הבלוג של גיל מרטנס

gillmertens

אחת שאוהבת. והרבה. בבלוג כאן אנסה לשתף אתכם באחת האהבות הגדולות שלי - ספרים. עוד עלי? מוזמנים לבלוג שלי "רובע צפון מזרח" - http://www.rovazm.co.il/ וגם לבלוג האישי החדש שלי - http://www.gillmertens.com/

עדכונים:

פוסטים: 109

עוקבים: 15

החל מאוקטובר 2012

יש לי נטייה למצוא משמעות גם בספרים טיפשיים. אז מה?

14/01/2015

974899

הוא נקרא בנשימה אחת. לפעמים מתוך הזדהות. לרוב בשל העובדה שחצי מהעמודים שלו מלאים בכמה שורות, וגם הן לא בדיוק שייקספיריות. הבנתם כבר שלא מדובר ברומן גדול, אבל מדי פעם אפשר למצוא בין השורות כמה מילים להזדהות איתן. האמת? לא חוכמה.

כך או כך, “אור בוקר ראשון” קריא, קליל, וגם לגמרי צפוי. לא קראתי ספרים שפעם נחשבו ל “רומן משרתות”, אבל נדמה לי שמדובר בז’אנר דומה.

מבחינתי הספר הזה הוא הזדמנות לדון במשהו אחר לגמרי, משהו שמופיע בעלילה שלו, אבל לא מפותח, ומבחינתי – מדובר בפספוס. האם זו רק אני המבקשת למצוא עומק גם בדברים השטחיים שיש? ייתכן. מצד שני, סמכו עלי שאני יודעת ליהנות גם מרכישת נעלי עקב לשיפור מצב הרוח, שמלה הורסת או קומדיה רומנטית טיפשית. עם ספרים זה יותר קשה לי.

אספר לכם על הספר בקצרה (אבל ממש), ואז על הפספוס שלו.

העלילה מספרת על הלנה, איטלקיה חביבה שנשואה לפאולו ומשתעממת עד מוות בחברתו. ואז מגיע גבר שפותח לה דלת. דלת לעצמה. מה היא עושה עם הדלת הזו? האם היא עוברת בה? מציצה ונפגעת? סבה על עקבותיה, או נכנסת בעדה במלוא העוצמה? תצטרכו לקרוא כדי לגלות.

על מה רציתי באמת לדון אתכם, קוראיי הוירטואליים? על אנשים שבאים עם פנס ומאירים לנו מקומות בחיינו, מלמדים אותנו מי אנחנו ולמה אנחנו מסוגלים, רואים בנו משהו שאנחנו טרם הבנו, פותחים לנו דלתות, ולפעמים לאחר מכן – נעלמים מחיינו.

האנשים היקרים האלו לא פעם אינם מודעים לשירות שהם עשו עבורינו. האם אנחנו יודעים? האם אנחנו עוצרים מדי פעם ואומרים להם תודה? בלב או בפניהם?

במהלך השנים פגשתי כמה אנשים כאלה, והם יישארו לעד יקרים ללבי. אם זה מי שהגה והקים את הבלוג הראשון שלי, מי שהציעה לי לראשונה לעמוד על במה, מי שראה בי משהו שאחרים לא זיהו, מי שהציעה לי להצטרף למועדון הקוראות הזה. ויש עוד. יש בטח כאלו שטרם גיליתי שהם פתחו לי דלת…

כל אלו שלקחו אותי לגן סודי וחבוי, שמי יודע אם הייתי מגיעה אליו אילולא הם, כל אלו הם אנשים יקרים. אנשים שחלק מהלב שלי נמצא אצלם…

הגזמתי קצת עם הפרשנות שלי לרומן הקליל? למי אכפת… מצאתי לעצמי הזדמנות לומר להם תודה.

אור בוקר ראשון – פאביו וולו. תרגום: מונה גודר

הוצאת כנרת זמורה ביתן

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של גיל מרטנס

תצוגה מקדימה

כוחה של ספרות יפה

הספר של לואיזה מיי אלקוט הזכיר לי מה אני אוהבת כל כך בספרים. כמה כוח יש באיפוק. כמה כוח יש בכתיבה אינטיליגנטית ועדינה. כמה כוח יש ביכולת לשמור סודות מהקורא, ולגלותם לאט...

תצוגה מקדימה

שנה חסרת שיפוטיות בירושלים

אחד הנושאים שלאחרונה מעסיקים אותי הוא השאלה כיצד אני יכולה להימנע משיפוטיות יתר. כן, אני יודעת שזו שאלה כבדה, ותשובות עליה יכולות להעסיק אדם במשך חיים שלמים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה