הבלוג של ג'ני בלו

כוחה של מילה

אמא גאה לשני מקסימים, חולמת חלומות, אורגת מילים.

עדכונים:

פוסטים: 21

עוקבים: 7

החל מאפריל 2012

28/12/2016

כשהבן שלי היה בן שנתיים, הוא נעלם לי בים. מעולם לא חשבתי שאבין את תורת היחסות הלכה למעשה, עד לאותו רגע. זה אומנם קרה לשבריר שנייה, אבל בזמן הקצר כהרף עין שנראה לי כמו נצח, כבר הספקתי לבנות לעצמי תסריט בראש שבו כל עולמי נחרב עליי. ובכלל, למי מאתנו ההורים זה לא קרה? מספיק שנסיט מהקטנטנים האלה את העיניים לרגע, והם יכולים לבצע תרגיל היעלמות שיעצור את קצב הלב שלנו, עד שנמצא אותם עומדים ממש לידנו, לא מבינים מה בכלל קרה. כל הורה יודע, שהילדים הם הנקודה הכי רגישה בלב שלהם.

עכשיו תדמיינו לעצמכם מצב שבו חוטפים לכם את הילד? תסלחו לי, אני יודעת שאם מישהו מייחס לילד שלי משהו שלילי אני משתגעת, אז אכתוב את הדברים בגוף שלישי – תדמיינו לעצמכם מצב שבו הורים הולכים עם הילד שלהם לבית חולים בגלל בעיה פעוטה כמו שיעול, כאב באוזן או שלשול, וביום המחרת הצוות הרפואי אומר שהילד שלהם מת ושמקום קבורתו לא נודע. תנסו לדמיין את השבר, את הכאב, את הכעס ואת האובדן הנורא. ואם לא די בכך, במקום שמישהו ינחם את ההורים ההמומים והכואבים, הם מאוימים על ידי הצוות שאם לא יתפנו משם, יזמינו להם משטרה. כאם בעצמי, המחשבה הזאת מדירה שינה מעיניי. כנכדה של אנשים שחוו זאת על בשרם, אני ממש כועסת על העוול שנגרם להם.

לסבתא שרה וסבא רחמים האהובים שלי, האנשים הכי טובים שהכרתי, היה חלום אחד – למצוא את יוסף, הבן שנחטף להם כשהיה בן שמונה חודשים. זה היה ממש סמוך לזמן שעלו ארצה מפרס, חדורי אידיאולוגיה ציונית עם ארבעת ילדיהם, ושוכנו במעברות. התינוק שלהם נלקח לבית חולים ומשם הכל היסטוריה שתיזכר עבורנו לדיראון עולם. הם שכרו חוקר פרטי שנתקל בקירות לאורך כל ניסיון שלו להגיע לחקר האמת, עד שהוציא עצמו מהמשוואה למען ביטחונו האישי. סבא וסבתא שלי הלכו לעולמם מבלי להגשים את החלום שכה ייחלו לו. ומדוע אני משוכנעת שהדוד שלי נחטף אתם שואלים? כי לפי מסמך של משרד הפנים, הוא עזב את הארץ בהיותו בן 13 ובגיל 18 קיבל צו גיוס.

פרשת חטיפת ילדי תימן שהתרחשה בין השנים 1948-1954, היא פצע מדמם בהיסטוריה של מדינת ישראל. במשך עשרות שנים, אלפי משפחות סיפרו את אותו הסיפור: ילד לא מרגיש טוב – מגיע עם ההורים לבית חולים – הצוות מבקש מההורים ללכת הביתה  - ההורים מגיעים לביקור בבית החולים ומודיעים להם כי הילד נפטר – ההורים ההמומים מנסים למחות ומאוימים כי תזומן להם משטרה – ההורים מבקשים לדעת היכן הילד קבור – נאמר להם כי אין קבר/מקום הקבורה לא נודע – אחרי 18 שנים “הילד המת” מקבל צו גיוס. אותו סיפור, ממשפחות שונות.

היום אחרי 70 שנה, נפתחו הרשומות של שלוש ועדות שהתכנסו בנושא. שלוש ועדות שטענו כי לא התבצעה חטיפה שיטתית, על אף שכל העדויות מוכיחות אחרת. נכנסתי לקרוא את החומרים ונדהמתי ממה שמצאתי שם. עשרות רבות של דפים שבהם הנתונים משתנים לפי הצורך: פעם מצוין כי הדוד שלי נפטר כשהיה בן חמישה חודשים, בדוח אחר מצוין כי נפטר בגיל שמונה חודשים. מסמך אחד מעיד כי נפטר בתאריך אחד ומסמך אחר מעיד כי נפטר בתאריך אחר. מקום קברו לא נודע ובתעודת הפטירה כתוב שהיה בכלל נקבה עם שם שונה. ברור לכל בר דעת שיציץ במסמכים האלה, שיש כאן ניסיון טיוח, על גבי טיוח, על גבי טיוח שנמשך לאורך שנים, על גבי שנים, על גבי שנים.

והנה, בזכות עיתונאים אמיצים, חברי כנסת ועמותות חדורות מטרה, היום כבר מדברים על הנושא הכאוב הזה בריש גלי, אבל שאף אחד לא יטעה – אנחנו לא שם עדיין. אז נכון שהמסמכים נחשפו, אבל עד שהממשלה לא תצעד את המייל הנוסף ותיתן אישור לפתיחת תיקי האימוץ, לא התקדמנו בהרבה. אם המדינה כבר אומרת בגלוי שקרה כאן משהו שצריך לבדוק – אז הגיע הזמן שיקומו ויבדקו, אבל שיבדקו באמת ללא משוא פנים ובלי להסתיר דבר. שיכנסו ועדה נוספת, שיפתחו תיקי אימוץ, שיעשו משהו למען ההורים המעטים שעדיין בחיים, על מנת שיזכו לראות את ילדיהם.

מדינת ישראל – תעשי זאת למען הילדים, למען ההורים, למען המשפחות, ולא פחות מכך – למען תיקון עוול היסטורי של מדינה שקמה על דמעותיהם של הורים חבולים.

 תעודת פטירהמשרד הפנים

עוד מהבלוג של ג'ני בלו

תצוגה מקדימה

דינמיקה של גירושין

חלפו כבר תשע שנים מאז נפרדתי מהתואר "נשואה" וזכיתי בתואר המפוקפק "גרושה". אפילו כעת, כשאני כותבת את זה, אני עדיין לא מאמינה שחלף כל כך הרבה זמן. אומרים ש"הזמן טס כשנהנים...",...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

הנדסה חברתית – איך תשיג מה שאתה רוצה מאחרים

מבלי להפלות את הגברים שכבודם במקומם מונח, המין הנשי ידוע כוורבלי ותקשורתי יותר. אנו אלופות בשיחות חולין, מתבטאות בבהירות, בעלות אינטליגנציה ריגשית גבוהה ולכן, הדבר מספק לנו יתרון אדיר בקידום העסקים שלנו, בעזרת...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

רפרוף כנפי פרפרים

בעוד שלושה ימים אחגוג את יום הולדתי ה-39. השנה האחרונה היתה עבורי קשה, מתסכלת, מפחידה, יותר מכפי שאוכל לתאר. לא רבים יודעים על האתגרים שעברתי ושנמצאים כרגע בשלביהם האחרונים. ממש כמו בריצת מרתון, הישורת האחרונה היא הקשה...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה