במקום יום האשה – מותר סתם יום ??

באמצע השנה , באיזור ט"ו בשבט אני רואה את הילדים שמסתובבים ברחוב עם איזה משהו עשוי חימר וכמעט מחייבים את אמא לומר "איזה יופי – אנחנו נשים את זה כקישוט על השולחן" – תוהה היכן לשים את הדבר הזה במסגרת פעילות יום האם. ובכל זאת, כדאי להזכיר לחצי השני שזר פרחים או שי מפתיע אחר ייתקבל בברכה בכל זאת, יום האם…:)

בחורה עם מחשב נייד

לרגל יום האשה / יום המשפחה  ….- הטלפון מצלצל ומביא אותי במהירות לשלב "לא בא לי – אצלי אין יום…- תעזבו אותי בשקט אני כמעט צורחת. כמה דקות של הבנה שזה לא עומד להיות היום שלי, היום אני מתנתקת תקשורתית והופכת להיות סוציומטית בע"מ. זה לא שאין סידורים – בטח יש כמו בכל יום רגיל : קפה של בוקר למטה אצל חיים , רכילות של ערב שלא הספקתי להתעדכן, מפגש "חברתי" אצל הבנקאי "האישי" שלי ותיקון שעון . בין לבין הקצבתי לעצמי מנוחה.
אי אפשר להכנס לפעילות בלי תחנות ביניים,  נכון שכמעט על כל חלון  בגדים / נעליים / תיקים וכו' אפשר למצוא את השלט " מכירת סוף עונה" או משהו בסגנון "מכירת חיסול" ואני – מתרווחת לי. אי אפשר לצאת למסע גיבוש סידורים בלי לסדר תחנות ביניים לאורך המסלול.
אני מציצה החוצה ו…גשם. איזה כייף. אני שייכת לאלה שמאוהבות בחורף, בגשם, בסערות – רק שאלוהים מקציב לנו את אלה בקמצנות יתרה ואני עוד אקרא אותו לסדר על חוסר הגינות בסדרי מזג אוויר. מה זה הדבר הזה? למה הקיפוח הזה? אני מרגישה מצוקתית..
יאללה, אפשר לצאת לגיבוש סידורים. נתחיל באלה שנחשבים ל"תחתית הסולם" מתוך מחשבה של "לאן יש עוד לרדת" – סוג של אופטימיות מעוותת. לאן אפשר עוד להכנס ולשבת על כורסאות עם מוסיקת מעליות עם בנקאי שמחייך אליי מרחק יריקה. אף אחד לא מחייך אליי סתם אני בונה לעצמי את התסריט ומחפשת גם דרך לצאת באלגנטיות יחסית מהסיטואציה.
לא מוצאת. נאלתר משהו על המקום – אין ברירה. מוסיקת המעליות נמשכת ואני מתמזגת בתוכה , וכמעט עושה ריסט ליום שהתחיל ממש לא נחמד. יאללה, עכשיו אני בתור כמעט כמו בקופת חולים – חבל רק שאין "רק שאלה". מה שלומך הוא שואל אותי בעדינות. תודה – אני עונה. מנהלים שיחה מנומסת קצרה והוא מזכיר לי שלא הייתי המון זמן בסניף והוא גם רואה רק פעילות חד צדדית (משמע – מכירה רק עולם המינוס). אתה צודק אני אומרת לו – בחיי שאתה צודק.
אל תשאל מה קרה לי. בחייך, אני חייבת לשתף אותך במשהו אישי אבל אפשר לעשות את זה רק על כוס קפה עם הרבה חלב, בכל זאת גם חורף וגם בוקר – שילוב שמבקש קפה. הוא מסמיק קלות וסוג של התנצלות מגיעה מצידו והאמפטיה מתחילה לצוץ…
שמע, אני מתחילה במסע שכנוע (שהופך כמעט לשכנוע עצמי) – יש לנו איזה משבר משפחתי תקופה לא קצרה והדרך היחידה שלי להתמודד עם הדברים ולשמור על שפיות הייתה דרך הקניות. כמו שאתה רואה – קניות באות אצלי בגלים. תבין – אני אומרת לו, נשים מפצות את עצמן בד"כ בקניות על תקופות קשות.
אני רואה את ראשו מתחיל לרכון בהבנה ובאמפטיה ושומעת את המשפט המיוחל "לא ידעתי שאת במשבר ואני בטוח שאת תסדרי את העניניים ברגע שתוכלי – אני סומך עלייך…".  חיוך סמוי וטפיחה על השכם משלימה את המשימה הזו – אפשר לסמן וי וללכת הלאה.
אני ממשיכה לשוטט הלאה ברחוב הראשי ופוגשת בצורה ידידותית כמה חנויות שלא פגשתי לאחרונה ומרגישה רגשי אשמה ויסורי מצפון שהשארתי אותן לבד. מוכרים להפגש -אני חושבת בליבי, אז אם אני כבר באיזור – אני מחליטה לעשות ביקור חפוז. לפחות באלה שאני מכירה או שאני רואה משהו אטרקטיבי בחלון. הפגישות האקראיות האלו הוסיפו מהצד משהו כמו 700 ש"ח – שלא היו מתוכננים, בטח שלא אחרי פגישה בבנק. אבל כשהחנות קוראת לך – תסרב?? לא מנומס !!
יאללה, אני כבר לקראת סיום העניינים ורק לתקן את השעון, איש חמוד, קשיש שנולד עם הרחוב ככה נדמה לי – מחליף בטריה , לוחץ על כמה ספרות והעיקר שהשעון עובד. זה לא שאי אפשר לקנות שעון – זה לא ממש עסק יקר , אבל יש תמיד איזה משהו שאני רוצה לשמור כי יש לו איזה ערך רגשי מיוחד.
הגשם כבר חזר (אני מרגישה כמו תחזית מזג האוויר בערוץ…) אבל אני מרגישה איך הטיפות עוטפות אותי והסווטשרט הופך לאיזה משהו רטוב. אני נהנית בצורה חולנית מהתחושה הזו של החורף ומודה לריבונו על טיפות של חסד. מתחילה קצת רוח  ואני מרגישה כמו מישהי שהעניקו לה מתנה על התנהגות טובה.
עוד כמה מטרים ומסתיים לו הטיול, אבל ממש לפני תחושת הצורך בשירותים גוברת וברור לי שזה ממש צורך קיומי ועכשיו…יופי מותק אני אומרת לעצמי – גשם , אמצע הרחוב הראשי – מה את בדיוק עושה? אוו…ועכשיו אני חושבת שבנקים המציאו לכמה מטרות ואחת מהן היא זו. אני נכנסת לבנק מתחרה ולפני שאני עומדת בתור (אז מה אם זה סתם..) אני שואלת כלאחר יד היכן השירותים. לפעמים אני אוהבת את הבנק, לפעמים הוא באמת ידיד.
על הדרך, כמעט בסוף,  כל מה שנותר לי לעשות הוא להודות לכם "תודה שעשיתם איתי היום את המסלול…." מקווה שהייתה לכם נסיעה נעימה.