הבלוג של גיל מרטנס

gillmertens

אחת שאוהבת. והרבה. בבלוג כאן אנסה לשתף אתכם באחת האהבות הגדולות שלי - ספרים. עוד עלי? מוזמנים לבלוג שלי "רובע צפון מזרח" - http://www.rovazm.co.il/ וגם לבלוג האישי החדש שלי - http://www.gillmertens.com/

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מאוקטובר 2012

בשפה עשירה, צבעונית ויפה כל כך, מתארת מגי אוצרי את הנשים המרכיבות את השושלת הגרוזינית שלה.

09/08/2015

שתי השמשות של דדיקה

כמה קסם יש בספר הזה, כמה הוא שונה, נוגע, מעורר מחשבה, מכעיס לפעמים. כמה נדיר זה לומר את כל אלו על ספר אחד, ישראלי, חדש. כמה זה מחמם את הלב שיש עוד כמותו.

שתי השמשות של דדיקה הפתיע אותי כל כך. לא ציפיתי לעושר ועומק כזה, בטח שלא מבחורה צעירה ישראלית.

הספר הקסום הזה, שכאילו נלקח ממאה אחרת, מסגנון אחר, מזמן שעובר בצורה לא לינארית, מספר סיפור משפחתי. מוצגות בו שלל דמויות נשיות צבעוניות, שלכל אחת מהן יש סיפור משלה, שדים משלה, אכזבות ואהבות, שברוב המקרים אינן באות לידי ביטוי. הן מבשלות, נאבקות, מתפללות, מצילות, בוכות, אוהבות, נופלות וקמות. טוב, לא תמיד קמות. המסורת המשפחתית העשירה זורמת ביניהן ומשפיעה על חייהן. הן אינן מובנות, הנשים הגרוזיניות שבספר. לפעמים על ידי החברה, לפעמים ע”י משפחתן. לפעמים גם על ידינו, הקוראים.

גיבורת הספר, שמספרת על ילדותה הלא פשוטה בארץ ישראל, בצל המסורת המשפחתית, כואבת את כל הנשים הללו המרכיבות את השושלת שלה. במילים יפות ועצובות היא מפרקת את השושלת לחוליות נשיות יקרות, כל אחת וכאבה הוא. כל אחת וסיפור חייה הלא פשוט.

הספר מהלך הלוך וחזור בין גרוזיה ובין ישראל, בין מסורות פטריארכליות ומודרניות, בין סיפורי אגדה ומציאות, בין נשים חזקות וחלשות, בין תסכול ובין גבורה. הספר מתאר את סיפור הגירתה של קהילה מיוחדת במינה וקשיי הסתגלותה בארץ. זו הפעם הראשונה שאני נחשפת להיסטוריה הזו, בצורה כל כך מיוחדת ויפה.

אבל לא רק סיפור הקהילה הגרוזינית מובא כאן, אלא גם סיפורי אהבה, אימהות, נשיות, והקשר ביניהן. סיפורים שהשפה נוגעת לא נוגעת בהם. מנסה לשמר אותם מבלי לפגוע בטוהר שלהם. נדמה לי שמגי אוצרי גם מצליחה.

הספר, שנדמה היה לי לפרקים כי נכתב בדם ובכאב גדול, והוכתם באלפי דמעות, כתוב בשפה כל כך יפה, עשירה, ציורית. לא פלא ששכחתי שנכתב בימינו. מי עוד כותב כך היום? עם כל כך הרבה יופי ועושר וכבוד וכאב וחמלה, ועם אהבה כל כך גדולה לשפה העברית, למרות שהיא מתארת מסורת כל כך שונה ממנה?

מגי אוצרי. אחת ויחידה ומיוחדה כל כך. תודה לך על שהחזרת לי לכמה ימים אהבה ישנה לשפה. שפה שכואבת את כאבן של נשים, בין אם הן מתקשות לנשום בגרוזיה או בישראל.

 

שתי השמשות של דדיקה – מגי אוצרי.

הוצאת כנרת זמורה ביתן.

embedded by Embedded Video

 

עוד מהבלוג של גיל מרטנס

תצוגה מקדימה

כוחה של ספרות יפה

הספר של לואיזה מיי אלקוט הזכיר לי מה אני אוהבת כל כך בספרים. כמה כוח יש באיפוק. כמה כוח יש בכתיבה אינטיליגנטית ועדינה. כמה כוח יש ביכולת לשמור סודות מהקורא, ולגלותם לאט...

תצוגה מקדימה

שנה חסרת שיפוטיות בירושלים

אחד הנושאים שלאחרונה מעסיקים אותי הוא השאלה כיצד אני יכולה להימנע משיפוטיות יתר. כן, אני יודעת שזו שאלה כבדה, ותשובות עליה יכולות להעסיק אדם במשך חיים שלמים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה