הבלוג של גילי

gilliber

עדכונים:

פוסטים: 2

החל מדצמבר 2012

“…שנה עמוסה הייתה לה 2012, קיבלתי קידום בעבודה, הצלחתי לסיים את התואר השני  וכן לא סתם אני משתמשת במילה הצלחתי, כי באמצע השנה הייתה לי תחושה לכמה רגעים שאולי בכל זאת אני לא אסיים. כמה מהחברות הטובות שלי התחתנו וכמה גם ילדו. הייתה מלחמה קצרה שבמהלכה אף היו הפגזות ואזעקות בתל אביב (לגמרי הזכיר לי את הריצה למקלט בימי מלחמת לבנון השנייה). עשיתי קצת שופינג בברצלונה, ראיתי נופים  מהממים בגואטמלה וחופים מדהימים במקסיקו. אבל הדבר שהכי זכור לי מהשנה הזו, זה הגעגועים, הגעגועים העזים אלייך אמא יקרה שלי…”

אמא אומנם לא תזכה לקרוא את זה אבל אני די בטוחה שאת הכל (או לפחות את הרוב) היא כבר יודעת.

27.12.11 יהיה תאריך שאני לעולם לא אשכח, אומנם לא תאריך יפה וסקסי כמו ה- 12.12.12 אבל זה היום ששינה את חיי לתמיד, היום שהפך אותי מגילי אחת לגילי אחרת, היום שבו הפסקתי לדבוק במוטו “הכל קורה לטובה” וללא הספק היום שבו הבנתי שמעתה הדברים ייראו אחרת. ה-27.12.11 היה יום אחרי לילה ללא שינה, יום שבו אומנם השמש זרחה אבל עבורי השמיים היו קודרים,  היה זה היום שבו אימי נפטרה – חודשיים וחצי בסך הכל אחרי שגילו בגופה הקטן והרזה את המחלה הארורה.

ה- 27.12.12 היום ואני שואלת את עצמי מה אני אמורה לעשות ביום הזה? ללכת  לעבודה כאילו זה יום רגיל עבורי? ללכת לקניון ולהרגיש רגשות אשם אם בא לי לקנות חולצה יפה? ללכת לבית העלמין ולהניח כלניות, הפרחים שכל כך אהבה וזו בדיוק עונת הפריחה שלהם? באמת שאני לא יודעת מה עושים ביום הזה.

את האזכרה הרשמית ציינו כמובן על פי התאריך העברי, בנר אחרון של חנוכה, כמה סימבולי.

באותו השבוע של האזכרה קיבלתי הרבה טלפונים מחברים שאמרו לי “וואו כבר עברה שנה” וכמה שהם לא קולטים שכבר עברה שנה. אם הם לא קולטים, מה אני אמורה להגיד? שאני לא יודעת אם אני בעצמי קולטת שהיא לא תחזור יותר, שאני לא יודעת אם השנה הזו הייתה קצרה או ארוכה יותר משנים אחרות? שאני כל הזמן שואלת את עצמי אם שנה זה הרבה או מעט? כי הרי כל כך הרבה דברים קרו השנה.

אם יש משהו שלמדתי מהשנה הזו זה ש”החיים חזקים מאתנו”, ונכון יש שיגידו שזו רק קלישאה אבל מה לעשות כמה שכואב וכמה שקשה החיים ממשיכים, הם המשיכו אצל כולם מסביבי, אבל הם המשיכו גם אצלי. המשכתי לקום כל בוקר לעבודה, המשכתי ללמוד, לקחתי גם פסק זמן ונסעתי לראות  מקומות מדהימים בעולם והיה לי כיף, כן היה לי כיף, חייכתי וצחקתי ונהניתי. למדתי שאפשר לכעוס ואפשר לצחוק ואפשר לבכות ואפשר להנות ולפעמים זה גם הכל יכול לקרות באותו היום.

לאורך השנה אמרו לי אנשים שונים  ”את צריכה להיות חזקה”, “את צריכה להמשיך הלאה” ו”את צריכה” ו”את צריכה”, לפעמים כל מה שרציתי לומר להם זה סתמו!!! אני אגיד לכם מה אני צריכה ואתם תדאגו שאני אקבל את מה שאני צריכה. כמובן שחונכתי בבית דרום אפריקאי שמושתת על נימוסים וגינונים דרום אפריקאים טיפוסיים, אז לרוב מצאתי את עצמי עוצרת את עצמי ואומרת “נכון את/ה צודק/ת”, כשבליבי חשבתי  מה הם מבינים בכלל?

אבל לצד אנשים כאלו גיליתי שאני מוקפת באנשים טובים ואכפתיים, אוהבים ורגישים. בכל מקום בין אם זה היה בבית או בעבודה היה מי שיחבק אותי אם רק הייתי צריכה, היה מי שיתפוס אותי כשחשבתי שאני נופלת וגם כשנפלתי עזרו לי לקום.  לפעמים אני תוהה איך אוכל לגמול לכולם ולמען האמת, אני לא בטוחה שאי פעם אוכל.

ושוב אני חושבת מה מסמל היום הזה? את היציאה הרשמית משנת אבל?  שנת אבל – עוד מושג שקצת קשה לי לקבל,  כי מה מעכשיו אני לא באבל? עברה שנה הייתי עצובה, התאבלתי אבל עכשיו נגמרה השנה אז די, נגמר?   אז כן עברה שנה וכל הסיטואציות שהייתי צריכה להתרגל אליהן בלי אמא התרחשו.  אז מה? מעכשיו הכל יהיה יותר מוכר ופחות זר? אז מה זה אומר?

שמתי לב שכל מה שרשמתי מלא בסימני שאלה והאמת שלא בכדי, אני חושבת שזה הדבר המרכזי  שסימל את השנה האחרונה, הרבה שאלות שנשארו ללא תשובות, הרבה בלבול וחוסר ודאות, הרבה תהיות ומחשבות.

אבל בפתחה של שנה אזרחית חדשה נשאר לי רק לאחל לבריאות ולקוות שהשנה הזו תהיה טובה מקודמתה ועכשיו בא לי להיות כמו ישראלית אמיתית ולהגיד “כי מגיע לי …”

עוד מהבלוג של גילי

שלום עולם!

שלום, ברוכים הבאים לבלוגים של סלונה. שיהיה הרבה בהצלחה, ויש לנו גם כמה טיפים בעמוד הראשי של הבלוגים (הקישור הכי שמאלי בסרגל הניווט)....

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה