הבלוג של גיל מרטנס

gillmertens

אחת שאוהבת. והרבה. בבלוג כאן אנסה לשתף אתכם באחת האהבות הגדולות שלי - ספרים. עוד עלי? מוזמנים לבלוג שלי "רובע צפון מזרח" - http://www.rovazm.co.il/ וגם לבלוג האישי החדש שלי - http://www.gillmertens.com/

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מאוקטובר 2012

תיבת נוח מנסה (ומצליח) לתאר הווי מאוד עכשווי, מאוד ישראלי, מאוד אותנטי. אבל במהלך הקריאה בו קיננה בי ללא הרף השאלה האם אנחנו רוצים לקרוא בספרים תיאור די מדויק של מה שקורה סביבנו?

תיבת נוח מנסה להעלות לסדר היום את מצוקת הקשישים בישראל, או ליתר דיוק – היחס לו הם לעיתים זוכים ממשפחותיהם. בין לבין משולב סיפור על משפחה מתפרקת, מנקודות מבט שונות. גם כאן, בדומה לסגנון ספרו האחרון של מארק האדון, רשות הדיבור עוברת מדמות לדמות (הפעם המעברים ברורים לחלוטין) ואפילו לבית ישן ועמוס היסטוריה היא ניתנת מפעם לפעם.

תיאור המציאות לא פוסח על כמה רעות חולות של התקופה – כולל שפה זולה (כן, נתקלתי גם כאן, כמו בספרה של אילת שמיר, בביטויים כגון “כוסית”, “שווה זיון” וחבריהם. גם כאן לא אהבתי אותם, בלשון המעטה), ויתור על ערכי משפחה, יחסים מנוכרים, סוג של שטחיות ותחושה שאדם למעשה נעזב לבדו להתמודד עם נפשו הסוערת, תהפוכות גורלו או מערכות היחסים שלו. יש עצבות בספר הזה, עצבות שמלווה את חיינו פעמים רבות – עצבות שכרוכה בויתור. אחת מגיבורות הספר מודה כי היא ויתרה על אחד הבנים שלה (כואב לי אפילו לכתוב את המשפט הזה. כואב פי כמה היה לקרוא אותו), ולמעשה הבנתי מיד כי היא ויתרה על כל המשפחה, על אמה, על עצמה. בעודי קוראת ניסיתי לחשוב על האנשים הרבים שמוותרים מהר (מדי?) על משפחתם. כפי שאמרתי – שיקוף מציאותי. האם מציאותי מדי?

השאלה שאני שואלת את עצמי, והיא נוגעת כמעט לכל סוג של אמנות שאני נחשפת אליה – כולל שירה, תיאטרון ובטח ספרות, היא האם אני מצפה ורוצה למצוא את חיי היום יום במרכז הבמה?

התשובה שלי היא לא. זה לא שאני מחפשת רק פנטזיות (אם כי חייבים להודות שהן סוחפות, מעשירות וממכרות), אבל עומק שאני יכולה למצוא אצל דמויות ספרותיות שנכנסות ללב קשה לי פי כמה למצוא אצל אנשים סביבי. זה נכון גם ליחס שלי אל השפה. אני לא מצפה למצוא בספרים שאני קוראת את אותה השפה שאני שומעת נצעקת לתוך טלפונים סלולריים ברחוב הרועש. דווקא בשל הבחירות האמיצות של גיבורי ספרים, או מחשבותיהם השונות, אני רוצה לקרוא אותם. דווקא בשל המרחק מהחיים האמיתיים, הבנאליים, השגרתיים סביבי, אני יכולה למצוא איך להאיר על אלו שלי, לתת להם פרספקטיבה ועומק. במקרה הזה כנראה שדומה אינו מושך דומה. את המציאות שלי אני מעדיפה להשאיר במציאות, ולא לתת לה לחלחל גם לספרות…

embedded by Embedded Video

תיבת נוח – כנרת רובינשטיין. הוצאת רימונים

עוד מהבלוג של גיל מרטנס

תצוגה מקדימה

כוחה של ספרות יפה

הספר של לואיזה מיי אלקוט הזכיר לי מה אני אוהבת כל כך בספרים. כמה כוח יש באיפוק. כמה כוח יש בכתיבה אינטיליגנטית ועדינה. כמה כוח יש ביכולת לשמור סודות מהקורא, ולגלותם לאט...

תצוגה מקדימה

שנה חסרת שיפוטיות בירושלים

אחד הנושאים שלאחרונה מעסיקים אותי הוא השאלה כיצד אני יכולה להימנע משיפוטיות יתר. כן, אני יודעת שזו שאלה כבדה, ותשובות עליה יכולות להעסיק אדם במשך חיים שלמים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה