הבלוג של ויוי עיני - יועצת גנטית

קטעים מיומנה של יועצת גנטית

שמי ויוי עיני ואני יועצת גנטית. בבלוג שלי תוכלו לקרוא סיפורים מהחיים בהם אני נתקלת במהלך יום העבודה, כולם בהשראת מקרים אמיתיים אך נכתבים בשינוי הפרטים המזהים. אם שאלתם את עצמכם פעם מה בדיוק עושה יועצת גנטית, הגעתם למקום... +עוד

שמי ויוי עיני ואני יועצת גנטית. בבלוג שלי תוכלו לקרוא סיפורים מהחיים בהם אני נתקלת במהלך יום העבודה, כולם בהשראת מקרים אמיתיים אך נכתבים בשינוי הפרטים המזהים. אם שאלתם את עצמכם פעם מה בדיוק עושה יועצת גנטית, הגעתם למקום הנכון. שימו לב - גנטיקה הוא תחום שמאד מתפתח לכן יתכן שפרטים מסויימים בפוסטים ישנים לא בהכרח מעודכנים. בכל שאלה ניתן לפנות אלי בהודעה פרטית בעמוד הפייסבוק של הבלוג שלי. קריאה מהנה.

עדכונים:

פוסטים: 67

החל ממאי 2012

הפעם הסיפור על אישה בריאה, שהגיעה אלי רק כי חברה אמרה לה “שכדאי לעשות את הבדיקה הגנטית לסרטן השד” (*).  יש לה בת ובן, בריאים, ובמשפחה אין מחלות, לא סרטן ולא בכלל. אבל כל מה שסיפרה מסביב לא היה מבייש סרט הולוודי באורך מלא.

“כמה אחים יש לי?… הו… את באמת רוצה לשמוע את כל הסיפור?”…

“הורי נישאו” כך פתחה וסיפרה לי, “למורת רוחם של סבי וסבתי”. אבא היה מבוגר בשנים רבות מאמא ואומרים שהיה גברי ומלא חן, והיא הסתנוורה ממנו. אמא לא שמעה לסבא וסבתא אשר ממרומי שנותיהם זיהו את אהבתו חסרת הרסן לנשים צעירות. “ידו בכולן ויד כולן בו!” אמרו לה. אבל היא, צעירה ותמימה, לא ידעה להקשיב, ונישאה לו.

רצה הגורל ואמא לא הרתה מספר שנים. ואז, ביום בהיר אחד ובלי הודעה מוקדמת, אבא הביא הביתה את יוצא חלציו מנערה צעירה (אחת מיני רבות, היא ידעה, אבל מעולם לא שאלה) ודרש מאמא לגדלו. היא נעתרה לבקשתו (אולי מתוך תחושת אשם) אבל אחרי כמה חודשים לפתע הרתה בעצמה. “וכך נולדתי אני”…  

השמועה על הנס שקרה לאישה הצדיקה שהסכימה לגדל ילד לא לה ואחר כך הרתה בעצמה, עברה מפה לאוזן, והבית הפך למוקד עליה לרגל. נשים רבות הגיעו וביקשו מאמא ברכה לפריון, ולאחר שילדו, שבו והודו לה ברוחב לב במתנות ובתכשיטים.   

על פניו היה הים שקט וללא גלים, אך מתחת לפני השטח התנפצו הגלים לכל עבר. למרות מאמציה של האם לאהוב את שני הילדים במידה שווה, היא לא הצליחה להסתיר את אהבתה הגדולה פי כמה לבתה שלה, והיה לה גם קשה לחיות עם הכעס שבעבע בה במשך השנים על הילד שאינו פרי בטנה, ובמיוחד על בעלה שנהג לבגוד בה.

זמן קצר לאחר שנולדה עזב האב את הבית לטובת נערה צעירה שהכיר, והם נותרו שלושה – היא, אחיה למחצה, ואמה. האם לא ידעה להתמודד עם תחושות התסכול של הילד המתבגר שמצא נחמה ושעשוע במעשים שהופנו הישר לעבר אחותו הקטנה. “כשביקשתי לא לישון איתו באותו החדר כי הוא נכנס למיטה שלי בלילה ומכאיב לי, היא היתה נותנת לי חיבוק גדול ומבקשת שלא אגיד יותר שטויות כאלה”…

והיה גם המקרה שהיא זוכרת איך קראה לאמה בבהלה כי אחיה בא והוריד את מכנסיו לידה. הוא הכחיש כמובן, אמר שהיא ממציאה ומשקרת, וחיפש תירוצים בלי סוף להצדיק את מעשיו, אבל האם כבר ידעה שהשקרים אמיתיים. “מי שמדבר אמת לא צריך לחפש כל כך הרבה תירוצים” אמרה לו, וגם דרשה ממנו להתנצל, והוא יצא ידי חובה ואמר סליחה, אבל לא באמת התכוון לזה.     

“לשמחתי, בגיל 16, נפרדו דרכינו”. היא סיפרה איך פרשה כנפיים ברגע שיכלה ועזבה את הבית. אחיה למחצה נשאר לגור עם האם, שנפגעה מנפילה, ונדרשה לטיפול צמוד. “במשך השנים הקפדתי לבקר את אמא סביב יום הולדתה, עד שחדלתי לעשות גם את זה”. באחד הביקורים החד שנתיים הללו, כשביקרה שם עם שני ילדיה, סמרו שערות ראשה מששמעה את אחיה לוחש דבר מה לבתה. “איך שאת דומה לאמא שלך…” אמר לה. “את כל כך יפה…” כמו שברק הכה בה, חזרו וצפו הזיכרונות, פעימות הלב המהירות, הפחד, הריח… היא אספה את שני הילדים לחיקה ומיהרה לעזוב.

למרות שהתקדמה הלאה וחיה את חייה, היא אומרת שיש מילים שלא מדברות אליה יותר. כמו למשל ‘טינה’ (מילה שמעולם לא היתה רלוונטית), או ‘סליחה’ (מילה חסרת משמעות מבחינתה, במיוחד מפיו של אדם החוזר על מעשיו שוב ושוב), וגם ‘התיישנות’ (ישנם המעשים שאסור למילה הזאת להתחבר אליהם בכלל).

ואז היא פתאום שאלה – “תגידי, יכול להיות שהחולשה לנערות צעירות היא תכונה שעוברת בתורשה?”… המילים האלה, שדיברו מעצמן את מחשבותיה בקול רם, גרמו לה לסחרחורת קלה. אותה החולשה שהיתה לאביה, חזרה לחיות ולבעוט, כפי שהרגישה היטב על בשרה, גם אצל אחיה. חולשה שאולי מסבירה דפוס התנהגות מסוים (אבל בשום אופן לא מצדיקה אותו) וגם איננה ברת חלוף, ומה שמתחלף הן למעשה רק הנערות הצעירות שמסביב.

ואז שתקה לרגע, גלגלה עיניים, ואמרה, “אוי. ומה בקשר לבן שלי?…” המחשבה שאותה החולשה עלולה היתה לעבור הלאה גם לבנה (הרי לה ולאחיה אב משותף) גרמה לה לדמוע. היא עצמה את עיניה, ובאותה השנייה חשה כלואה בתוך סלילי הגנטיקה של עצמה. “סליחה… אפשר כוס מים? קצת קשה לי לנשום…” 

היום ידוע שמרבית המקרים של הטרדות מיניות או מעשים מגונים מבוצעים על ידי אדם מוכר או על ידי בן משפחה.

(*) לפני הבדיקה הגנטית לסרטן השד (או השחלות) יש לעבור יעוץ גנטי מסודר, מאחר ולבדיקה השגרתית (כפי שמבוצע נכון להיום) יש יתרונות ומגבלות, ואין היא בהכרח מתאימה לכל אחד. 

עוד מהבלוג של ויוי עיני - יועצת גנטית

תצוגה מקדימה

אומרים שאלוהים לא עושה טעויות

והפעם שני סיפורים השזורים זה בזה, האחד - נולד מתגובה ברשת והמשיך במפגש אישי בבית קפה, והשני - בא מיד אחריו... זהו פוסט עם שמות ועם פנים שבא לחדד את הנקודה שבתסמונת, כמו בתסמונת, קשת ההתבטאות יכולה להשתנות בין פרטים שונים...

תצוגה מקדימה

5 דברים שבלעדיהם אני (כבר) אינני אני

אף אחד לא סיפר לי שזה הולך לקרות לי, אבל מסתבר שהדברים פשוט הוטבעו להם אי שם, עמוק עמוק בתוך הדנ"א... 1. לא סיפרו לי שלעולם, אבל לעולם, לא אוכל יותר ללכת סתם כך ברחוב, או לעמוד סתם כך בתור בסופרמרקט - מבלי שאמצא את עצמי מזהה בכל...

תצוגה מקדימה

אין חגיגה בלי עוגה

מזל טוב לבלוג שלי שבדיוק היום חוגג יום הולדת שנה. לכבוד האירוע קבלו פוסט מעורר תאבון. כי אין חגיגה בלי עוגה. נקודת המפגש עם דורית קינן (שפית פטיסיירית שבעברה למדה עיצוב תעשייתי בבצלאל) לפוסט שישלב את הנושאים הקרובים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה