הבלוג של גיל מרטנס

gillmertens

אחת שאוהבת. והרבה. בבלוג כאן אנסה לשתף אתכם באחת האהבות הגדולות שלי - ספרים. עוד עלי? מוזמנים לבלוג שלי "רובע צפון מזרח" - http://www.rovazm.co.il/ וגם לבלוג האישי החדש שלי - http://www.gillmertens.com/

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מאוקטובר 2012

נתחיל בגילוי נאות – אני לא רוחניקית קלאסית, אבל בטח יותר קרובה להגדרה של אחת מאשר אדם חומרי ומחובר לקרקע. מחשבות, הזיות, פנטזיות ורגשות תמיד עניינו אותי פי כמה מאשר כלכלה, דיפלומטיה, פוליטיקה או אקטואליה. גם הבחירות הספרותיות שלי מתיישרות לפי אהבותי, ולכן עוד משחר נעוריי התחברתי לריאליזם המאגי הדרום אמריקאי, ועד היום אני מוצאת אהבות בספרים המהלכים על הקו הדק בין מציאות לדמיון, ובייחוד אלו שגורמים לי לחשוב עליהם עוד ימים רבים לאחר שסיימתי אותם.

כשקיבלתי לידי את “אמנות ההקשבה לפעימות הלב”, לפני כשנה, החלטתי שיש סיכוי טוב שלא אוהב אותו. ציור העטיפה, המסר הכללי, והתקציר על גב העטיפה נראו לי כגרסא מעודנת יותר של “לאכול, להתפלל, לאהוב” שסיימתי בקושי. פחדתי, יותר מכל, מרוחניות בגרוש. מסתבר שהיה שמץ אמת בחששותי, אבל בכל זאת הספר הצליח לסחוף אותי ולהשאיר אותי בסופו של היום עם חיוך ואפילו כמה מחשבות, בעיקר על כוחה של אהבה. ג’וליה, גיבורת הספר, בנסיונותיה להתחקות אחר עקבות אביה הבורמזי בילתה עמי כיומיים, אבל בניגוד לגיבורות אחרות שיכלו ללוות אותי חודשים רבים, יצאה ונשתכחה מלבי די במהרה, כמו גם מסריו של הספר.

ואז הגיע ספר ההמשך, ממנו חששתי אפילו יותר, והחלטתי לוותר עליו. מדף הספרים בהמתנה שלי, המט ליפול, מלא הבטחות טובות ממנו, וכמעט לא נתקלתי בספרי המשך שהצליחו לא לאכזב (אכזבת המשך טרילוגיית פרש הברונזה עדיין צרובה בזכרוני, כשנתיים לאחר מפח הנפש). אבל אז, בשיחה עם חברה, התברר שבעיניה, הספר טוב לא פחות.

סקרנות שאינה יודעת שובע, אימפולסיביות וחוסר סבלנות תמיד אפיינו אותי (מזל תאומים, למקרה שתהיתם) וכעבור יום נגשתי לחנות למצוא את “מיתרי הלב” של יאן פיליפ סנדקר. לצערי, סיימתי אותו ממש לפני חופשה (וכן, הוא לגמרי מתאים לחופשה), שבה שיחות על עניינים חומריים מילאו קצת יותר מדי ממה שנפשי התוהה יכלה להכיל.

ובכן, ספר ההמשך הזה הצליח להתעלות מבחינתי על קודמו (טוב, זה לא היה קשה במיוחד). יוליה (אני כמעט בטוחה שבספר הראשון היא נקראה ג’וליה, אם כי אני מודה שלא זכרתי כמעט מאום ממנו לאחר שנה), שלאחר 10 שנים מוצאת את עצמה שוב בבורמה, בנסיבות שונות למדי, הצליחה הפעם להיכנס לי ללב אולי מעט יותר. אולי זה מצב הרוח שלי, אולי הפניות הרגשית שלי, ואולי הוא באמת טוב יותר, קשה לדעת. הפעם, נשארתי עם מחשבות על מהות החיים, המרוץ התמידי והמחיר שאנו משלמים עליו, כמובן על אהבה, אך יותר מכל על הבחירה איך לראות את החיים. עכשיו יש לחכות ולראות כמה זמן יחזיקו אצלי בלב הקלישאות (חייבים להודות בזה, הספר גדוש בהן) שבספר.

לאחר קריאתו חשבתי שאולי שפטתי את קודמו לחומרה, ולא בצדק. אילו ספר אחד, במסווה של רומן סוחף, שכתוב בצורה קולחת ומלא בקלישאות רוחניות שטחיות, מצליח לחדור דרך לבבות בכל העולם ולתת להם לחשוב, ואפילו לדקות מספר, על אהבה, חמלה ומהות החיים, הרי שלבטח מגיע לו מקום של כבוד על המדף. זו אולי רוחניות בגרוש, אבל, ולו לרגע קט, היא נראית לי עדיפה על שיחות משמימות על כסף, קריירה או מעמד בחברה.

embedded by Embedded Video

אמנות ההקשבה לפעימות הלב, מיתרי הלב – יאן פיליפ סנדקר (תרגום: יוסיפיה סימון)

לעמוד הפייסבוק של ידיעות ספרים

עוד מהבלוג של גיל מרטנס

תצוגה מקדימה

כוחה של ספרות יפה

הספר של לואיזה מיי אלקוט הזכיר לי מה אני אוהבת כל כך בספרים. כמה כוח יש באיפוק. כמה כוח יש בכתיבה אינטיליגנטית ועדינה. כמה כוח יש ביכולת לשמור סודות מהקורא, ולגלותם לאט...

תצוגה מקדימה

שנה חסרת שיפוטיות בירושלים

אחד הנושאים שלאחרונה מעסיקים אותי הוא השאלה כיצד אני יכולה להימנע משיפוטיות יתר. כן, אני יודעת שזו שאלה כבדה, ותשובות עליה יכולות להעסיק אדם במשך חיים שלמים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה