הבלוג של גיל מרטנס

gillmertens

אחת שאוהבת. והרבה. בבלוג כאן אנסה לשתף אתכם באחת האהבות הגדולות שלי - ספרים. עוד עלי? מוזמנים לבלוג שלי "רובע צפון מזרח" - http://www.rovazm.co.il/ וגם לבלוג האישי החדש שלי - http://www.gillmertens.com/

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מאוקטובר 2012

16/04/2013

“אז מה את אוכלת? ממה את חיה? מאיפה את מקבלת חלבון?” כל מי שעבר בשלב זה או אחר לתזונה המבוססת על מזון מן הטבע (וכשאני אומרת טבע, אני לא מתכוונת לחיות מן הטבע) מכיר את השאלות הללו, המופיעות כמעט באופן מיידי כשמכירים מישהו חדש. אלו האמירות העדינות. כי יש גם את המהדרין, שמוסיפים “בגלל זה את כל כך רזה, את לא אוכלת כלום” (בד”כ מפי נשים טובות לב), “אז את אוכלת חסה כל היום?” ,”את מאלה שאוכלים כל היום זרעים?”, או “אני לא מבין למה את אוכלת את האוכל של האוכל”. האמת? הלוואי והאוכל שאתם אוכלים היה אוכל את האוכל שאני אוכלת. העולם היה נקי יותר: מצפונית, אקולוגית, פיזית.

הטרנד הנוכחי של הטבעונות מתפשט לכל עבר, כך שאני מצפה שהשאלות הללו לא יצוצו לעיתים תכופות כל כך. כבר לא מסתכלים עלי כבעלת טעם מוזר כשאני מבקשת הפוך על סויה, כבר לא מרימים גבה כשאני אומרת למוכרת שתיקים מעור הם מחוץ לתחום, כבר לא משתעלים כשאני מוציאה את תיק הבד במקום לקחת שקית ניילון.

יש צד נוסף לטרנד הזה, צד שאני הבנתי רק בתקופה האחרונה, לאחר כמעט 20 שנה שבהן בהדרגה הורדתי את המוצרים מן החי מהתפריט שלי. המעבר הזה גורם לך להיות צנוע יותר.

אני עדיין חובבת שופינג, נא להירגע. אני עדיין מצליחה להסתנוור קשות מזוג נעלים של אימלדה, לפנטז על שמלה שחורה (ויקרה מדי) שמדדתי אצל נעמה טואטי, לתרץ מדוע התיק הזה הוא בדיוק מה שאני זקוקה לו (ועכשיו), לרכוש פעם או פעמיים בשנה דובדבנים במחיר של 50 שקלים לקופסא רק כי יש לי קרייבינג מטורף, או ליהנות מארוחה טובה עם יין משובח. אבל לפחות בתחום אחד בחיי, אני מצליחה לתרגל צניעות כלשהיא. תאמינו לי – זה הרבה.

זה מתחיל בקניה השבועית, שבה הכל מאוד בסיסי. אין אוכל מוכן, מעדנים עמוסי הורמונים, או משקאות עתירי סוכר, אבל יש הרבה ירקות, דגנים, קטניות. כל אלו הופכים בסוף השבוע לתבשילים, פשטידות, לחמים, עוגות. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה קניתי עוגיות, שלא לדבר על פשטידה מוכנה או עוגה שמי יודע כמה חמאה הוכנסה לתוכה.

זה ממשיך במה ואיפה אוכלים. הילדים שלי ואני זכינו לאכול את שלוש הארוחות שלנו בבית (ולא בגן או בצהרון), וזה כולל לחמים (בדרך כלל תוצרת בית או תוצרת עומר, האופה הקהילתי המקסים, עם חריגות פעם בשבוע עבור החלה האורגנית של עדן), ממרחים תוצרת בית, סלטים, מרקים, תבשילים ועוד. אנחנו מסתפקים במה שהטבע החליט באותו השבוע לתת, וזה מרגיש מאוד נכון, ברמה הבסיסית. זה גם  משאיר מקום נקי מיסורי מצפון אם פעם בשבוע אוכלים בחוץ, או בחופשות, ונחשפים לפגעי ריסוסים, חומרים משמרים וכד’. הבישולים שלי לרוב ספונטניים, וכוללים את הירקות שקיבלתי מהגינה של חבר שלי, ואלו שאני משלימה מחנות טבע. הפירות והירקות עונתיים, ולדעתי הגוף מקבל אותם בהרמוניה אחרת, כאשר גם מזג האוויר תומך בהם.

זה ממשיך באי תמיכה בתעשיית הבשר המעובד, שעושה נזקים לסביבה ולטבע בקנה מידה שאני לא מצליחה לקחת על המצפון (הרעוע מטבעו) שלי. אני מעדיפה לאכול פשוט, ולא לשחוט פרה באכזריות, גם אם אני לא עושה זאת במו ידי אלא מישהו אחר עושה זאת עבורי, בסיטונאות.

לא פעם שמעתי טענות לפיהן אוכל אורגני הוא יקר. זה נכון. אבל קשה להסתכל רק על מרכיב אחד, כאשר התמונה המלאה עומדת (וצועקת) מול העיניים. זה לא רק הבריאות שלכם, המצפון, הזיהום הסביבתי. זה גם המוצרים הכל כך יקרים שאתם קונים, ויורדים מסל הקניות כשאתם עוברים לתזונה בריאה, מלאה. חשבו כמה כסף אתם מוציאים על מעדני חלב, משקאות ממותקים, חטיפים או דגני בוקר, עוגות מוכנות. אה, ושינה טובה בלילה, עם מצפון נקי (לפחות בעניין הזה) – לא שווה הרבה?

פתאום אני מצליחה ליהנות מדברים פשוטים, צנועים, לקראת גיל 40. מי היה מאמין?

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt

עוד מהבלוג של גיל מרטנס

תצוגה מקדימה

כוחה של ספרות יפה

הספר של לואיזה מיי אלקוט הזכיר לי מה אני אוהבת כל כך בספרים. כמה כוח יש באיפוק. כמה כוח יש בכתיבה אינטיליגנטית ועדינה. כמה כוח יש ביכולת לשמור סודות מהקורא, ולגלותם לאט...

תצוגה מקדימה

שנה חסרת שיפוטיות בירושלים

אחד הנושאים שלאחרונה מעסיקים אותי הוא השאלה כיצד אני יכולה להימנע משיפוטיות יתר. כן, אני יודעת שזו שאלה כבדה, ותשובות עליה יכולות להעסיק אדם במשך חיים שלמים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה