגשי וספרותי מיוחד במינו. אולי תעבירו איתו כמה ימי עצלות הקיץ הזה….

embedded by Embedded Video

אובלומוב – איבן גונצ’רוב. מרוסית: דינה מרקון.

הוצאת מחברות לספרות

עוד מהבלוג של גיל מרטנס

תצוגה מקדימה

כוחה של ספרות יפה

הספר של לואיזה מיי אלקוט הזכיר לי מה אני אוהבת כל כך בספרים. כמה כוח יש באיפוק. כמה כוח יש בכתיבה אינטיליגנטית ועדינה. כמה כוח יש ביכולת לשמור סודות מהקורא, ולגלותם לאט...

תצוגה מקדימה

שנה חסרת שיפוטיות בירושלים

אחד הנושאים שלאחרונה מעסיקים אותי הוא השאלה כיצד אני יכולה להימנע משיפוטיות יתר. כן, אני יודעת שזו שאלה כבדה, ותשובות עליה יכולות להעסיק אדם במשך חיים שלמים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה