הבלוג של גיל מרטנס

gillmertens

אחת שאוהבת. והרבה. בבלוג כאן אנסה לשתף אתכם באחת האהבות הגדולות שלי - ספרים. עוד עלי? מוזמנים לבלוג שלי "רובע צפון מזרח" - http://www.rovazm.co.il/ וגם לבלוג האישי החדש שלי - http://www.gillmertens.com/

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מאוקטובר 2012

אוריאן גורמת לי לחשוב על יופי, פנימי וחיצוני, על שחור ולבן, על הצורך לשים את עצמינו בתבנית זו או אחרת…

28/02/2015

ORIAN_B(2)

שירה פנקס לקחה אותי למסע מעניין, שונה , מוזר, שאינו מתנהג לפי כללי הסיפור, או הפיסוק או השפה, אבל הוא אינו מניח לך לרגע, עד הסוף.

לא הצלחתי לנשום, אלא בין פרק לפרק. וגם אז נשימה שטחית שכזו שמבקשת לשוב ולקרוא ולצלול פנימה אל ביתה של המשפחה הצרפתית ישראלית המורכבת הזו, שרב בה הנסתר על הנעלם, שגועשת מתחת לפני השטח.

אוריאן, ספר הביכורים של שירה פנקס, מתאר את קורותיה של נערה ישראלית כבת עשרים, שמחליטה ללמוד בצרפת, ולפני לימודיה עובדת בתור אופר אצל משפחה צרפתית בפריז. היא משתעשעת ברעיונות של כתיבת ספר, של לחיות כמו דמות מסרט צרפתי. סרטים כמו אלו שאביה, שנפטר, אהב כל כך.

והיא מנסה. מנסה להדמות, לפחות למראית העין, לצרפתיה אלגנטית, בעלת טעם. היא לומדת איך ליהנות מצדפות טריות, מיין טוב, מיצירות אמנות מודרניות, מפרחים המונחים בחן באגרטל. אבל אלו רק פני הדברים. מתחת לאסתטיקה הגבוהה ולבית המצוחצח מסתתרות נפשות תועות, המחפשות ולא מוצאות מקום משלהן. האם היא יכולה למצוא מקום בבית שכזה? האם זה מה שהיא רוצה?

נדמה שהיא בוחנת את היופי הפנימי והחיצוני, את האמנות, את הטעם הטוב. לא בטוחה שהבנתי לאיזה צד היא שייכת. אני לא בטוחה שהיא לבדה הבינה. האם באמת ניתן להשוות בין נינה סימון ובטהובן? האם ניתן להשוות בין לוסיין פרויד ויצירות האמנות של אחת מהגיבורות? של השכן? האם חייבים לבחור בין ארוחת צדפות מעודנת המלווה בשאבלי מובחר ובין ויסקי ובוטנים המלכלכים בקליפותיהם את הרצפה? ולמה לעשות זאת בכלל? לרגעים עלה בי צורך לנער אותה, לבגר אותה, לתת לקצת רגש לצאת מתוך היופי הכאילו מתוחכם הזה. אולי רק קולה של נינה סימון, והלכלוך היוצא מפיו וידיו של השכן הצייר, יכולים לגרום לה לראות מבעד ללבן לבן הזה, שמצליח לסנוור.

אני לא בטוחה שאני רוצה לבחור. אני מאמינה שאנחנו יצורים מורכבים מספיק כדי לדעת להעריך יופי, אבל להתפלש בבוץ של היחסים. לשמוע את בטהובן בבטן מכווצת, ודקה לאחר מכן להתרגש מנינה סימון. לשקוע בשיחה על אמנות מודרנית, ואז לצלול עמוק לתוך האיפוק של הספרות הקלאסית. אני חושבת שגם גיבורת אוריאן (שמשך כל הספר לא ברור האם זה שמה) לא יודעת לבחור, והיא מנסה לשקוע באמת אחת בכל פעם, עד שהיא מגלה שגם היא אינה מספקת. כשהיא מגלה זאת, נדמה שכבר מאוחר מדי בשבילה…

לא קל לקרוא את הרומן הזה. הוא לא נותן לך מנוח. הוא מיטיב לתאר, ומיטיב להסתיר. הוא לופת אותך ללא סימני פיסוק בכתיבה קולחת, אבל מדי פעם אתה נאלץ להניחו מהיד ולנשום. מה שבטוח, הוא לא ישאיר אותך אדיש…

אוריאן  – שירה פנקס.

הוצאת הקיבוץ המאוחד

אני לא רוצה לבחור בין לבן ושחור. רוצה ליהנות מכל העולמות. אבל אני מסכימה איתה שאם כבר שחור, אז כזה…

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של גיל מרטנס

תצוגה מקדימה

כוחה של ספרות יפה

הספר של לואיזה מיי אלקוט הזכיר לי מה אני אוהבת כל כך בספרים. כמה כוח יש באיפוק. כמה כוח יש בכתיבה אינטיליגנטית ועדינה. כמה כוח יש ביכולת לשמור סודות מהקורא, ולגלותם לאט...

תצוגה מקדימה

שנה חסרת שיפוטיות בירושלים

אחד הנושאים שלאחרונה מעסיקים אותי הוא השאלה כיצד אני יכולה להימנע משיפוטיות יתר. כן, אני יודעת שזו שאלה כבדה, ותשובות עליה יכולות להעסיק אדם במשך חיים שלמים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה