הבלוג של גבריאלה - לעשות הבדל

gavriella

שמי גבריאלה פוגל, אמא לנער מקסים ושני חתולים. הבלוג נכתב במטרה לעשות הבדל בחיי ובחייכן/ם,

עדכונים:

פוסטים: 36

החל ממאי 2015

חבילה מאדם זר שהפכה לסיפור אהבה גדול, לשיר ולספר שכולו אהבה

11/02/2016

ביום בהיר אחד, לפני כ 17 שנים, קיבלתי חבילה משולח אנונימי. ניערתי אותה, הקשבתי לה. שום דבר לא תקתק. קרעתי בחוסר סבלנות את הניירות החומים. הופתעתי לראות דיסק. בתוך שניות התמלא הסלון בצלילי מוזיקה איטלקית עתיקה.

לדיסק היה מצורף מכתב, כתוב בכתב יד זוויתי, ישר, ובעברית צחה. המכתב סיפר לי על הכתבה שנכתבה עלי בעיתון “הארץ, בנושא התביעה שלי נגד ביטוח לאומי, בתחום מעמד האישה בארץ, בה הזכרתי שאני אוהבת מוזיקה עתיקה. על החתום: איציק רומם.  אין כתובת. אין טלפון. כלום.

החלטתי שאני מגיעה אל האדם הזה: שטרח ושלח לי מתנה מקסימה, והוא אינו מכיר אותי כלל. הפכתי והפכתי בניירות הקרועים, וראיתי שהבול הוא מתל אביב. התקשרתי למודיעין  (עדיין לא היה גוגל). הסברתי למוקדן שיש לי שם ועיר, אך לא כתובת. סיפרתי לו את הסיפור הנ”ל בקצרה, וביקשתי את עזרתו. ואף על פי שלא היה אפשרי לאתר טלפון ללא כתובת, הוא הצליח.

התקשרתי. הטלפון צלצל. ענה גבר עם קול שהמיס אותי מייד. זה היה הקול הנפלא,הרך והעמוק ביותר שהכרתי (חוץ מאריק איינשטיין).

“איציק?”

“כן”.

“זו גבריאלה. אתה שלחת לי דיסק מדהים”.

הוא היה מופתע מאד. לא ציפה שאאתר אותו. השיחה היתה מדהימה: אהבנו את אותם הדברים: ציור, אמנות, מוזיקה, ריח מקטרת, ים, ספרות ועוד ועוד.

ואז גיליתי שהאיש הזה, שהקול שלו מדהים, שיש לי כל כך הרבה משותף אתו, מבוגר ממני בהמון שנים. לאחר ההלם הראשוני, החלטתי להתעלם מהעובדה הביולוגית הזו. נפגשנו ונסחפנו לאהבה שחצתה גבולות גיל, מרחק ואופי. היא היתה שקטה וסוערת, מבטיחה ומאכזבת, עם קירבה וניתוקים, ומעל לכל: עם ידידות אמת

השנים חלפו, בעיקר בנפרד, אך תמיד ביחד. ולפני כמעט שלש שנים, כחודש לאחר שהסתובבנו יחד ברחובות תל אביב, קיבלתי טלפון מאחת מבנותיו. מיהרתי אליו, כי רק אותי הוא רצה. לאחר חודש וחצי של ביחד אחרון, הוא הלך ולא חזר עוד.

מכתב לאהוב בזוגיות שלא מומשה

מכתב לאהוב בזוגיות שלא מומשה

אני הקדשתי לו את הספר שלי “הזיברפה”, אותו הקראתי לו, כשכבר לא יכול היה לקרוא, והוא אמר לי: “העברית – עילאית”.

וגם את השיר הזה:

בלעדיך

היה קשה לאהוב אותך

וקשה יותר להתגעגע

לכף ידי בידך הגדולה

למקומות שראינו

לשירים ששמענו, לעשן המקטרת

המטפס ומלטף את ציוריך.

נשמתך מעלי

נשמתך לידי

עוטפת אותי.

תמונות מחיינו עוברות מנגד

טיולים ונופים.

ריחות קפה ועוגה

ותקליט מתנגן.

צעדיך הגדולים

בסבלנות מחכים

לפסיעותי הקטנות

שמאחוריך ממהרות.

נשמתך מעלי

נשמתך מתחתי

עוטפת אותי.

היה זמן של ביחד

וזמן של לבד.

ובסוף החיים

מעגלים נסגרים.

וכף ידי הקטנה

בכף ידך הגדולה תומכת

כשצעדיך הגדולים נגררים.

נשמתך מעלי

נשמתך לצידי

עוטפת אותי.

איציק, בזמן שנותר לנו יחד, ניסיתי לעשות הבדל בחייך ובחיי, לעשות את מה שלא העזנו כשהיה אפשר: זוגיות.  למדתי המון על עצמי ועל אחרים בחודש וחצי, ובעיקר: זמן שעובר לא חוזר, וכשהיתה אהבה, ככל שהיא נראתה בלתי אפשרית, היינו צריכים להיות בלתי ניתנים לעצירה כדי לממש אותה.

אני מתגעגעת אליך, וברגעים קטנים יודעת מה היית אומר, שומעת את קולך, רואה את תנועת היד המוכרת, את המבט, הכוונה שבמילים.

בדף הספר “הזיברפה“, המוקדש לך באהבה גדולה, יכול כל אחד לראות ולשמוע קטעים מהספר, ואני מקווה שיגיע לכל הילדים והמבוגרים, שרוצים לעשות הבדל בחייהם. 

אם למישהו מתנגן לחן לשיר, אשמח לשמוע.

עוד מהבלוג של גבריאלה - לעשות הבדל

תצוגה מקדימה

שודדי המזונות

חד הורית? עובדת? לא מרוויחה מספיק? מרוויחה "יותר מדי"?: המדינה תמצא איך להעניש אותך ואת ילדייך. פעם, לפני הרבה שנים, היתה מדינה קטנה, שדאגה לכל יושביה, בעזרת גוף שקראו לו: "המוסד לביטוח לאומי": כשמישהו מיושביה של המדינה הקטנה...

תצוגה מקדימה

שפע לשנה החדשה: המלצה ומתנה ממני

השנה החדשה בפתח, והחלטתי לשתף אתכם, קוראים יקרים, ועוקבות נאמנות, בסוד השפע. נתקלתי בו שוב, לפני מספר שבועות, בספר שרכשתי, שנקרא: ארנק שמח מלא באושר ועושר, מאת דייויד קמרון גיקנדי. למי שזוכר, התחלתי את מסענו לתודעת שפע, בספר...

תצוגה מקדימה

נכה, קשיש/ה: חצי בן אדם?

איך מתייחסת המדינה הקטנה לחלשים, או אולי, למוחלשים שבה? במדינה הקטנטונת, זו שיש בה שודדי מזונות בחסות החוק, יש גם אוכלוסיות מוחלשות אחרות, כמו: נכים וקשישים. בואו נראה איך המדינה, שהיתה פעם...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה