הבלוג של גיל מרטנס

gillmertens

אחת שאוהבת. והרבה. בבלוג כאן אנסה לשתף אתכם באחת האהבות הגדולות שלי - ספרים. עוד עלי? מוזמנים לבלוג שלי "רובע צפון מזרח" - http://www.rovazm.co.il/ וגם לבלוג האישי החדש שלי - http://www.gillmertens.com/

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מאוקטובר 2012

החייל האחרון? הלוואי שהיה זה כך. המציאות שלנו מורכבת הרבה יותר. ינון ניר מיטיב לתאר אותה. אל תפספסו את הספר היפה והכואב הזה…

11/08/2015

החייל האחרון ינון ניר

הרצון שלי לכתוב על הספר מתנגש עם הקושי שלי להתמודד עם מה שקראתי בו. זה דבר אחד לקרוא בשקט ולקבל אגרוף אחר אגרוף בבטן, לנסות לסגור ברגע שזה נעשה קשה מדי אבל להמשיך לקרוא כי בלתי ניתן לעצור את הספר הזה, ודבר אחר לכתוב עליו. אולי אצליח להסביר למה.

את ינון ניר, שכתב את “החייל האחרון” אני מכירה כבר זמן מה. דרך הספרים, וגם אישית. זה לא הכין אותי לטלטלה שחוויתי בעקבות קריאת הספר הזה. מצד שני, שום דבר לא היה מכין אותי, ולכן אולי טוב שלא ידעתי יותר מדי, אלא התמסרתי ברגע שקיבלתי את הספר לידי.

כמה שינון ניר יודע לכתוב. הבנתי את זה ב”עלילות פרומות” המופלא, ואז התאהבתי גם ב”התקופה הכחולה” שלו. כבר בדף הראשון של הספר החדש שלו נשאבתי לכתיבתו הקולחת, הנעימה, היפה. יש לו חוש הומור, יש לו ציניות, והוא כל כך יודע את החברה בה הוא חי. יודע עד כאב. וזה כואב. כל כך כואב. האמת של ינון ניר לא מובאת כביקורת מתפרצת, אלא כתיאור חד ומיוחד של המציאות דרך עיניו של נער ישראלי. הביקורת נבנית אצל הקורא לאט לאט, כמעט מבלי שהרגשנו.

החייל האחרון הוא סיפורו של אליאב קדוש, בחור מבריק מהפריפריה, שאינו מוצא את עצמו בשום מסגרת. הוא גדל במושב מקופח יחסית, אבל לא משתלב שם. הוא לומד בתיכון אליטיסטי אבל אין לו שם חברים. הוא מגיע לקורס טיס, אע”פ שאין אף טייס במושב שלו. הוא חותם על ויתור. אולי בחטיבת הצנחנים הוא יצליח למצוא את עצמו? יצליח לבדוק מהי חברות אמת? והאם חברות אמת צבאית היא אכן חזקה כפי שלימדו אותנו להאמין?

רוב הספר עובר בתיאורים מציאותיים (עד כאב) של ההווי הצבאי. נקודת המבט של קדוש, כפי שנוהגים לכנותו בצבא (עוד סממן צבאי מובהק), כל כך שונה. הוא תמים, אבל המציאות סביבו ממשיכה להראות לו שלתמימותו אין מקום בחברה הישראלית. הוא נאלץ להתפכח. אני הבנתי זאת רק לקראת סופו המטלטל של הספר. ולא, אין ספוילרים, כי אתם צריכים לקרוא את הספר הזה.

ינון ניר מציע מבט על החברה הישראלית דרך השירות הצבאי הכל כך מזוהה איתה. גם אם המבט הזה ביקורתי, יש בו אמת פשוטה. הרבה מן האמת הזו. אבל לא רק על הצבא וסממניו הוא מדבר. יש בו גם מחשבות על חברות, על חיי הלילה, על אינדיבידואליזם מול חלק מקבוצה, על הילד – גבר הישראלי ועיצובו ע”י השירות הצבאי.

תסתכלו עליו כרומן התבגרות (או התפכחות), כתיאור היסטורי של שירות צבאי קרבי, כמבט נוקב על החברה הישראלית, או כרומן עם דמות שמבלי ששמתם לב, נכנסה לכם עמוק ללב. לא משנה איך תסתכלו עליו, הוא יספר לכם משהו שלא ידעתם, או יזכיר לכם זכרונות שקשה לכם להתמודד איתם, או יציף דברים מן העבר, או יפחיד אתכם כהוגן.

כן, החייל האחרון טלטל אותי במיוחד, גם לאור היותי בת זוג של איש קבע לשעבר, גם כמאבחנת בשירותי הצבאי, גם כחברה לשעבר של חיילים קרביים מפלוגה זו או אחרת, בדיוק בתקופה עליה מדובר. טלטל, אבל בשום אופן לא הייתי מוותרת על הכתיבה היפיפייה של ינון ניר.

ועכשיו, אחרי שכתבתי, אני צריכה לשקוט ולעכל את מה שקראתי. כמו שאני מכירה את עצמי, זה ייקח לי קצת זמן. תודה ינון על הרבה חומר למחשבה, על חוויה מטלטלת, על שהצלחת (שוב) לרגש אותי במילים שאתה כותב.

ינון ניר- החייל האחרון.

הוצאת אריה ניר

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של גיל מרטנס

תצוגה מקדימה

כוחה של ספרות יפה

הספר של לואיזה מיי אלקוט הזכיר לי מה אני אוהבת כל כך בספרים. כמה כוח יש באיפוק. כמה כוח יש בכתיבה אינטיליגנטית ועדינה. כמה כוח יש ביכולת לשמור סודות מהקורא, ולגלותם לאט...

תצוגה מקדימה

שנה חסרת שיפוטיות בירושלים

אחד הנושאים שלאחרונה מעסיקים אותי הוא השאלה כיצד אני יכולה להימנע משיפוטיות יתר. כן, אני יודעת שזו שאלה כבדה, ותשובות עליה יכולות להעסיק אדם במשך חיים שלמים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה