הבלוג של גבריאלה - לעשות הבדל

gavriella

שמי גבריאלה פוגל, אמא לנער מקסים ושני חתולים. הבלוג נכתב במטרה לעשות הבדל בחיי ובחייכן/ם,

עדכונים:

פוסטים: 36

החל ממאי 2015

אם חד הורית, סטודנטית, נכה, עובדת ורוצה תואר ראשון? המדריך לשורדת

הבן שלי, שלומד עכשיו באו”פ, שאל אותי איך עשיתי את זה? אמרתי לו שאם הייתי צריכה לעשות את זה שוב, לא בטוח שהייתי מוצאת כוחות.

“מתי ישנת בכלל?” הוא שאל

“קמתי שעה קודם”…

“אבל יש רק 24 שעות ביממה” הוא הקשה

“קמתי שעה קודם”…

ID-10053189

נולדתי עם מום במפרק הירך, וזה אומר שהייתי תמיד בהתגברות על כאב. זה פגש אותי בסיטואציות רבות: החל מלשחק עם חברים בשכונה, לא לקחת חלק בשעורי התעמלות (שרבות הבנות שהיו מתחלפות איתי ברגעים של מכנס קצר וציצים שקופצים סביב בניינים או בבית הספר) ועד היום.

בגיל שלושים פלוס נכנסתי להריון וגיליתי שאני לבד. ולא, זה לא היה פנצ’ר, אלא מתוכנן מאד. ההריון. לא הלבד.

שנתיים וחצי לאחר מכן החלטתי ללמוד לתואר ראשון.

אז מה צריך כדי לשרוד במציאות של עבודה במשכורת מינימום,  תינוק, לבד עם כאב שכמעט לא פוסק?

  1. רצון: לדעת מה את רוצה וללכת עם זה לאן שצריך. לעשות מה שצריך כדי שזה יקרה, כי זה לא יקרה לבד.
  2. התמדה: ברגע שהחלטת מה את רוצה צריך להתמיד יש נקודות שבר. צריך להוריד את הראש, לתת לזה לעבור, ולהרים ראש. לא ללכת עם הראש בקיר, רק אם חייבים. בעיקר אם הוא לא עשוי גבס…
  3. תמיכה: אצלי זה התבטא בעיקר בעזרה שאמא שלי נתנה לי כששמרה על הבן שלי שעתיים בכל יום כדי שאוכל לצאת לעבודה. אבל כל תמיכה או עזרה שתוכלי לבקש ולקבל היא מבורכת. אז המסקנה: לבקש, לבקש לבקש. בלי להכנס לשיחות חסרות תועלת כגון: מה יגידו, ואם לא יסכימו, לא נעים לי ועוד. מכסימום את בנקודת ההתחלה. לא קרה כלום.
  4. שינה: אין לי מושג מתי ישנתי אבל בטוח שעשיתי את זה מדי פעם. זה חשוב. אפילו לשלוח את הילד לחבר וללכת לישון.
  5. למצוא רגעים של נחת, של אושר: הכי הרבה אהבתי ללמד ולשחק עם הילד שלי. מאד טיפחתי אותו. הוא למד לקרוא בגיל שנתיים וחצי. ועשינו כל מני דברים יחד: אפינו עוגה, אספנו אצטרובלים והצלנו חתולים.
  6. סדרי עדיפויות. אצלי הם היו של זמן וכסף. למדתי לעשות כמה דברים יחד (מעבר לגנטיקה הנשית של כולנו), וחסכתי מעצמי כמעט הכל. הבן שלי והצרכים שלו היו בראש סדר העדיפויות, ולא ממקום של קרבנות, אלא משום שכך האמנתי שצריך להיות. אם היה לי סכום העדפתי לקנות לו ספר או משחק חינוכי מאשר שמלה, ולפעמים גם אוכל.
  7. לנקות אנשים שלא תומכים: לא להיות שם. את בתקופה לא קלה ואת ממש לא צריכה ביקורת. ואני לא מתכוונת לעצה אלא לאנשים שתמיד יוצא להם רע מהפה או שהם באים רק כשהם צריכים לגזול מזמנך היקר.
  8. לעשות משהו שאוהבים: אני אוהבת לצייר ולאפות. לטפח את המקומות האלה.
  9. לתת לעצמך לשרוץ: פשוט לא לעשות כלום: לשרוץ מול הטלווזיה או לעשות מדיטציה או לא לעשות כלום.

10. להיות גאה בעצמך. כן. תתפחי לעצמך על השכם. את גדולה, את מדהימה ואת עושה מה שנדרש כדי להגשים את החלום שלך. ואת שווה את זה.

אז אם את עומדת לעשות הבדל בחייך תעשי ואשמח אם תשתפי או תשאלי.

כמובן שאשמח מאד אם תבחרי ללחוץ על הנעץ למעלה ולקבל עוד פוסטים שיעניינו אותך.

מוזמנת לדף הפייסבוק של הזיברפה:    https://www.facebook.com/GavriellaFogelHazibrafa?pnref=lhc

עוד מהבלוג של גבריאלה - לעשות הבדל

תצוגה מקדימה

שודדי המזונות

חד הורית? עובדת? לא מרוויחה מספיק? מרוויחה "יותר מדי"?: המדינה תמצא איך להעניש אותך ואת ילדייך. פעם, לפני הרבה שנים, היתה מדינה קטנה, שדאגה לכל יושביה, בעזרת גוף שקראו לו: "המוסד לביטוח לאומי": כשמישהו מיושביה של המדינה הקטנה...

תצוגה מקדימה

שפע לשנה החדשה: המלצה ומתנה ממני

השנה החדשה בפתח, והחלטתי לשתף אתכם, קוראים יקרים, ועוקבות נאמנות, בסוד השפע. נתקלתי בו שוב, לפני מספר שבועות, בספר שרכשתי, שנקרא: ארנק שמח מלא באושר ועושר, מאת דייויד קמרון גיקנדי. למי שזוכר, התחלתי את מסענו לתודעת שפע, בספר...

תצוגה מקדימה

נכה, קשיש/ה: חצי בן אדם?

איך מתייחסת המדינה הקטנה לחלשים, או אולי, למוחלשים שבה? במדינה הקטנטונת, זו שיש בה שודדי מזונות בחסות החוק, יש גם אוכלוסיות מוחלשות אחרות, כמו: נכים וקשישים. בואו נראה איך המדינה, שהיתה פעם...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה