הבלוג של גיל מרטנס

gillmertens

אחת שאוהבת. והרבה. בבלוג כאן אנסה לשתף אתכם באחת האהבות הגדולות שלי - ספרים. עוד עלי? מוזמנים לבלוג שלי "רובע צפון מזרח" - http://www.rovazm.co.il/ וגם לבלוג האישי החדש שלי - http://www.gillmertens.com/

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מאוקטובר 2012

אני אוהבת בגדים. בחיי. אוהבת ללבוש, לתת להם להשפיע על מצב הרוח, לרכוש אותם. אבל כשמנפנפים מולי ביותר מדי שמות של מעצבים, אני מקבלת סחרחורת… מה לזה ולספר הנוכחי? קראו.

12/04/2015

570451001000100490757no

פסח. כמו תמיד אני מפנטזת על ים תכול וספרים משובחים. המציאות, כהרגלה, מתגלה כבעלת חוש הומור.

לפני שיצאתי לחופש נעזרתי במוכרת חביבה מחנות הספרים הקרובה כדי לקחת עמי בדיוק את הספר המתאים. היו לי דרישות מעטות (מעטות מדי?). כזה שיהיה קריא, קליל (כי למי יש כוח לתהות על נושאים הרי גורל בחופשה?), אבל לא זבלי (כי יש גבול גם ליכולת הקלילות שלי, כך הבנתי לאחרונה).

החביבה שלפה מיד את “בעלי לא בבית”. היא אמרה שהוא “מצחיק”. מצחיק זה טוב, חשבתי ביני לביני. שילוב של חופש וצחוק הוא מתכון מוכח לבריאות, ואני הרי שוחרת בריאות ידועה. נזכרתי שכמה בלוגריות קראו והמליצו עליו, ולקחתי אותו מבלי לקרוא את העמוד הראשון (טעות מספר אחת).

התחלתי לקרוא אותו, מיד לאחר ספרה החדש והיפה של טרייסי שבלייה (טעות מספר שתיים), בין לבין מבט חטוף בים הטורקיזי והמרגיע שלפני.

הים, היופי, הניקיון של הראש בחופשה. כל אלו לא הצליחו להשתלב בשום אופן עם הציניות של הספר. השפה קולחת, יש חוש הומור. האם הוא חייב להיות קר ומנוכר? גיבורת הספר, שעד עמוד חמישים הצליחה לשנוא יותר דברים משאני בחיים שלמים (ותודה על כך), אבל אהבה מאוד לנפנף בידע שלה לגבי כל מעצב אופנה נחשב, הצליחה לגרום לי לחשוב (טעות מספר שלוש).

בכל פעם שקראתי שהיא לובשת את החצאית של אלכסנדר וונג, את השמלה של בטסי ג’ונסון, או את נעלי ג’ימי צ’ו (ויש מצב שבלבלתי את פריטי הלבוש של זו עם זה), סמרו שערותי. מה, רק אני לא אוהבת שמאכילים אותי בכפית? הבנתי כבר בעמוד השני שיש לך ידע בלתי נדלה ברזי המעצבים, האם את באמת צריכה לנפנף בו כל עמוד וחצי? האם כל שם שאת מכירה צריך להופיע בין דפי הספר? מה לי, חובבת הסיילים של אסוס, ולאשה הקרה, הצינית והמתוקתקת שמפציעה בין דפי הספר? האם אצליח להתחבר אליה?

החלטתי לתת לה עוד צ’אנס (וזה רק בגלל שנותר לי ספר אחד בלבד ועוד 3 ימים). הצלחתי בקושי להגיע לעמוד מאה. נשברתי כשהוזכרה, כבדרך אגב, ילדה מנישואים קודמים, שאביה מת ואמא זנחה אותה. במקרה היתה זו אמא המטורללת של הגיבורה. אני יודעת שאני נוטה לרגשנות יתר, אבל גם הפגנת רגישות קלה היתה יכולה להציל את הפסקה הזו. אני מניחה שהילדה לא לבשה ויויאן ווסטווד, ולכן לא זכתה ליותר מאזכור קר. כלומר קל.

כן, קראתי בכריכה האחורית שיש בו אמירה על דור הנשים העכשווי – שהבטיחו לו איזון שלא מתקיים בין אמהות קריירה וזוגיות. אני בטוחה שיש הרבה מה לומר או לכתוב על התסכול שלנו כנשים בנות הדור הזה, אבל לעשות זאת תוך חיבה יתרה לבגדי מעצבים מצד אחד, וברגש קר מצד שני, לא עושה אצלי את העבודה. לנו, הנשים, יש הרבה יותר להציע ממה שהספר הזה יכול…

בעלי לא בבית – מירב הלפרין

הוצאת ידיעות אחרונות

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של גיל מרטנס

תצוגה מקדימה

כוחה של ספרות יפה

הספר של לואיזה מיי אלקוט הזכיר לי מה אני אוהבת כל כך בספרים. כמה כוח יש באיפוק. כמה כוח יש בכתיבה אינטיליגנטית ועדינה. כמה כוח יש ביכולת לשמור סודות מהקורא, ולגלותם לאט...

תצוגה מקדימה

שנה חסרת שיפוטיות בירושלים

אחד הנושאים שלאחרונה מעסיקים אותי הוא השאלה כיצד אני יכולה להימנע משיפוטיות יתר. כן, אני יודעת שזו שאלה כבדה, ותשובות עליה יכולות להעסיק אדם במשך חיים שלמים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה